מהם: 1. "הופרשה חלה כדין" 2. טבל. 3. מהו יין נסך? האם מותר לקדש בשבת/יום-טוב רק בתירוש, או בכל יין שיוצר בארץ ישראל?

1. מכל עיסה העשויה מחמשת מיני דגן בכמות מסויימת צריך להפריש כמות קטנה הניתנת לכהן. כיון שעיסה זו צריכה להיאכל דווקא לכהנים ובטהרה נוהגים היום לעוטפה בשתי עטיפות ולזורקה לפח. על כמות הגדולה מ-1.5 קילו (בערך) מפרישים בלא ברכה ועל כמות הגדולה מ-3 קילו (בערך) מפרישים בברכה. כמויות קטנות מאלו אינן דורשות הפרשה. את הברכה ניתן למצוא בסידורים השונים. לא דייקתי במידות הכמויות, אם ברצונך להפריש - המידות כתובות בסידורים. 2. פירות וירקות מחויבים בהפרשת תרומות ומעשרות (הניתנות לכהן... עיין לעיל) בברכה, לפני אכילתם. כל כמות פרי הנאכלת מחוייבת בהפרשה (למעט פרי אחד הנקטף מהעץ והדינים בזה ארוכים). את הברכה ניתן למצוא בסידורים. פירות שיש ספק אם הופרשו מהם התרו"מ (כגון ירקות הנקנים בשוק) נקראים "דמאי" והם אסורים באכילה עד שיופרשו כדין (בלא ברכה כיון שההפרשה היא מספק). פירות וירקות שבוודאות לא הופרשו מהם תרו"מ נקראים "טבל" והם אסורים באכילה עד שיופרשו בברכה. דיני ההפרשה הם ארוכים וכדאי שתשאל פוסק שיבאר לך אותם בפרוטרוט (ניתן לעשות זאת גם כאן באתר, אנא כתוב לנו אם רצונך בכך). 3. יין שנוכרים נגעו בו אסור בשתיה והוא מכונה "נסך" כיון שחוששים שבנגיעת היין מנַסך אותו הגוי לעבודה זרה ויש בזה עוד דינים והרחקות. ניתן לעשות קידוש והבדלה על כל יין שכשרותו מהודרת ואין בו חשש טבל ומגע נוכרי (יש הבדל בדינים בין ספרדים לאשכנזים לגבי כמות המים שמותר למהול ביין. הספרדים פוסקים ע"פ הבית-יוסף ולכן הם צריכים להקפיד לקדש על יין שיש עליו תווית "כשר לקידוש והבדלה גם לדעת מרן הבית-יוסף").