1. כתוב במשלי: "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך" - הרי האב מלמד תורה והאמא מלמדת מוסר, אז למה כאן כתוב ההפך? 2. כתוב במשלי על אשת החיל: "לא יכבה בלילה נרה" - שזה אומר שהיא לא הלכה לישון כל הלילה, שאם היא הייתה הולכת לישון היא הייתה מכבה את הנר. ואז כתוב:"ותקם בעוד לילה" - אם הם אומרים שהיא קמה זה אומר שהיא הלכה לישון, אז איך זה מסתדר? 3. במגילת רות מסופר שנעמי מבקשת מרות: "ויהי בשכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם ובאת וגילית מרגלותיו ושכבת והוא יגיד חל את אשר תעשין" (פסוק ד פרק ג) - לא ברור לי למה המעשה הלא צנוע הזה הפך לדבר קדוש? וכי אין רות יכולה לבקש מבועל שיגאל אותה מבלי שהיא תשכב למרגלותיו? למה נעמי ביקשה את זה מרות?

1. הפסוק "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך" לא מייחס את התורה אל האם ואת המוסר אל האב אלא את התורה והמוסר אל האם והאב, וכאילו כתוב: שמע בני תורה ומוסר מאביך ומאימך. אלא שמדרכי הכתוב לגוון ולפצל את המשפט. דוגמה לזה מצאנו בשירת הנשים לאחר הריגת גולית על ידי דוד המלך: "היכה שאול באלפיו ודוד בריבבותיו" שכוונת השרות הייתה: היכו שאול ודוד באלפים ורבבות (ולא הייתה כוונתן לפגוע בשאול). 2. כוונת המשורר בהללו את אשת החיל היא שהיא מאחרת לשכב (כלומר, אינה מכבה את הנר אלא נשארת ערה עד שהוא כבה מעצמו - נגמר), ולמרות שהיא עבדה עד שעה מאוחרת היא משכימה קום למלאכתה ביום המחרת. 3. מעשה רות עם בועז מדגיש את טהרת כוונותיה של רות ואת טהרת מעשיו של בועז, שלא חפץ בה מחמת יופיה אלא כדי לקיים את המצווה וכן מחמת מעלתה - שהרי יכולה היה לקחתה בלילה באין רואה - והוא המתין עד שנשאה לאישה. ועל גבורה זו זכה הוא והיא להקים את מלכות ישראל.