לאחרונה נתקלתי במקרה בו אדם ברך על שוקולד חלבי ולפני שהספיק לאכול אותו, הזכיר לו חברו שעוד לא עברו שש שעות מאז שאכל בשר (עברו 4 וחצי שעות באותו מקרה). השאלה היא מה עדיף לעשות במקרה כזה. האם עדיף לסמוך על שיטת הרמ"א ולאכול את השוקולד, ולהימנע בכך מברכה לבטלה, או שמכיוון שלפי רוב השיטות ברכה לבטלה היא דרבנן וגם ההפרדה של השעות בין בשר לחלב היא דרבנן אז שב ואל תעשה עדיף? האם יהיה הבדל בדין זה בין אשכנזים לספרדים (מחלוקת המחבר והרמ"א בעניין השש שעות), וביניהם לבין תימנים, שהרי לפי הרמב"ם ברכה לבטלה היא מדאורייתא.

שב ואל תעשה עדיף, יש להגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. מי שלא מקפיד על שש שעות יכול לאכול, ומי שחושש לשיטת הרמב"ם ייתכן שעדיף שיאכל משהו, אבל שלא יתחיל לאכול כמות גדולה.