למדתי בספר טבילת כלים של הרב צבי כהן (פרק ח סעיף ו) שכלים שקונים על מנת לתת במתנה אין להטבילם כי הם כמו כלי סחורה ואם הטבילו לא עלתה להם טבילה ומקבל המתנה צריך להטביל שוב בלא ברכה. (וכן כתוב גם בספר טבילת כלים של הרב אברהם צבי ווייל בסימן י"ד סעיפים מ"ג-מ"ד) קשה לי לקבל שיש להטבילם שוב. ראשית, זה מבוסס על שולחן ערוך (יו"ד ק"כ, ח) ב"יש מי שאומר שאם לא לקחו הראשון לצורך סעודה... אין צריך להטבילו" אבל סתם ויש הלכה כסתם ומעיקר הדין יש להטביל. בנוסף, הט"ז שם תמה על הרמ"א איך הוא לא הביא את האיסור והיתר הארוך (שער נ"ח סוף סעיף פ"ט) שמביא סברה שגם מי שהכלים אצלו לסחורה הכלים מתחייבים בטבילה כשהם אצלו (הרב צבי כהן דוחה את האו"ה כי הפר"ח השיג עליו ואומר שגם האו"ה מודה שברוצה ליתן מתנה הכלים לא מתחייבים אצלו בטבילה אבל בעניותי נראה לי שסברת האו"ה רלוונטית גם ברוצה ליתן מתנה). שנית בסברה, מטבילים כלים כדי להוציא מטומאת הגוי לקדושת ישראל וברגע שהכלי הוטבל (אפילו אם נפל בטעות למקווה) הוא כבר יצא מטומאת הגוי אז איך אפשר לומר שהכלי שהוטבל אחרי שנקנה כבר על ידי ישראל צריך להטבילו שוב. שאלתי מכיוון שאני נהגתי להטביל כלים לפני שנתתי אותם מתנה (וכמובן לספר למקבל שהטבלתי עבורו). 1. האם אני צריך להתאמץ להיזכר בכל המתנות שנתתי ולהודיע למקבליהם להטביל את הכלים? 2. אני זוכר לפחות 2 מקרים שנתתי כלים מזכוכית במתנה והטבלתי מראש. האם כדאי להקל ולא לספר להם כי טבילת כלי זכוכית מדרבנן?

1. לא צריך. 2. לא צריך לעשות כלום. הרחבה: השולחן ערוך מדבר על כלים לסחורה, אבל לא שייך לומר דין זה, כאשר קנית כלים וזיכית אחרים שיקבלו כלי טבול, אם הכלי אצלך כבר אתה חייב להטבילו או שהשני יטבילו יש כאן העברת הלכה שאינה שייכת, (אמא תבקש את בנה לקנות כלי, או ילד שיקנה מתנה להוריו, הוא לא יוכל להטבילו עד שהאמא לא תקנה את הכלי תגביה אותו?) ולו יצויר כדעת המחמירים בזה, אפשר בעתיד להקנות למקבל המתנה על ידי אחר כפי שהציע מקור החומרה כמובא בהערת הספר טבילת כלים. יישר כוחך ברכה והצלחה