שלום וברכה, אני בן 31, לפני מספר שנים התחלתי לסבול מייסורים קשים בחיי התייעצתי עם רב והוא אמר שאם אדם רואה יסורים באים עליו צריך לפשפש במעשיו, וזה מה שעשיתי והבנתי בדיוק למה הם באו- זה קרה לי אחרי שחטאתי בעוון רציני של גילוי עריות. קיבלתי על עצמי שיותר לא אשוב לחטא הזה לעולם ואני מתחרט שהכעסתי כך את ה’, מאז ב"ה הייסורים לא התגברו ואפילו התמעטו קצת אבל עדיין קיימים. עכשיו אני לא יודע מה לעשות: האם הייסורים אמורים להיעלם לאחר שאדם שב בתשובה- ואם הם לא אז זה אומר שיש עוד מה לתקן?? או שזה כמו בחטא העגל שאע"פ שה’ סלח לנו- הוא הבטיח שבכל דור יסבלו קצת בגלל חטא זה- ולכן אני עדיין סובל? הנושא מטריד אותי מאוד, תודה על העזרה!

שלום רב, איננו יודעים בדיוק כיצד הענין פועל. יתכן שבשלב מסויים היסורין אינם כעונש על מעשה שלילי אלא הם יסורים של אהבה. הפירוש ביסורין של אהבה זה השגחת ה' עליך שצופה שתוכל להגיע למעלות רוחניות גבוהות יותר דווקא מתוך הניסיון הקשה של חיים עם יסורים מאשר אם יהיה לך חיים נינוחים שאולי תרוויח מבחינת העולם הזה אולם תפסיד מצד המעלות הרוחניות שאתה צריך להגיע אליהם בעולם הזה ואז תפסיד גם מצד העולם הבא. כל טוב