שלום כבוד הרב. א. האם חפץ השייך לכלל המדינה שנאבד במציאות שאין לכל תושב ותושב קניין או שייכות של שווה פרוטה (לחפץ), צריך השבה? ב. אצלינו בישיבה לא מתיאשים כל כך מהר מחפץ אבוד ללא סימנים. אשמח לדעת (ע"מ לקיים) במה אנו צריכים להתנהג שונה משאר המקומות? [מספר שאלות לדוגמא: האם אני צריך להכריז על אבידות שהם גם ללא סימנים? אם כן, האם אחזיר לו את האבידה ע"פ עדים תמיד? תודה רבה.

שלום וברכה, א.צריך להשיב חפץ השייך לכלל המדינה. כדי לדון בדין השבת אבדה של המדינה, צריך להגדיר את הבעלות הממונית של המדינה. יש לדון האם להגדיר אותה כשותפות של כלל תושבי המדינה. או כציבור. ציבור הוא גוף בעל ישות עצמאית. אם נגדיר אותה כשותפות, אכן לא יהיה חיוב להשיב אבדה שאין בה שו"פ לכל תושב ותושב . אך נכון להגדיר המדינה כציבור, ואם כן יש לדון בדבר, היה אפשר לסבור שדין "אחיך" שייך רק בנכס של אדם או שותפים, ולא של גוף חדש כ"ציבור", אך למעשה נכון להחמיר שיש דיני השבה גם לחפצי ציבור. כפי שכתב בתשובת שבו"י ח"א סוף סי' קסו, (המוזכר גם בפ"ת סוסי' רכז) הוא דן על אונאה בעסקי הקהל, ומזכיר תשובת באר עשק הסובר שאין אונאה לציבור כיון שכתוב באונאה "אחיו" ודרשו חז"ל ולא של הקדש, וממילא נדרוש כמו כן ולא של ציבור. וכתב על כך "נשתקע ולא נאמר כלל דבר חדש שלא נשמע מעולם, ואדרבה מטוניה, מדאיתמעט בש"ס הקדשות מעמיתך, מכלל דהדיוט אף בשל רבים איכא אונאה" ונראה שדבריו שייכים אף להלכות אבדה. ועיי"ש בהמשך התשובה שמבדיל בין דבר של קהל לשל שותפים. כמו כן יש להשיב אבדת המדינה עפ"י דינא דמלכותא, שהרי כתב לנו הרמ"א שבהלכות אבדה בדבר שיש להשיבו לפנים משורת הדין, יש לנקוט כדין המלכות להשיב במקום שמורה כן. ונראה שה"ה בנדון דידן. ב.במקום בו לא מתייאשים מאבדות, יש להשיב כל אבדה בתנאי שבעליה מבוררים לנו. כלומר בחפץ עם סימן, או טביעות עין שעדים מעידים עליו, או לת"ח שנאמן על אבדתו בטביעות עין. אך אין להשיב חפץ חדש שאין בו טביעות עין, שהרי לא ידוע מי בעליו, למרות שהבעלים טוען שהוא שלו, הרי אינו יכול לזהותו בבירור ללא טביעות עין או סימן. באופן כללי, במקום כישיבה בו מצויים ת"ח שאינם משנים בדיבורם, יש להכריז על אבדה ששייך בה טביעות עין. ולהשיב אותה עפ"י טביעות עין לת"ח, כפי שנפסק בשו"ע (רסב, כא.) בברכה, הרב מרדכי גרוס.