שלום כבוד הרב! מטעם השירות לאומי עזרתי בבית אבות במחלקה סיעודית. היתה שם קשישה שדעתה לא היתה צלולה והיא היתה חושבת שאני עושה לה דברים בכוונה. למשל: היא היתה רואה אותי מביאה דברים לקשישים אחרים (במציאות זה היה משחקים) והיא היתה חושבת שזה אוכל ושאני לא מביאה לה. וכשהייתי מביאה לה היא היתה אומרת לי שאני רעה וזה בכלל לא אוכל אלא קרטון. בהתחלה הייתי מסבירה לה שזה לא אוכל אבל היא היתה מתעצבנת עליי. לפני מס’ חודשים היא נפטרה. האם אני צריכה לבקש ממנה סליחה על הצער שנגרם לה בגללי (למרות שלא היתה לי כוונה רעה ולמרות שדעתה לא היתה צלולה)? תודה רבה!

שלום וברכה! עשית מצווה גדולה שיש בה הרבה חסד. את לא צריכה לבקש סליחה כשלא עשית רע אלא רק טוב.