שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • שאלות כלליות
קטגוריה משנית
שאלה
לקראת גיוסי לצה"ל (שבוע הבא בעז"ה) הייתי רוצה לברר מס’ שאלות שאמרו לי שהחילונים מרבים לשאול את הדתיים. ומכיוון שאני עשוי לשרת עם חילונים במשך שירותי הצבאי, מאוד הייתי רוצה לקבל עליהם מענה שיספק את החילוני. (תשובות מחשבתיות לדוג’. לאפוקי גזרת הכתוב, והלכה למשה מסיני): 1) למה לאישה יש מעמד נמוך משל הגבר? (עדות לדוג’). כמו"כ למה אישה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן? למה אישה לא חייבת בתלמוד תורה? האם הנשים חטאו בחטא העגל כמו הגברים? 2) למה תחילת הברכה בנוכח (ברוך אתה..) וסיומה בנסתר(שהכל נהיה בדברו)? 3) למה לשמור נגיעה? זה בגלל שהאישה טמאה (שאלת החיילת הנפוצה)? 4) למה יש את מצוות ציצית? למה פתילות? למה מס’ הקשרים? 5) למה חייבים שיהיו לאדם פאות? למה לאישה לא? 6) למה בר מצווה דווקא בגיל 13. כמו"כ למה בת מצווה בגיל 12? האם זה בסדר להגיד סיבות ודברים מפרי מחשבתי? האם דבר שהוא הלכה למשה מסיני לנסות להסביר בדרך אחרת? איך להסביר את ההגיון ב’הלכה למשה מסיני’? תודה רבה.
תשובה
בנוגע לאמירת טעמי מצוות אנו סבורים שמותר לומר טעמי מצוות. לא רק שמותר אלא יש ערך וחשיבות לומר טעמי מצוות. אולם זאת בהבנה ובתנאי שאנו מבינים שעל כל טעם שאנו אומרים יש עוד טעמים רבים שנסתרים מאיתנו ואין לנו בהם ידיעה. הבסיס של התורה היא שיש בה גלוי ויש בה נסתר. חלק מן הגלוי זה היכולת לתפוס את התורה בכלים השכליים שלנו. הנסתר הוא החלק שהוא נעלם מאיתנו. חלקו אנו יודעים בצורה חיצונית והוא נתפס אצלנו אולם לא בכלי השכל. וחלקו אנו כלל לא ידעים. כדאי לומר טעמים למצוות שנאמרו כבר על ידי גדולי ישראל, לגדולי ישראל היה עושר ומבט עמוק יותר מאיתנו, אולם גם לנו מותר לומר טעמי מצוות ובתנאי שלא נסתור דבר מדברי התורה. יש לפעמים חשיבות שגם אנו נאמר טעמי מצוות משום שבמקרים רבים השפה שלנו היא השפה המדוברת והומבנת לדור שלנו. אולם בהעמקה בדרך כלל נוכל למצוא שגם דברים שאנו אומרים בשפתנו כבר משוקעים בדברי הקדמונים. בנוגע לגזירת הכתוב ודאי שניתן לומר טעמי מצוות. בנוגע להלכה למשה מסיני בדרך כלל ההלכות למשה מסיני לא מחדשות דברים חדשים לגמרי. ההלכות הם הדרך כיצד לקיים את המצוות שנזכרו בכתובים. כך בנוגע לשיעורים כך בנוגע להלכות כיצד לעשות תפילין וכו'. ודאי שגם בהם ניתן לומר טעמים אולם בדרך כלל שם צריך ידיעות עמוקות יותר שהם נוגעות יותר לסתרי תורה. העיקר הוא להסביר את הדברים הכלליים. העיקר שנסביר שסוכה היא דירת ארעי. כיצד בדיוק הפרטים של דירת הארעי, האם לבוד הוא ג' טפחים או ד', ניתן לומר שזה נאמר למען האחידות המעשית. כדי שיהיה אחידות בקיום המצוות התורה פירטה הלכות כיצד לקיימם. ודאי שיש לכל פרט גם טעמים אולם לא בזה צריכה להיות עיקר הסברתך. בנוגע לנושאים שאליהם אתה שואל. בנוגע ליחס התורה לאישה וכן בנוגע לאיסור נגיעה כתבתי בתשובות אחרות באתר. מציע לך לחפש לפי מפתח הנושאים. בכל אופן התייחסות קצרה ותמציתית: 1. התורה חולקת על העמדה המערבית שחושבת שכל אחד יכול לעשות את הכל וכולם מתאימים להכל. היהדות סוברת שהעולם נברא על ידי הקב"ה והוא נברא בצורה מאד מדוייקת ומתוכננת. אם אנו מוצאים שיש הבדלים בצורת הבריאה של הנבראים זה מעיד על שוני לא רק חיצוני אלא שוני במהות הפנימית של הנבראים. האיש והאישה נבראו בצורה שונה. אין כאן הגדרה של מי למעלה ומי למטה אלא יש כאן שוני ביעוד וממילא שוני בצורת היצירה ומכאן גם לשוני בדרך להוציא לפועל את הטבע שטבוע בכל אחד מאיתנו. באופן כללי ניתן לומר, שהאיש הוא יותר תכליתי ופחות יכול לשים לב לתהלכים. האיש הוא שכלי יותר ולכן יש בו יותר קור רוח. הוא פחות מודע לעצמו ולכן יכול לעשות דברים גם בלי להתחבר אליהם. קור הרוח מאפשר לו לעבוד קשה יותר. קור הרוח מאפשר לו להיות במקומות שהוא בוחר ולכן הוא יכול להחליט להיות במקום טוב והוא ח"ו יכול מאד להרשיע ולעשות רע. אין בו חמלה ורחנות לא על עצמו ולא על אחרים. האישה היא רגשית יותר, עדינה יותר. חשוב לה לא רק מה עושים אלא כיצד הדברים נעשים. היופי והאסטטיקה מדברים אליה יותר. מחד היא שמה לב לפרטים משמעותיים לה אולם לפעמים ריבוי העיסוק המעשי והפרטני מחניק אותה. היא נתונה יותר למצבי רוח בצורה המקומית והרגעית אולם היא יותר יציבה לאורך זמן בעשיית דברים שמתאימים לטבעה. לא תוכל למצוא אצלה שינויים מרחקי לכת לא לצד הרע של החיים, היא תרגיש בעוולה ולא תוכל לפעול בקור רוח, מצד שני היא תעשה טוב לפי הקצב שמתאים לנפשה. מההבדלים האלו ועוד הבדלים יש הדרכות שונות כיצד לעשות דברים שמתאימים לטבע הפנימי של האיש והאישה. הפסול של האישה מלהעיד קשור לשמירה על העדינות של האישה. אנו מעדיפים שהאישה תשמור על עדינותה. מקום המשפט הוא מקום המלחמה והדייקנות. עדיף שהאישה תשמור על עדינותה מאשר שהיא תצטרך לעמוד מול בית דין שיחקור אותה והיא תצטרך לעמוד מול עורכי דין שינסו להוציא ממנה פרטים שלא תמיד היא שמה לב אליהם. המצוות שמצווים את האישה הינם מצוות כלליות ותמידיות. אנו מעדיפים שהאישה תחיה בחיים שהם מעבר לזמן המדוייק שמאד כובל ומחייב דייקנות. לכן פוטרים אותה ממצוות שיש להם זמן מדוייק. הדברים במיוחד נכונים בזמן שהאישה נהיית הדואגת למשפחה, ששם העיסוק הלא נגמר בדאגה למשפחה לא מאפשר להתפנות למצוות בזמן מדוייק ומוגדר. כל עוד שהאישה לא התחתנה וכל זמנה בידיה יכולה בודאי לעשות את המצוות כרצונה ויש לה על כך שכר. מעבר לכך צריך להבין שיש צד שהחיוב במצוות הוא לכתחילאי. אולי היה עדיף שכל המצוות ינתנו לנו ללא ציווי מחייב אלא רק לפי מה שמתאים. לגבי האישה השאירו חלק מן המצוות שיעשו על ידה כפי מה שמתאים לה וללא ציווי מחייב. אישה לא חייבת בלימוד תורה משום שלימוד התורה הוא בעיקר מפתח את השכל והתבונה של האדם. בנוגע לאישה אנו מעדיפים שתפתח בעיקר את הרגש ואת עולם הדמיון שלה. יש חלקים בתורה שדורשים עמל ולימוד שדורש מלחמה גדולה. לא במקרה קוראים ללימוד "מלחמתה של תורה". אנו רוצים לשמר את האישה מפני מלחמות שלא מתאימות ליופי ולעדינות שלהם. אנו לא רוצים לבנות נשים שהאופי שלהם יהיה אופי ווכחני. אנו רוצים נשים שהאופי שלהם יהיה אופי מכיל ומקבל. היום ב"ה יש ענף שלם בלימוד תורה שנהיה ענף של תורה שמתאים יותר לנשים. היום יש תורה שהיא בעלת אופי נשי ותורה זו רצוי שהאישה תלמד. 2. כל היחס שלנו עם הקב"ה הוא דואלי. יש בו צד שאנו רוצים להרגיש מאד את הקירבה, זהו הצד של האהבה. אולם יש צד שאנו צריכים להרגיש את הגודל האלוקי ואת המרחק שלא ניתן למחיקה ביננו לבין הקב"ה זהו הצד של היראה. בכל ברכה אנו מבטאים שני צדדים אלו. אתה- בחינת אהבה. וה' הנסתר - בחינת היראה. 3. איסור נגיעה לא נוגע כלל לענין הטומאה. איסור נגיעה נוגע לענין הקדושה. רעיון הקדושה הינו רעיון שמאד זר לתרבות המערבית החילונית. רעיון הקדושה הוא התובנה שכל כוח בחיים שניתן לנו אנו צריכים לעשותו לא בצורה סתמית אלא עם המטרה והתכלית שלו. האדם צריך במעשיו להפוך כל מפגש לו עם המציאות כמפגש אנושי שיש לו משמעות. יש דברים שרק גדולי עולם יודעים ויכולים לקדש. למשל קידוש התנועה, אצל גדולי עולם מגיעים למצב שכל הזזת יד שלהם לא נעשית חינם אלא עם משמעות. למשל על החוזה מלובלין סיפרו שהוא עבד על כך שהראיה שלו תהיה קדושה. והכוונה היא שהוא לא יסתכל סתם אלא כל הסתכלות שלו תהיה משמעותית. בנוגע לכל אחד מישראל עיקר הקדושה נוגעת לנושא של הכוח המיני. מעלת האדם מתגלה כיצד הוא משתמש בכוח הגדול שהקב"ה נטע בנו שהוא להביא לידי ביטוי את הקשר שלנו למין השני. בעלי חיים עושים זאת סתם כי זה הטבע שלהם. בישראל אנו רוצים להשתמש בנטיה המינית בצורה שאנו כאנשים עושים זאת. לכן אנו משתמשים עם הנטיה הזו לא סתם כי בא לנו אלא רק מתוך הקשר משמעותי. ההקשר המשמעותי הוא התעסקות מינית כחלק מאהבה גדולה שנוצרת בין איש לאישה אהבה שהיא גורמת לשותפות גדולה שמביאה יצירה גדולה לעולם בניית משפחה. אנו רוצים להשתמש בכל מה שיש בנטיה המינית רק בשביל הדבר המשמעותי הזה. לכן אנו שומרים את כל מה שנוגע לנטיה המינית רק לקשר הזה. לכן אנו שומרים את הנגיעה באישה רק לנגיעה באישה המיוחדת לנו. אדם חילוני לא שמר את עצמו כל החיים כשהוא יבוא לגעת באישתו זה יהיה נגיעה סתמית שהרי הוא רגיל ליגוע סתם. אצל אדם שהולך בדרך הקדושה הנגיעה של האדם באישתו המותרת היא תהיה נגיעה משמעותית נגיעה אנושית ולא נגיעה סתם. בשביל הרכוש היקר הזה שווה לנו להשקיע ולשמור את עצמנו מלנגוע ולשמור כוח זה רק כשנוכל להשתמש בו בצורה משמעותית. 4. מצוות ציצית היא מצווה שניתה לנו כדי שבכל מקום שנלך אנו נהיה עטופים במצווה וזוכרים את ה'. אנו לא רק נזכור את ה' אלא נזכור גם את זה שהאמונה שלנו בה' היא מתפשטת ונוגעת לכל מעשה שאנו עושים. על כך אנו שמים פתילות שהם בשפת הבגד בכדי להזכיר לנו שיש לנו קשר עם הקב"ה גם בכל דבר שנחשב לנו כשפה וטפל. 5. הפאות של האיש - יתכן שזה להרחיק אותנו מצורת התרבות של הגויים שהם מגדלים דווקא בלוריות ולא מגדלים פאות. הגויים מגדלים בלוריות משום שגידול שער ארוך על הראש במקום בולט יכול לעשות רושם על מי שרואה אותך. אנו גוזזים את היופי הזה בכדי שלא נתעסק יתר על המידה ביופי. הנשים לא צוו על כך משום שלאישה יש מעלה שהיא יודעת להתעסק עם יופי ובכל אופן לא ליפול רוחנית. חז"ל אמרו אין אישה אלא ליופי. רק נשים יודעות להביא את היופי לעולם בצורה עדינה וצנועה, גם אצל נשים שיכולות להתעסק עם היופי הם עושות זאת בצורה צנועה. היופי נשאר פנימי ובתוך הבית ולא יופי מוחצן שמעביר את האישה ואת כל הרואים אותה על דעתן. 6. גיל המצוות זה אחד מההלכות למשה מסיני. קבעו גיל בו האדם כבר בוגר וניתן להחשיב אותו כגדול. בגלל שהאישה מתפתחת מהר יותר ומתבגרת מהר יותר גיל המצוות של הבת קודם לגיל המצוות של הנער. אם יש לך עוד שאלות אשתדל לענות בשמחה.
לחץ כאן לשליחת שאלה בהמשך לשאלה זו
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il