כבוד הרב שלום, שאלתי מופיעה בתחתית המקורות (שולחן ערוך , הרמב"ם וערוך השולחן בדילוגים). (שולחן ערוך אורח חיים לח) חולה מעיים פטור מתפילין.הגה: אפילו אין לו צער...מי שברי לו שאינו יכול להתפלל בלא הפחה מוטב שיעבור זמן התפלה ממה שיתפלל בלא גוף נקי. (ועיין לקמן סימן פ’-מי שברי לו שאינו יכול לעמוד על עצמו מלהפיח עד שיגמור קריאת שמע ותפלה מוטב שיעבור זמן קריאת שמע ותפלה ולא יתפלל ממה שיתפלל בלא גוף נקי ואם עבר זמן תפלה אנוס הוא ומתפלל מנחה שתים ואם יראה לו שיכול לעמוד על עצמו בשעת קריאת שמע יניח תפילין בין אהבה לקריאת שמע.הגה: ומברך עליהם (טור)). (המשך-שולחן ערוך אורח חיים לח) ואם יראה לו שיוכל להעמיד עצמו בגוף נקי בשעת קריאת שמע יניח תפילין בין אהבה לקריאת שמע ויברך... (הרמב"ם- ד, יג - טו) כל הפטור מקרית שמע, פטור מן התפילין. קטן שיודע לשמור תפיליו--אביו לוקח לו תפילין, כדי לחנכו במצוות. חולי מעיים, וכל שאינו יכול לשמור את נקביו אלא בצער--פטור מן התפילין; וכל הטמאין, כולן חייבין בתפילין כטהורין. מצטער, ומי שאין דעתו נכונה ומיושבת עליו--פטור מן התפילין: שהמניח תפילין, אסור לו להסיח דעתו מהן... , תפילין צריכין גוף נקי כאלישע, שייזהר שלא תצא ממנו רוח מלמטה... (ערוך השולחן- בדילוגים-סימן לח סעיף א) חולי מעיים, וכל מי שלא יכול לשמור את נקביו אלא בצער – פטור מן התפילין. ודין זה מפורש בחולין (קי א) באחד שהביאוהו לפני רבי חנינא. חזייה דלא מנח תפילין. אמר ליה: מאי טעמא לא מנחת תפילין? אמא ליה: חולי מעיים אנא. ואמר רב יהודה: חולה מעיים פטור מן התפילין. ואף על גב דבכתובות (קד א) אמרינן ברבינו הקדוש שהיה מצטער בזה החולי, ומנח – שאני רבינו הקדוש שהנהיג את עצמו בקדושה יתירה (תוספות שם). והנה זהו וודאי ברור דמטעם זה אי אפשר לפטור עצמו לגמרי מתפילין בשעת קריאת שמע ותפילה, דבשעה קלה יכול ליזהר. (וכן כתב המגן אברהם סעיף קטן א’. עיין שם שכתב דמותר, ולכאורה חובה הוא.) ... ואין לומר דבחולי מעיים איסורא נמי איכא לישא כל היום. אי אפשר לומר כן, שהרי לא כתבו איסור אלא פטור. ועוד: שהרי רבינו הקדוש נשאם כל היום, כמבואר בכתובות שם. ונהי דאין ללמוד ממנו [עריכה] סימן לח סעיף ג ועוד אני תמה: דהנה רבינו הבית יוסף בספרו הגדול הביא מה שכתב המרדכי, דחולה פטור מן התפילין. והקשה: דאם כן אמאי אמר רב יהודה בחולין שם דחולה מעיים פטור? הא כל חולה פטור. ותירץ: דכל חולה פטור דווקא כשמצטער, וחולי מעיים פטור אף כשאינו מצטער, עיין שם. ועל פי זה כתב רבינו הרמ"א בסעיף א אהך דחולי מעיים פטור, וזה לשונו: אפילו אם אין לו צער. אבל שאר חולה אם מצטער בחליו ואין דעתו מיושבת עליו – פטור. ואם לאו – חייב. עד כאן לשונו. ... ולכן נראה לי דרבותינו בעלי השולחן ערוך סבירא להו דחולי מעיים פטור לגמרי, גם בשעת קריאת שמע ותפילה. ודייקו זה מלשון הגמרא שאמרה סתם חולה מעיים פטור מן התפילין. והטעם: דכיון שהוא עלול להפחות ולשלשול, הוה כמצטער שאין ביכולתו להסיר צערו מעליו, דפטור מן התפילין כמו שיתבאר. ולשון "איסור" לא היו יכולים לכתוב, מפני מעשה דרבינו הקדוש. ...ולזה תרצו דחולי מעיים פטור אפילו אינו מצטער. כלומר: אפילו אין לו צער מעצם הנחתם, מפני שמחלה זו פוטרתו מצד הנקיות. אבל שאר חולה פשיטא דאם אין לו צער להניחם למה יפטור את עצמו? (ולפי זה חולי מעיים פטור לגמרי, דלא כהאחרונים שלא כתבו כן. ודייק ותמצא קל.) ומכל מקום אי אפשר ליתן כלל בדבר זה, דזה תלוי לפי מחלת מעיו, ולפי טבעו החזק הוא הרפה. ונראה לי דזהו מה שכתב רבינו הבית יוסף בסעיף בדמי שברי לו שאינו יכול להתפלל בלא הפחה – מוטב שיעבור זמן התפילה, ממה שיתפלל בלא גוף נקי. ואם יראה לו שיוכל להעמיד עצמו בגוף נקי בשעת קריאת שמע – יניח תפילין בין "אהבה" לקריאת שמע ויברך. עד כאן לשונו. וזהו ענין דחולי מעיים, ואם כן תלוי לפי מחלתו וטבעו. ומיהו לאחר תפילה וודאי לא יניחם אף כשמשער בעצמו שלא יפיח, דלמה לו להכניס עצמו בספק? (וכן משמע ממגן אברהם סעיף קטן א’, שכתב דאסור להחמיר על עצמו, עיין שם. וכתב עוד: שאם משער בעצמו שאינו יכול מלהעמיד עצמו מלהפיח אלא בכדי שיחלוץ של ראש, אפילו הכי יניח שניהם, עיין שם. משום דעיקר הקפידא הוא בשל ראש, עיין שם.) האם אדם שיש לו בעיה של יציאת גזים מלמטה באופן מועט וכמעט ולא מורגש, ע"י האדם עצמו (כלומר האדם אינו חש ביציאת הגזים), וגם הריח לא מורגש כלל לא בשבילו ולא בשביל אחרים. האם אדם כזה פטור מהנחת תפילין האם אסור לו להניח תפילין כלל או שיש אפשרות להניח תפילין בנסיבות מסויימות? מה לגבי הבושה מהיחשפות לכך שיש בעיה רפואית, האם הצער מהבושה ישפיע על הפסיקה בנושא? האם המעשה של רבינו הקדוש מאפשר להשתדל להתאפק שלא להפיח ואם הפיח – הפיח ואין בכך כלום? סליחה על האריכות ותודה רבה .

אם מדובר בהפחה מועטת שאין בה ריח רע מותר. אם מניח ושומר עצמו אלא שלפעמים יוצא הפחה שלא בכוונה מותר. אולם רק בתנאי שלא ודאי יצא ממנו הפחה.