שלום לכם, אני לא ממש תחת ההגדרה של ברסלב, אני סוג של כיפה סרוגה רגיל , אדם פשוט ששואף להתקדם ברוחניות בקצב טבעי, והתבודדות זה דבר מהותי וחשוב אצלי. עברתי משהו קשה וכואב , הרבה דברים פתאומיים: גירושין, פיטורין מעבודה קבועה, חובות . טלטלה רגשית ואישית מאין כמוה. כל זאת לאחר שהרגשתי שהנה הגעתי אל המנוחה והנחלה- נשוי 3 שנים עם אישה שאני מאוד אוהב ומעריך ורוצה רק להעניק לה טוב, נולדה ילדה בריאה וחמודה , עבודה קבועה ומכובדת ושהכל הסתדר . נחרב הבית הפרטי שלי בגלל כל מיני סיבות כולל מעורבות משפחתית גסה וכן מחלה שהתפרצה והביאה לבילבול עמוק וחוסר יציבות אצל רעייתי לשעבר. עבר חצי שנה מהגירושין -לא רציתי אבל כבר לא היה ברירה במצב , אני לבד , מתמודד עם חובות (מעולם לא היו לי חובות לפני כן), כאב וחוסר תעסוקה קבועה. הייתי בצער רב וממש תחושת אבל, ייאוש ואכזבה. תוך כדי התחלתי להתחזק יותר באמונה , בקריאת ספרים, תפילות , התייעצות עם רבנים. גם בעבר הייתי מקפיד להתבודד עם ה’ ולומר לו אשר על ליבי , כעת אני עושה זאת כל הזמן ללא הרף. אני לבד רוב היום ובעיר שאין לי בו חברים , קרובים ורבנים. אני כל הזמן בשיח עם ה’ , מודה , מבקש, מתחנן מתפלל, שופך את ליבי. גם כשאני מתעורר בלילה במיטה או לפנות בוקר. אני לא יודע אם זה טוב, גם רוחנית וגם אם זה בריא נפשית. בגלל כל מה שקרה נהפכתי להיות הססן וחסר החלטיות וזה משפיע קשות על ההחלטות שלי ואני לא מסוגל לקבל החלטות ולכן גם מתקשה למצוא עבודה טובה למרות השתדלויות רבות. כל פעם שצריך להחליט אני מתחמק ומבקש שה’ יחליט לי, וזה לא נראה לי תקין. מה לעשות לדעתכם? ואם יש פה מישהו שאוכל להתייעץ איתו גם אשמח.

ראשית, עשית דברים רבים בכיוון הנכון. התקשרות עמוקה לתורה ולמידות, לדמויות רבניות ומעל הכל תפילה לה' יתברך. יחד עם זאת, יש מקום לשקול מה יעזור לך בהשתדלות המוטלת עלינו להתגבר על מצבך. כדאי להתייעץ עם אנשים שיש להם ניסיון וידע בתחום הזה, כדי להחזיר לעצמך את הכוחות והגבורה האישית שלך. כמובן שכל מעשינו מלווים בתפילה לה', אך יחד עם זאת מוטלת עלינו האחריות לנהל את ענייננו באופן הנכון. כתוב "ומעשה ידינו כוננה עלינו", שהמעשים שלנו זוכים לסייעתא דשמיא מלמעלה. אין צדיק שעומד מול הצלחת ומתפלל לה' שהאוכל יהיה בתוך בטנו, בלי להגיש את הכף אל הפה. על גבי האחריות המוטלת עלינו, אנחנו מתפללים לה'.