נפסק בהלכה שבית שפרצה בו שריפה בשבת אסור לכבותו אם אין חשש של פיקוח נפש וכמו כן אסור להציל את הממון, ושאלתי היא האם מותר לאדם אחר שרואה את השריפה לקחת חפץ מסוים לעצמו מהבית בו מתחוללת השריפה משום שזה כמו ייאוש של בעלי החפץ שרואים שהחפצים נהרסים על ידי האש ודומה לשטפה נהר. האם זה נכון? תודה רבה

בזמן שריפה הממון אינו נעשה הפקר, ולכן אסור לקחת אותו. פירוט: בשו"ע של"ד סעיף ט', כתב השו"ע שאם בעל הבית אומר לשכניו "בואו והצילו לכם" - אז הממון הפקר ומותר לקחת. ומעיר המשנ"ב שאם בעל הבית לא אמר כך, סימן שלא הפקיר את ממונו ואסור לקחת. ואין זו "אבידה ששטפה נהר" כיוון שיכול בעל הבית לקרוא לגוי ולומר לו בלשון סתמית: "כל המכבה אינו מפסיד" ומזה יבין הגוי שאם יכבה את השריפה, ישלם לו בעל הבית אחר השבת עבור טרחתו (סעיף כ"ו. אבל אסור לומר לו במפורש: "אם תכבה לא תפסיד", רק בלשון כללית). וגם מותר לכבות ע"י גרם כיבוי, כגון לשפוך מים היכן שהאש לא הגיע עדיין. והואיל ויש דרך לכבות אין זו אבידה ששטפה נהר. וחשוב להעיר שאם יש חשש ספק סכנת נפשות בשריפה - חובה לכבות ולקרוא למכבי אש. ונהגו היום להתייחס לכל שריפה כפיקוח נפש כיוון שהאש יכולה להתפשט במהירות ואולי יהיו ילדים, חולים או זקנים שלא יספיקו לפנותם. ועוד שיש חוטי חשמל ובלוני גז שיכולים להתפוצץ. גם מצוי שיהיו סקרנים שיתקרבו לשריפה ויסתכנו. גם שאיפת עשן מסוכנת. ועוד שדלתות ניתכות לפעמים בגלל שריפות וננעלות על יושביהן בתוך הבית וודאי שזו סכנת נפשות גדולה. ומדי פעם אנו רואים אסונות בהם נפטרים אנשים משריפה, לכן היום יש להתייחס לכל שריפה כפיקוח נפש ומצוה להודיע את זה ברבים (סימן של"ד ס"ק מ"ד). וגם אם אדם חושב שכבר קראו למכבי אש, אם אינו בטוח מצווה עליו להתקשר למכבי אש וש לו שכר טוב מן השמים (עיין סימן שכ"ח סעיף ט"ו). וכתב הרב גורן שאם מחבלים הציתו שריפה מותר לכבות אותה אף שאין סכנת נפשות כדי שלא תיווצר אצל המחבלים תחושה של הצלחה ויעשו פיגועים שיפגעו גם בנפש. מקורות: סימן של"ד סעיף כ"ו בדברי הרמ"א, פניני הלכה ט"ז, ז'. ועיין עוד בהיכל יצחק או"ח לב; ישכיל עבדי ה או"ח מד; ציץ אליעזר ד, ד. בברכה, הרב שלמה בורנשטין