"- - - שלח לך אנשים" | הרב אברהם צוקרמן זצ"ל | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
שלח לך

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גילה בת רחל

2177

2 דק' קריאה

דברי תורה יש והם עניים במקום אחר, והפירוט הרחב של אותו המקום האחר, מסתירמעיניני פרט חשוב שמופיע במקום האחר שהפירוט בו קצר. הבקשה יצאה מפי העם: "נשלחה אנשים לפנינו", הם בקשו רשות לשלח אנשים לפי בחירתם, לשם תכלית מקובלת בעמים עורכי מלחמה במטרת כיבוש: "ויחפרו את הארץ", לחפש את נקודות התורפה של הארץ על מנת לכבוש אותה, ויתכן שהיו שולחים רק שני אנשים, כדרך שעשה אח"כ יהושע. האין לראות בזה את ראשיתו של החטא?! הקב"ה הולך לפניהם יומם להנחותם בדרך, הוא המוכן להיות המכניס אותם לארץ ולתת להם נחלת גויים, והם מותרים כאילו על עזרתו ומתכוננים בחרבם לרשת ארץ ובזרועם להושיע לעצמם. והוא רחום מכפר עוון ומצוה את משה לשלוח אנשים "ויתורו את ארץ כנען", לא לחפש את נקודות התורפה אלא את הצדדים הטובים, לחבב עליהם את הארץ היעודה להם הגם שעליהם לא להעלים עין מהקשיים שיכולים לעמוד בפניהם, כדי להעריך יותר את חסד ה' המוליכם בדרך. היה בו בשינוי המטרה "לתור" במקום "לחפור", כדי למנוע מהם את כשלונם הגדול. "וילכו ויבואו" כרצון לבם ולא כרצון בוראם, על כן לא זכו לסליחה וגרמו לבכייה לדורות.
(התשנ"ב)

"שלח לך אנשים"
פרט מעניין, במנין בני ישראל, הקב"ה הוא שקבע מי הם אלה שיעמדו לפקוד את העם יחד עם משה ואהרון: "ואתכם יהיו... ואלה שמותם". ואילו כאן - "שלח לך" אתה הוא זה שתקבע מי ומי ההולכים. אמנם קבע הקב"ה: "איש אחד איש אחד למטה" וגם זאת: "כל נשיא בהם", אבל על משה הוטל התפקיד במי ומי לבחור. אולי משום שלפניו גלוי היה וידוע, מה שגם משה חשש לכך, שעלולים הם להכשל ועל כן שלח אתם גם את יהושע ועל כן התפלל עליו, ה' יושיעך מעצת מרגלים, ובלב ליבו קיוה אולי יהא זה יהושע שישפיע עליהם וימנע את הכשלון.
והגם שלפי דברי רבותינו "וילכו ויבואו", באותה מחשבה שהלכו באותה מחשבה באו אל משה ואהרון, עולה על דעתו לחשוב שבבואם לארץ ישראל "ארץ שעיני ה' עליה" והנמצא בה - יש ה' בקרבו, לא כמי שגר בחוצה לארץ, שרתה עליהם השכינה וכלם בלב אחד חשבו על טובה של הארץ לא רק מבחינה חמרית כזבת חלב ודבש, אלא בעיקר מבחינה רוחנית, אותה בחינה שהקב"ה גילה לאברהם: "הארץ אשר אראך", שלא כל אחד ואחד מסוגל לראות, כי"האדם יראה לעניים". ואולי גם לזה רמזה התורה: "ויבוא עד חברון" אנשי חברון היו "כאיש אחד בלב אחד". אבל בחברון בראותם את הנפילים - שם נפלו מגדולתם ונפלגה החבורה.
(התשס"ד)