בהכשרת כלים ציבורית (השאלה הינה שאלה הלכה למעשה), כאשר יש דוחק רב בטור לליבון, מה שמקשה על המלבן לדייק בעבודתו, מה יהיה הדין בנוגע להכשרת כלים מסויימים בהגעלה לנוהגים כשו"ע, אשר לשיטתו די להם בהגעלה, כאשר יש חשש כי במהלך חג הפסח יאכלו מן המאכלים אשר יתבשלו בכלים הללו או על ידם יהודים אשר נוהגים לפסוק כרמ"א ואפרט את שאלתי יותר: 1. אם הם אומרים שאין בתכנון או מסופקים (ואולי ל"מסופקים" יש דין שונה) כי נוהג מנהג רמ"א יאכל מהמאכלים המתבשלים בכלי זה, אך במציאות יתכן שיארע כן, האם כדי למנוע תקלה עתידית יש להכשיר את הכלי ע"י ליבון, למרות שעפ"י דין רוב תשמישו די לו בהגעלה, או שאין לחשוש, שהרי לכאור’ אף הרמ"א מתיר בדיעבד בדרך של מיעוט תשמישו? (אע"פ שיש דעות שמה שכתב הרמ"א בסי’ תנ"א, ו’, אינו אלא רק לגבי כלי שתיה בלבד), וגם אם יהיה מותר להכשיר בהגעלה, שמא יש להורות להם עכ"פ לא ליתן מהאוכל שנתבשל בכלי לנוהג כמנהג רמ"א שיארע לביתם או שמא הוא חשיב בדיעבד בדעת הרמ"א? (ובמיוחד שניתן לצרף לזה לפעמים סברא של מניעת עונג יו"ט, כגון שאין מאכל חם אחר שלא בושל בכלי להציע לפניו) 2. ומה הדין בזה כלפי חצובה, האם לכתחילה יהיה ניתן להגעיל לספרדי חצובה ולא ללבנה אף אם יודע שיבואו לו אורחים הנוהגים כרמ"א משום שכל זה הוא רק מצד "חומרא דחמץ" (כמש"כ במשנ"ב תנא,ה)? ועוד, שראיתי שכותבים שאין צריכה החצובה של ימינו ליבון שכן אין בה דרגת חום גבוהה בשל שאינה מונחת כנגד האש כמו החצובה שדיבר עליה הרמ"א, כדמוכח במה שמביא שם משנ"ב שיש לתלות שאם נשפך נשרף והלך לו, מה שא"כ בחצובות של ימינו כדמוכח במציאות, ולפיכך יהיה סגי להו בהגעלה? 3. ומה יהיה הדין למשל במקרה שנוהג מנהג שו"ע מסופק האם השתמש איתו בתשמיש של ליבון או שכך קרה בלי שהוא ממש השתמש אתו (לדוג’ שמסופק אם נשפך על רשת התנור דבר יבש) האם ניתן לצרף הספיקות ולומר שהוא מסופק אם צריך הכלי אף לשיטת הרמ"א בליבון ואף אם זקוק מסופק האם יאכל ממאכל כלים אלו נוהג מנהג רמ"א אם לאו, ועי"כ יהיה אפשר להקל בזה?

אם בעל הכלים ספרדי, הוא לא צריך להכשיר כליו לפי פסקי הרמ"א גם אם יודע שמישהו אשכנזי יתארח אצלו. כל אחד שבא אליו יודע שהוא פוסק לפי מנהגי הספרדים ועל דעת זאת מגיעים אליו. לגבי האשכנזי האם מותר לו להתארח בבית הספרדי, בשאלות ששאלת לפי דעתי זה יעכב אותו מלאכול אצלו. אולם יש שאלות רבות אחרות בפסח וחילוקי מנהגים שיש לדעת לפני שאוכלים אצל מי שלא פוסק ונוהג כמנהגי הרמ"א.