מותר להגיד אחרי הפסוק הראשון של ק"ש את "ברוך שם כבוד..."בקול רם כי אני שמעתי שזה בגלל שהמלאכים לא יתקנאו ואם מישהו מתפלל ביחיד אז הם לא מקנאים, אבל יש עוד סיבה שמעתי שלא אומרים בקול בגלל שאת זה לא ה’ אמר אלא יעקב אבינו אמר את זה ולא כתוב בתורה ורק מה שכתוב בתורה אומרים בקול, אם כן אז כמו איזה סיבה ההלכה? והאם מותר להגיד "ברוך שם" בקול כשמתפללים ביחיד? תודה

צהריים טובים את 'ברוך ,שם כבוד מלכותו...' יש לאומרו בלחש [שו''ע סא,יג]. הטעם- א. פסחים נו. ע''פ ביאור המשנ''ב כדי לעשות היכר בכך שזה אינו פסוק מהתורה אלא רק יעקב אמרו. ב. מדרש רבה כי לקח זאת משה מהמלאכים. מטה משה מבאר שנאמר בלחש כדי שאותו שלא יודע לייחד בלב שלם, לא יפסול את כל העדות. לטעם א-אין חילוק בין אם אומרו ביחיד או ברבים. תמיד יש לאומרו בלחש. וכך נראה דעת רוב ספרי הפוסקים שלא חילקו מפורש בין יחיד לרבים.[עיין בפסקי תשובות סימן סא הערה 62]. לטעם ב-אפשר אולי לומר שביחיד מותר לאומרו בקול כי אין חשש קנאה מצד המלאכים כי אין פה עשרה ולא דמי לשירת מלאכים. כך אכן נהג בפועל הגר''ח מבריסק ודעתו שליחיד אכן מותר לומר זאת בקול. לביאורו של המטה משה-כשאומרו ביחיד-אפשר אולי לאומרו בקול [כך הבינו אותו בתשובות והנהגות ובאשי ישראל]. לפי ה'עוד יוסף חי' [בעל הבן איש חי] נראה לי שגם יחיד צריך לאומרה בלחש. לכן נראה לענ''ד שכדאי לעשות כפי שנראה לי שהעם נוהג וכפי שמשמע בבעל הבן איש חי לאומרו בלחש. אמנם האומר בקול יש לו ענק בישראל [הגר''ח מבריסק] להישען עליו. ביוה''כ אומרים אותו בוודאי בקול [שו''ע תריט,ב]. בדרך אגב נוסיף א. שיש לפסק את הפס': 'ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד' [שו''ת יכין ובועז ח''ב סימן מב] ב. שאם לא כוון באמירה זו ,לא יצא ידי חובה [משנ''ב סג,יא-יב. משנ''ב סו,יא שבשכמל''ו הוא מכלל היחוד]. מקורות והרחבה שו''ע או''ח סא,יג :'אחר פסוק ראשון צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בחשאי'. מדוע נאמר בשקט? 1. פסחים נו. ' דאמר רבי שמעון בן לקיש ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו בניו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמרי רבנן היכי נעביד נאמרוהו לא אמרו משה רבינו לא נאמרוהו אמרו יעקב התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי' מבאר משנה ברורה סימן סא,ל '...תקנו לאמר אותו בחשאי והוא היכר שאינו מן הפרשה הכתובה בתורה רק יעקב אמרו'. 2. מדרש רבה דברים פרשה ב' סימן לו 'דבר אחר שמע ישראל רבנן אמרין בשעה שעלה משה למרום שמע למלאכי השרת שהיו אומרים להקב"ה בשכמל"ו והוריד אותה לישראל ולמה אין ישראל אומרים אותו בפרהסיא א"ר אסי למה הדבר דומה לאחד שגנב קוזמין מתוך פלטין של מלך נתנה לה לאשתו ואמר לה אל תתקשטי בה בפרהסיא אלא בתוך ביתך אבל ביום הכפורים שהן נקיים כמלאכי השרת הן אומרים אותו בפרהסיא בשכמל"ו'. מבואר בעוד יוסף חי [לבעל הבן איש חי פרשת וארא אות ד] שכיון שאומר כדוגמת המלאכים, יש חשש שיקנאו בו ולכן תיקנו לאומרו בלחש. ביוה''כ שאנו כמלאכים אומרים זאת בקול רם. [במדרש רבה שם. שו''ע תריט,ב]. מדוע לפי טעם א, כן אומרים זאת בקול ביוה''כ? 1. מטה משה תתסח מבאר שתיקנו בחשאי כי לא כולם מייחדים את ה' בלב שלם וא''כ אם יאמר בקול את מה שאין לו בפיו הוא פסול לעדות וכשאחד פסול כל העדות פסולה ולכן תיקנו בחשאי שאותו פסול לא יהיה בכלל העדות. ולכן גם זו הסיבה שלא אמרה משה. אך ביוה''כ שכולם כן מייחדים בלב שלם ולא יהיה עד פסול, אין חשש לאומרו בקול ואדרבה ראוי לאומרו בקול כיאה לייחוד וכן כדי לעורר הכוונה. תשובות והנהגות ח''ב ,מו וכן אשי ישראל פ''מו,הערה מט מציינים שלפי מטה משה יש לחלק בין תפילת יחיד לציבור. ומבואר בתשובות והנהגות שיחיד כן יכול לאומרה בקול רם כי החשש לפי מטה משה הוא רק בתפילת רבים שיהיה מי שלבו לא כמו פיו וממילא יפסול את כל העדות של כל הציבור. ואכן בתשובות והנהגות ח''ב מו כתב שהגר''ח מבריסק כשהתפלל ביחידות היה קורא זאת בקול. כששאלוהו ע''כ ביאר שמה שאמרו שהמלאכים מקנאים בו ולכן אומרים אותו בלחש היינו דווקא כשאומרים זאת דרך שירת המלאכים כדבר שבקדושה ובעשרה, אך ליחיד מותר לאומרו בקול. אמנם בעוד יוסף חי [לבעל הבן איש חי פרשת וארא אות ד] חילק בין אומרו דרך שבח וייחוד וכך עושה כמו המלאכים ויש חשש שיקנאו בו ולכן יש לאומרו בלחש, לבין האומרו דרך לימוד, שאז לא יקנאו בו ויכול לאומרו בקול. לפי''ז אמר שכשבירך ברכה שאינה צריכה ורוצה לתקן זאת באמירת 'ברוך ,שם כבוד ...' צריך לאומרו בלחש כי אומרו דרך שבח ויחוד. וכן כשאומר זאת אחר קרבנות בתפילת בוקר, צריך לאומרו בלחש. ע''פ עוד יוסף חי נראה לי שגם יחיד צריך לאומרה בלחש שכן כשמתקן שם שמים שאמר בטעות הצריך לאומרו בלחש אע''פ שזה מצב השייך גם ביחיד. 2. מג''א תריט,ח נקט את טעם ב של המדרש. את טעם א המובא בפסחים נו. הוא ביאר שמה שכתוב שמשה לא אמרה היינו שמשה לא כתב זאת בתורה משום שרצה להצניע מפני המלאכים. 3. בן יהוידע פסחים נו. מבאר שמשה רבנו בעצמו תיקן לאומרו ביוה''כ בקול. לגבי 'ברוך ,שם כבוד..' בתפילת יוה''כ קטן אם לאומרו בקול- עיין מח' הגר''ש דבליצקי והצל''ח באשי ישראל פ''לט הערה ל. וכן עיין ב'מקבציאל' חוברת ל עמ' קצב. לגבי אמירתו בלחש או בקול אחר תפילת קרבנות בשחרית- עיין עוד יוסף חי וארא אות ד וכן פסקי תשובות מח, הערה 63. שנזכה להפיג את חששו של המטה משה ושכולנו נייחד את שם ה' בשמחה מרוב בריאות ונחת.