שאלתי: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", איך מסבירים, הרי יש אנשים שמתו ברעב, והשיב הרב יעקב כהן: "...לסיכום: נושא הפסוק הוא תיאור הבריאה המופלאה שברא הקב"ה, שלכל בעל חי יש דרך להשיג מזון. הוא אינו עוסק בתמונה השלמה הכוללת את קלקוליו של המין האנושי, שגרמו לכך שיש בעלי חיים ובני אדם שמתים". אבל לכאורה הסבר זה מתאים לחציו הראשון של הפסוק, "פותח את ידיך", אבל לא לחציו השני, "ומשביע לכל חי רצון", בדגש על "משביע" ו"לכל חי"?

חשבתי רבות על שאלתך. אם אני מבין אותה נכון, כוונתך היא שמהלשון 'משביע' נראה שלא רק שהקב"ה מצידו נותן את האפשרות לכל בריאה להתקיים, אלא גם כל בריאה 'שבעה' מכך בפועל; ומהלשון 'כל חי' נראה שמדובר על כל בעל חי פרטי, ולא רק על המין הכללי. אין לי תשובה ברורה לשאלתך. יתכן שההבנה שלך בפסוק אכן נכונה, ואם כן – אין לי כרגע הסבר לפסוק. כמובן שאין כאן קושיא על דוד המלך, שהרי גם דוד המלך ידע שיש בעלי חיים שמתים ברעב, אלא שבכל זאת עלינו להבין את כוונתו. אולי אפשר לומר שהפסוק אינו עוסק בהווה אלא בתיאור המציאות העתידית לה אנו שואפים. אפשרות נוספת היא שהמילה 'רצון' אינה מכוונת לרצון של מי שנברא אלא לרצון האלוקי (פירוש כזה מובא בדעת מקרא). הקב"ה משביע לכל בריאה בדיוק כפי הרצון האלוקי, שהוא הטוב ביותר בשבילה. וגם אם אדם סובל עכשיו, בחשבון הכללי יהיה לו טוב. יתכן גם שהדיוק שלך במילים אינו מוכרח, והפסוק אינו עוסק ברובד המעשי-מיידי אלא ברובד של הנהגת ה' הכללית והיסודית את הבריאה. אנחנו רגילים לחשוב תמיד במונחים מעשיים של העולם הזה ולכן קצת קשה לנו להתרגל לאפשרות שאצל דוד המלך לא תמיד הדבר כך. צריך לזכור שמזמורי תהלים אינם סתם שירים אלא הם נובעים מעולם עמוק מאוד, הם באים מאדם אשר כל חייו הם קרבת ה' פנימית. הרב יעקב כהן