א) אם החתן והכלה לא יכלו לאכול לחם ואפילו אוכל כמעט כלל בחתונה... האם אפשר לברך באולם לאחר החתונה שבע ברכות עם הקהל שכן אכלו לחם? ב) בקשר לטבעת על היד... האם, כדי ליטול ידיים (לסעודה, בית הכסא וכד’) צריך להוריד אותה כל פעם? (מדובר על גבר, ומעולם לא שמתי טבעת)

לשואל, מזל טוב ויהי רצון שתשרה השכינה בביתכם! א. כאשר החתן והכלה לא אכלו כלל ורק היו נוכחים בסעודה, נחלקו הפוסקים האם ניתן לברך שבע ברכות. יש אומרים ש"סעודת חתן וכלה" היא סעודה שעושים לכבודם ובנוכחותם אפילו אם לא אכלו (כך משמע בשו"ת רדב"ז ח"ד סי' רמט, שהיה נהוג שהחתן והכלה אוכלים רק אחרי החתונה עם קבוצה מצומצמת ובכל זאת כל המוזמנים מברכים שבע ברכות; ומפורש כבר באחד הראשונים, 'המנהיג' עמ' תקמג, לעניין אמירת 'שהשמחה במעונו' שאם החתן מיסב עמהם אומרים זאת אע"פ שאינו אוכל). וכך הכריע הלכה למעשה רבי משה הלוי זצ"ל בספר ברכת ה' (ח"ד עמ' שסט), והסתייע מהדין המפורש בראשונים ונפסק ברמ"א (אה"ע סי' סב ס"ז) ש"פנים חדשות" שגורמות לאמירת שבע ברכות הוא אפילו כשלא אכלו עמם בסעודה אלא היו נוכחים עמהם. ויש אומרים שרק סעודה שהחתן והכלה אוכלים בה יכולה להיחשב כסעודת חתן וכלה (רבי שלמה קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה או"ח סי' צג, וכן פסקו בשו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' צט אות ד וביביע אומר ח"ו אה"ע סי' ט אות ב). לעניות דעתי הראיות לדעה המצריכה לברך מבוססות, וגם יש לצרף את שיטת כמה ראשונים ששבע הברכות אינן תלויות כלל בסעודה וברכת המזון אלא בכל התכנסות עשרה אנשים לשם שמחת חתן וכלה (היא שיטת הרמב"ן וסיעתו, עיין ברכת ה' ח"ד עמ' שמג-שמד). אם כי לכתחילה כמובן נכון שהחתן והכלה יקפידו לאכול עם המסובים. ב. לגבי חציצה בטבעת יש חילוק בפוסקים בין איש לאישה: אישה רגילה להסיר את הטבעת מאצבעה בזמן שהיא לשה בצק, ולכן הטבעת מהווה חציצה בנטילת ידים לסעודה, ואפילו אם היא רופפת במקצת ויתכן שהמים נכנסים מתחתיה. לעומת זאת איש, בהנחה שאין דרכו ללוש בצק ולכן אינו מסיר את הטבעת בכלל, הטבעת שלו אינה חוצצת (שולחן ערוך אורח חיים סימן קסא סעיף ג ומשנה ברורה ס"ק יט). כמובן, אם אתה אישית רגיל להסיר את הטבעת מדי פעם דינך לעניין זה כאישה. לגבי נטילת ידים בשחרית, נאמר בשולחן ערוך (סימן ד סעיף ז) שרצוי לנהוג כדיני נטילת ידים לסעודה אבל הדבר אינו חובה. לכן אם זה לא נוח גם אישה יכולה להקל בזה, וכל שכן ביציאה מבית הכיסא. אם הטבעת רופפת קמעה, נראה שאפשר להקל בפשטות מאחר שאפילו בנטילת ידים לסעודה זוהי חומרא בלבד (ראה ביאור הלכה שם ד"ה טוב).