באחת מהתשובות באתר כתב הרב: "נזכר בפוסקים כי מה שבר מצוה מוציא ידי חובה את הציבור הוא רק במצוות שחיובם מדרבנן, אולם כדי להוציא ידי חובה במצוות דאורייתא יש צורך להתפתחות גופנית ששיערו אותו בגיל הקרוב לשמונה עשרה". יש לי מספר שאלות בעניין. 1. מה כוונת הרב באומרו התפתחות גופנית ששיערו אותו בגיל הקרוב לשמונה עשרה, והלא כתב הרמב"ם בהלכות אישות פרק ב הלכה י: "הבן... [ש]הביא שתי שערות למטה במקומות הידועות לשיער והוא מבן שלש עשרה שנה ויום אחד ומעלה נקרא גדול ונקרא איש". וידוע לנו שבפועל זמן זה הרבה יותר מוקדם מגיל שמונה עשרה? 2. האם ישנם שפוסקים, דבעינן שיעור "שיתמלא זקנו", שהוא בסביבות גיל שמונה עשרה, גם להוצאת רבים ידי חובתם באופן אקראי? אמנם ישנו חשש שאותו נער לא ביא שתי שערות, ואינו יכול להוציא אחרים ידי חובתם. 3. כיצד בפועל לא חוששים לבדיקה זו, אם הנער הביא סימני גדלות, ונותנים ל’בר-מצווה’ להוציא אחרים ידי חובתם, אף בדברים מדאורייתא (כגון קידוש היום, הבדלה ואפיית מצות)?

כוונת הפוסקים היא כמו הרמב"ם, שאם לא יתברר הדבר שיש לנער התפתחות גופנית, יש להניח שבגיל 18 כבר הביא שתי שערות. הכלל הוא: שבכל דבר שהוא מדאורייתא לא יתנו לנער לעשותו ובדבר שהוא מדרבנן יתנו ואין הדבר תלוי באקראי או לא. במקום שיש אנשים שלא התפללו אין לתת לנער בר מצווה לקדש. וכן לא אפיית מצות. הבדלה היא מדרבנן ואפשר לתת לו. הרב חיים כץ