שלום יש לי שאלה בקשר לתנור בשרי / חלבי. אני לומד ש"ע יורה דעה סימן ק"ח, וכתוב שם שאם צלו איסור והיתר יחד, ולא נגעו זה בזה, בדיעבד מותר. ומשמע משם שלא חוששים לריח התבשיל (ריחא לאו מילתא היא). מצד שני בש"ע צב ח, משמע שחוששים לזיעה באוכלים, וחוששים שמא הזיעה נבלעה בדופן הכלי וחזרה ונפלטה על ידי החום ואסרה את התבשיל. ואני יודע שהרב עובדיה פסק ביביע אומר ה’ יו"ד ז, שאסור להשתמש בתנור א’ לבשר וחלב אלא אם כן מנקים אותו טוב, ממתינים 24 שעות ומדליקים אותו 20 על חום גבוה. והשאלה היא, ע"פ ש"ע יו"ד קח א, היה נראה שאפילו בשר וחלב ביחד בתנור לא אוסרים זה את זה (בדיעבד), וכך הוא מפורש ברמ"א שם. ולמה אוסרים בזה אחר זה ? כי יש יותר מקום להקל בזא"ז מאחר שאם לא חוששים לריח בחם, כל שכן שלא חוששים לריח בבלוע בדפנות. בקיצור: - מה ההבדל בין ש"ע צב ח, ל-קח א ? מה הבדל בין ריחא לאו מילתא היא לבין זיעה באוכלים ? - למה מחמירים בתנורים היום ? האם יש הבדל אם התנורים של פעם ? תודה רבה.

הבעיה העיקרית היא זעה שנספגת בדפנות (הכתובה בסימן צב) ולכן כול הפוסקים אוסרים להשים בשר וחלב ביחד מחשש זעה ולכן צריך להפעיל את התנור בחום גבוהה ואף להמתין 24 שעות לכתחילה. דעתו של הגר"ע יוסף שליט"א היא דעה מקילה ובתנאי נוסף שהתנור נקי , ויש מעדיפים להחמיר מעבר לדין להשתמש בתנור שני תאים אחד לבשר והשני לחלב.