שלום הרב ישנה מחלוקת האם חתן רשאי להחמיר לקרוא ק"ש, ולמעשה כתב הבית יוסף (סימן ע) שפוסקים שרשאי, כל שכן בזמנינו שיש פוסקים שאומרים שכיום שלא מכוונים בכל מקרה רשאי להחמיר (הטור). ובשו"ע כתב שבימינו "קורא", וראיתי בכל האחרונים שפירשו את דבריו (עולת תמיד סק"ו; משנ"ב סקי"ד; ערוה"ש סע ה) שפירושו חייב, כשיטת תוספות בברכות יז ב. ואיך פסקו כך בדעת שולחן ערוך, כשהבית יוסף כותב אחרת להלכה, ומשמע שפירוש המילה קורא הוא שרשאי ואף ראוי שיקרא, אבל לא חובה?

שלום וברכה, הבית יוסף לא כתב שרשאי, אלא שבזמן הגמרא היה רשאי חתן לקרוא, וכל שכן שבזמן הזה רשאי, שהיום איננו מכוונים כל כך, וממילא אף חייב לקרוא. אמנם מלשון השולחן ערוך לכאורה אין הכרח שחייב, אך הפרי מגדים (א"א ס"ק ב) ביאר שכך מוכרח להבין בדעת השולחן ערוך, ע"ש. הרחבה: הפוסקים כתבו שבזמן הזה חתן חייב לקרוא משום שאם לא יקרא נראה כיוהרא (תוספות ברכות שם, מ"ב ושאר הפוסקים). וצ"ע קצת שלכאורה חייב לקרוא לא רק משום יוהרא אלא משום מצוה דאורייתא של קריאת שמע. הרי כל הטעם שפטרו חתן הוא משום שלא יכול לכוון. אך כיום שגם ככה איננו מכוונים כל כך, ממילא חתן חייב לקרוא. ויש ליישב שאולי גם בחתן שיודע בעצמו שהוא באמת תמיד מכוון, בכל זאת חייב לקרוא משום יוהרא. אגב, לכאורה מוכח מדברי הפוסקים כאן שמצוות כוונה בקריאת שמע תלויה בכוונה שאותו מסוגל כל אדם לכוון. וכך אכן דעת החזון איש (דינים והנהגות ד יא) שכוונת קריאת שמע היא כל אחד לפי יכולתו. שהרי בזמן הגמרא חתן היה פטור מלקרוא אף שהיה מסוגל לקרוא בכוונה המינימלית שקוראים היום ויוצאים ידי חובה.