כבוד הרב, כתבתי הרבה מאוד, יסלח לי הרב, אך זה חשוב לנו מאוד ואני מאמינה שקוראים רבים ימצאו את השאלה רלוונטית. אני מבקשת להעלות סוגיה בוערת לזמננו שאנו חשים שעולה שוב ושוב בסיטואציות רבות, בשל תופעה ייחודית לדור המיותם שלנו: משפחות רבות כיום מכילות הורים חילונים וילדיהם שבחרו לחזור בתשובה והקימו ב"ה משפחות דתיות המקיימות אורח חיים של יראת השם. ריבוי החוזרים בתשובה הפך את הבעיות הספציפיות הייחודיות הקיימות בתפר הרגיש הזה לשכיחות מאוד לצערנו. שמעתי שאפילו מספר רבנים קראו לפסוק הלכות מיוחדות בשל צורך השעה וריבוי המקרים. לציבור שנולד בבית דתי אין מושג קלוש עם מה אנו מתמודדים ואיזה מחיר בעולם הזה שאנו משלמים, בעיקר בדידות נוראית. ועכשיו לשאלה שלי: אנו זוג עם שני פעוטות, חוזרים בתשובה מזה מספר שנים. משפחותינו חילוניות לגמרי, כל הדודים, אחים, סבתא, סבא נעלמו כשחזרנו בתשובה, מבחינתם יום הביקורים הטבעי הוא שבת וכל יום אחר הוא יום עבודה. מכיוון שהם מתגוררים רחוק איננו מזמינים אותם בשבתות, הם נעלבו וראו בנו דתיים קיצוניים ופשוט התרחקו. נותרנו זוג לבד בעיר מנוכרת, אפילו את ליל הסדר חגגנו לבד ללא משפחה, איש אינו מוכן לבוא אלינו "כי אצלנו צריך לישון ואין טלויזיה וזה מכביד". הרי הדת היהודית סובבת כולה סביב נושא המשפחה, ומה יעשו אנשים כמונו? בחגים תמיד אנו לבד, ניסינו בעבר להתארח אצלהם אולם המכשולים היו נוראיים, שם יש הדלקת מוסיקה, אש וחשמל בשבת, תועבות בטלויזיה, לבוש מאוד לא צנוע ואנו כמובן לא באנו לביתם כדי להטיף להם. הם לא מוכנים להימנע מהדברים האלו כשאנו שם בטענה שזו כפייה דתית מצידנו כך שהרגשנו לא רצויים והפסקנו להתארח. במשך השנתיים האחרונות ויתרתי על כל קשר עם משפחתי המורחבת כי כל ניסיון שלי להזמין לחגים ושבתות עורר אי שביעות רצון כי ``אצלכם אין חופש ואי אפשר לדבר בסלולרי וכד``, וכמובן סירבו לבוא, לבסוף הפסקתי להזמין ולהתבזות. הוריו של בעלי חילונים מאוד ולקחו מאוד קשה את החזרה בתשובה של בנם. ליבי נשבר כשהבנתי שלילדיי לא תהיה חוויית סבא וסבתא. יש לציין שעבור שאר נכדיהם הם נפלאים וחמים, מבקרים, מביאים מתנות, משחקים עם הילדים. ביקשתי מבעלי שננסה להתקרב אליהם לפחות בשביל הילדים וכך עשינו, התחלנו לבקרם בימי שישי בבוקר אך הסבא עובד עד אחה``צ כך שלא ראינו אותו כמעט וזה יום לא נוח עבורם. האפשרות של לקחת יום חופש מהעבודה כל פעם כדי להגיע אליהם לא אפשרית מבחינתנו ובטח לא בערבים. הם גרים במרחק רב מאוד מאיתנו - שעה וחצי כל כיוון. האפשרות ללון אצלם בליל שישי ירדה מהפרק שכן אין להם כל נכונות ללכת לקראתנו מבחינת שמירת שבת וכל דבר קטן המזכיר דת מעצבן אותם ומעורר ויכוחים אינסופיים. ביתם אינו כשר כלל ואנו יכולים לשתות רק מים. בשל כל זה ביקשנו שיבואו אלינו, הם מאוד רוצים קשר עם הנכדים אולם לא על חשבון חופש הבחירה שלהם כהגדרתם. הם יכולים טכנית להגיע רק בשבתות וזה הזמן שהם נוסעים לבקר ברחבי הארץ את כל נכדיהם. שאלתי אותם אם ירצו לבוא לארוחת שבת ולהישאר ללון, הם סירבו בכל תוקף כי אינם מוכנים ללון בשום מקום חוץ מביתם (הם מבוגרים) והכי חשוב הם אינם נוהגים בלילה מפאת גילם. חבל לי שאינם עושים דבר כדי ללכת לקראתנו ולפעמים אני אומרת לעצמי "מי צריך אותם" אבל בכל פעם שהילדים רואים אותם יש חיבור נפלא והילדים מתענגים על הפלא הזה שנקרא סבא וסבתא שמפנקים אותם ולו לשעה קצרה, ואח"כ מדברים על זה המון. ליבי נשבר כשביתי מתחננת לראות את סבא וסבתא ושואלת מתי יבואו והרי אני יודעת שיבואו רק אם נזמין אותם בשבת וזאת איני יכולה לעשות. לפני כשבוע הם התקשרו ואמרו שצר להם מאוד הריחוק מנכדיהם ןהם מבקשים להגיע בשבת עצמה בצהריים לבקר כי זה הכי נוח להם מכל הבחינות, ניסיתי שוב להציע שיבואו לכל השבת וכמובן הם סירבו מייד ואמרו שאם אנחנו מתחילים עם ``השטויות של הדת`` הם מעדיפים לא לבוא כלל. בלית ברירה הסכמתי, והילדים שהבינו שסבא וסבתא יבואו שמחו נורא. כשבעלי שמע שהסכמתי שיבואו בשבת עצמה כעס עליי מאוד. ברור לי שאם נסרב לעניין הזה יקיץ הקץ על איזשהו קשר בינינו לבינם, גם כעת יש מתח רב. מהצד שלי יש רק אמא שיחסית מכבדת את דרכנו, גם היא מבקשת מאוד להגיע בעיצומה של שבת כי בשאר הימים היא עובדת למחייתה עד הערב ולא יכולה לנסוע עד אלינו. מפחדת לנסוע לבד בלילה מאותה סיבה ומצטמררת מהמחשבה להעביר שבת אחת ללא סיגריה וטלויזיה וסלולרי. לפעמים אני בוכה ושואלת את בורא עולם - הרי עשיתי רצונך ושבתי בתשובה והנה אנחנו מתייסרים בעבותות של גיהנום שרק חוזר בתשובה יבין. עבותות של דממה. שבתות ללא אורחים, חגים נטולי משפחה, לבד לבד. ליבי נחמץ מקנאה כשאני רואה כייצד חיים שכננו הדתיים מבית - חמולות של משפחות, כולם ביחד. אגב יש לנו קשר איתם , קשר חברי נחמד אבל בשבתות וחגים הם מעדיפים את המשפחות שלהם. בפסח כולם ידעו שאנחנו לבד לגמרי ולא אמרו דבר. אני מבינה אותם שהם רוצים חג משפחתי ללא אורחים זרים. מה ניתן לעשות בעניין הסבא והסבתא, האם בשל רגישות העניין נוכל להסכים שיבואו בשבתות מידי פעם בידיעה שיסעו אלינו במיוחד אם הם מזמינים את עצמם? הם טוענים שהם נוסעים גם ככה, אם לא אלינו אז לבן אחר וגם תוקפים את בעלי המון על כך שמצוות כיבוד הורים הוא שכח ובעיניהם לכבד אותם משמעו להניח להם להגיע בשבת עצמה. ואגב, הם עוזבים לאחר כמה שעות ואינם מוכנים להישאר עד מוצ"ש. אני לא רוצה לוותר על הקשר היחיד למשפחה שנותר לנו ולגרום בכך לילדיי לוותר על חוויה טבעית ועצומה בחיי כל ילד - הקשר עם הסב וסבתא. עצוב לי מאוד בעת כתיבת שורות אלו, איזה דור נוראי להיוולד בו, שיהודים שחוזרים לשורש שלהם, סובלים נורא וממש מנודים. בני משפחתי שהייתי קרובה אליהם כל כך במשך שנים לא טרחו אפילו לבקרנו אחרי שילדנו את הילדים כי "אי אפשר לבוא בשבת ואנחנו לא יכולים לנסוע עד אליכם בערב של יום עבודה". אנחנו גרים באזור חיפה והם במרכז הארץ. על העלבון הצורב מחלתי אבל אני כל כך רוצה שילדיי לא יהיו מנותקים ממשפחה בגלל שהוריהם חזרו בתשובה. לאחר ליל הסדר האחרון בו כרגיל היינו לבד הרגשתי שאני נחלשת והיצר התחיל להציק לי במחשבות קשות של "אולי כל החזרה בתשובה הזאת הייתה טעות, הילדים שלנו ישלמו מחיר כבד, יכולתי להיות מוקפת חברים ומשפחה ובחרתי בחיי בדידות, היהדות מאדירה משפחה וחגים זה משפחה, אז לפחות שההלכה לא תדרוש ממני לסרב אם כבר הם מבקשים לבוא, הרי איני מחללת שבת איתם" אבל אני יודעת שהדברים לא פשוטים כאלה וקבלת ההזמנה בעייתית. לא סיפרתי לבעלי שאני נחלשת במחשבותיי כדי שלא ייבהל אבל אני פוחדת שעוד כמה חגים ארוכים של דממה מקיר לקיר וכובד מעיק באויר ואני פשוט אשבר . בעבר שאל בעלי טלפונית רב בסוגיה אך הרב התמקד בצד הטכני וענה לו שיזמין מערב שבת ואם יסעו להתעלם, כשניסה בעלי להדגיש שאינם נוהגים בשעות הערב המאוחרות ולכן ערב שבת לא בא לעולם בחשבון, הרב ענה שוב - להזמין מערב שבת. אני מבינה שתפקידו של רב להצביע טכנית על ההלכה מתוך מידת הדין, אבל האם זהו כל תפקידו של רב ביהדות? מה עם התמונה השלמה? נזק מול תועלת עתידיים? השלכות של חומרות? כיבוד הורים? מה עם מידת הרחמים והחסד? האם מישהו מההורים החילונים במשפחתנו התחזק בעקבות הסירוב לארח בשבת?הרי כל מה שיצרנו הוא סלידה דתית קשה יותר מאיתנו ומיהדות.האם זה אינו עניין שההלכה מתחשבת בו? האם לא ייתכן שיישבו מספר גדולים בתורה ויטכסו עצה שאינה נוגדת את ההלכה כמובן איך נוהגים בהורינו מולידינו ומגדלינו במקרים כאלה, הם לא סתם חברים שרוצים לקפוץ. מדוע נגזר עליי להסב להם צער כזה גדול בסירוב המתמיד שלי לאמא שלי שתבוא כשהיא כל כך מבקשת לראות את נכדיה? הרי בעבר עשו זאת בנושאים אחרים. אני כותבת לך בתקווה שלא תפתור אותנו בתשובה לקונית גם אם התשובה הסופית היא שאין לנו מוצא. דתיה בודדה.

דבריך נוגעים ללב. המחיר שאתם משלמים על החזרה בתשובה כבד אבל הוא זמני, ההורים לבסוף יתרצו ויבואו לקראתכם. כך זה קורא בהרבה משפחות של חוזרים בתשובה. ולא זו בלבד אלא הרבה פעמים ההורים יותר מתקשרים עם המשפחה ששבה בתשובה וילדיהם מאשר עם אותם שלא שבו. איני מוצא פתרון הלכתי להזמין את ההורים לבוא בשבת עצמה. המצב שלכם הוא קשה במיוחד בגלל המרחק של המגורים שלכם מההורים. בכל זאת הייתי מציע שאת תסעי לאימך על מנת לדבר איתה בשיחה בישוב הדעת ותדוני איתה איך בכל זאת ניתן שהיא תבוא אליכם לשבת אחת שלמה בלבד לניסיון. אני מאמין שתצליחי לשכנע אותה לבוא פעם אחת בלבד ויש סיכוי שאם תבוא פעם אחת הגישה שלה תשתנה. וכן תנסי עם שאר בני המשפחה שיבואו פעם אחת וזאת יש לעשות בשיחה פנים אל פנים מתוך רצון לחפש איך לשמור על קשר. אם תצליחי בזה אשמח לשמוע זאת. מכל מקום, אני מאמין שבמשך הזמן אתם תהפכו למרכז המשפחה וחלק מהמשפחה יתקרבו גם למצות. חזקו ואמצו.