שאלה
משפחה עם ילד אחד
כרגע גרים בפת..
בבית שהם בנו על שטח שהיה של המשפחה (של הבעל)
והשכירו אותו לכמה שנים..
חזרו בתשובה שלמה וחזרו אל הבית..
אינם משלמים למדינה מיסים וכו..
ומחכים לגוג מגוג ואז הקלפים נטרפים מחדש..
ישנה הלוואה שניתנה לזוג כמתנה מהורי הכלה והם חתומים עליה.
האב נפטר שנה לאחר מכן
ומאז ועד היום שולם חצי מהחוב.
הבעל שנתיים אינו עובד
ולומד תורה כל היום בחדרו
מתפלל רק בביתו, גם בחגים.
האישה התחילה כעת לעבוד חצי משרה..
תקופה שהם לא מתפקדים כלכלית ואין שפע מצידם..
הם אומרים שדרך התפילות השם מביא להם את המזון..
אמא של הכלה בנוסף להלוואה עוזרת כל חודש במזון וכל השאר..
השאלה היא היכן הגבול של התרומה.
רוצים להבין האם ע"פ תורה, הם פועלים בצורה נכונה ואמיתית?
הם מתפללים עליה ובשבילה וזה כנראה התשלום הרוחני שלהם עבורה..
ובמקביל גם קרו לה דברים טובים..
האם סכום המעשר יספיק..
והאם זה הוגן לבקש מהם שיפטרו
אותה משאר תשלום החוב?
כרגע יש לה בן זוג חדש מקסים ובעל נתינה..
ומתישהו היא תפסיק לעבוד, היא כבר בפנסיה.
אנחנו משפחה אוהבת
ושמחים שהם תלמידי חכמים
ואנחנו לא רוצים שיהיה להם חס ושלום גזל.
בתודה רבה
תשובה
שלום.
בתורה נאמר:
עזוב תעזוב עימו! עוזרים למי שעוזר לעצמו. מי שלא מפרנס, כי חושב שהכל יבוא משמים, אין מצווה לעזור לו.
אם רוצים, אפשר לתת סכום קבוע, לא כפרנסה אלא כתרומה למשפחה. למשל: 500 ₪ כל חודש.
כשלא יהיה להם מה לאכול, הוא יצא לעבודה.