אני מדריך בבני-עקיבא, ואני נפגש תדיר עם בנות מדריכות,ובעניין הזה יש לי שאלה שצריכה בירור. מהי הגישה שצריכה להיות לבנות מצד הבנים לפי היהדות? הרי יש מצווה לקדם בשלום כל אדם,ואהבת לרעך כמוך להיות נחמד ולהתעניין באנשים, אז איך זה מסתדר עם בנות? כי לפי מה שהבנתי צריך להתרחק מהמין השני כמה שיותר... כי ראיתי מקרה אחד- באחד הימים בא רב גדול לישיבה שלנו והוא ביקש מהמורה שלי שירחיק מורות ומזכירות בדרך לבית המדרש שבישיבה כדי שהרב לא יראה אותן, כי הוא ממש מתרחק מבנות. ולי יוצאים מקרים לא נעימים- בהדרכה לפעמים אני נמנע מלהגיד שלום לבנות, וכשהן מדברות אני מרגיש לא נוח להסתכל עליהן... זה בסדר? מהי הגישה הנכונה? ועוד משהו קטן-כשאני הולך ברחוב, מותר לי להסתכל בבנות כדי לזהות אותן? כי אם אני מכיר אותן אז אני אגיד להן שלום.

היחס הבסיסי שלנו לכל אדם, גם לאשה, הינו יחס של מאור פנים. אולם כשיש התנגשות בין מידת השלום למידת הצניעות, מידת השלום מתחבאת מפני מידת הצניעות. בודאי שבלב ממשיכים להאיר פנים אולם באופן אישי לא מבטאים את השמחה אחד עם השני, משום שהשמחה הכללית שיש לנו בפגישה עם כל מי שנברא בצלם לא יכול להתגלות לשמחה בקשר המיוחד שיש לי עם אשה מסוימת. בקשר שבין איש לאשה אנו מקפידים שהקשר יהיה קשר שיכול להיות ממנו בנין שלם. כל קשר שהינו חלקי יכול לסבך אותנו. לכן הדרך שלך צריכה להיות שכל מה שיש בו צורך עניני אתה יכול לעשות. אם אתה הולך לקנות בחנות ויש שם קופאית אתה לא צריך לברוח מן הקופה. אם אתה הולך ברחוב ואשה שואלת כתובת אתה עונה לה בצורה ענינית. אם יש מזכירה בישיבה ואתה צריך לצלם דף בקש ממנה לצלם. אם בבני עקיבא אתה רק נפגש לצרכים הנוגעים להחזקת הסניף אזי אין בכך איסור. יש מצבים שגם לצורך עניני יש מקום להימנע. זה יכול לנבוע משתי סיבות: או משום שאדם מכיר את עצמו שיש לו הירהורים והוא עלול להיכשל או בהרהור על אשה או בהסתכלות על היופי שלה, הדבר במיוחד נכון בקשר עם בנות שהם פחות או יותר באותו הגיל. או לחילופין יש מצבים מיוחדים של אנשים מיוחדים שקיבלו על עצמם במידת חסידות ופרישות להקפיד בענין הצניעות במיוחד. קבלה זו אינה מתאימה לכל אחד. לפעמים מידת חסידות בדבר אחד גורמת למידות מגונות בדבר אחר. צריך שיקול דעת בנוגע לכל הנהגה במידת חסידות. כך גם בנוגע לצניעות יתירה. מה שאתה לא אומר שלום לבנות וזה יוצר מצב לא נעים אני מציע שתאמר שלום אולם שלום עניני ולא שלום שיכול לגרום להתעוררות ריגשית. ומה שאתה כותב שאתה מתבייש מלהסתכל על בנות זוהי בושה ראויה ואין לך מה להתבייש שיש לך את המידה שנשתבחו בה ישראל שהינם ביישנים. כשאתה הולך ברחוב, אין ענין להסתכל כל הזמן שמא יש מי שאתה מכיר וכך תאמר להן שלום. נהג בטבעיות. אם ראית תאמר שלום עניני ואם לא ראיתי אז לא ראית.