למה דוד המלך כתב את שמו כמעט בכל התחלת מזמור, לא היה ראוי להצניע את זה מהבחינה של ענווה? והאם מותר לדלג על שמו של דוד המלך? שמעתי שיש כאלה במתחילים במזמור "לדוד ברוך ה’ צורי" בלי המילה "לדוד"?

לשואל שלום, מסופר בזוהר הקדוש (ח"ג רכב ע"ב) כי נזדמנה לדוד צפרדע. אמרה לו: למה אתה משבח עצמך לומר "חצות לילה אקום להודות לך" (תהלים קיט, סב), ואני כל הלילה לא ישנה לשבח לפניו ולנגן לו? אמר דוד: וי להממונה של הצפרדע הזאת, שלא יודע מה שאני אומר... אם כן, חס ושלום, איננו חושדים בדוד מלכנו, שיש בו איזה שמץ גאווה. וכבר אמרו חז"ל (שוחר טוב יח, כח): "גבורה תורה וענוה, שלושתן נמצאו בדוד". ועוד (שם קמד, א): "היה מלך, ואמר איני מלך, ה' המליכני, היה גיבור ואמר איני גיבור, היה עשיר ואמר איני עשיר, ירד למלחמה ונצח ואמר לא מגבורתי נצחתי, אלא הוא עזרני הוא הנצחני...". באשר לכתובת הפותחת את המזמורים, אמרו חז"ל (פסחים קיז ע"א): "'לדוד מזמור' – מלמד ששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה, 'מזמור לדוד' – מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה". אם כן כוונות עמוקות חבויות גם בפתיחות אלו. בנוגע לשאלת הדילוג על הכתובת הפותחת את המזמור, אציין דבריו של ר' עמוס חכם, המובאים בדברי המבוא לספר תהלים של "דעת מקרא" (ח"ב, אות ח), כה דבריו: בספרים שלנו – פסוקי הכתובת עולים למנין פסוקי המזמור (אולם יש מתרגומי תהלים בלשונות העמים, הכותבים את הכתובות באותיות קטנות מעל לדברי גוף המזמור ואינם מונים את דברי הכתובות במנין פסוקי המזמור). בתפילה אנו רגילים לומר את הכתובות עם כל דברי המזמור בדרך תפילה, אבל יש מזמורים בודדים, שבהם נוהגים להשמיט את הכתובת ולומר רק את גוף המזמור, כגון בקריאת שמע שעל המיטה במזמור ג: "ה' מה רבו צרי" ועוד. בברכה נאמנה