עבר הירדן | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

ספריה
ארץ ישראל

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

1963

3 דק' קריאה

בימים האלה מתקיימים דיונים בינינו לבין הירדנים על הסכם שלום. זאת אומרת, שלא מן הנמנע שנוכל בקרוב לבקר בעבר הירדן המזרחי ולהתהלך בערבות מואב, לעלות להר הגלעד, להיות בהר נבו ובהֹר-ההר. עבר הירדן המזרחי הוא המקום הראשון שכבשו אבותינו על-פי ד' בכניסתם לארץ והתיישבו בו ישיבת קבע, שהרי עבר הירדן הוא חלק בלתי נפרד מארץ-ישראל ויש בו מקדושת ארץ-ישראל. ארץ זו, שהיתה ארץ סיחון ועוג, ארץ האמורי, כל הארץ מנחל ארנון הנמצא באזור ים המלח ועד הר החרמון, כל ערי המישור וכל הגלעד וכל הבשן עד סלכה ואדרעי, ערי ממלכת עוג בבשן (דברים ג ; י), את כל הארץ הזו הוריש לנו ד' אלקינו עוד בטרם עברנו את הירדן, בטרם נכנסנו לארץ-ישראל המערבית.
בעבר הירדן ישבו בני שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה. הם ישבו בה עד קרוב לחורבן בית ראשון במשך כתשע מאות שנה. אחר-כך, בזמן בית שני, כאשר קידשו עולי בבל את ארץ-ישראל, הם קידשו גם חלקים נרחבים מעבר הירדן המזרחי, שגם בה ישבו יהודים בימי בית שני. יש לנו אפוא קשר עמוק לחלקי ארץ-ישראל אלה, שבעבר הירדן המזרחי. בארץ הגלעד היה אליהו הנביא, כפי שרגילים לומר בפזמון של מוצאי-שבת: "אליהו הנביא, אליהו התשבי, אליהו הגלעדי , במהרה יבוא אלינו עם משיח בן דוד".
גם במשך הדורות, דנו הפוסקים בשאלת עבר הירדן, במצוות שיש בה ובמצות יישוב-ארץ-ישראל שבה. בתשובות רבי שמעון בן צמח, הוא התשב"ץ (חלק ג סימן ר), הוא דן בקדושת עבר הירדן לעומת קדושת ארץ-ישראל המערבית. וכך הוא אומר: "שני עניינים הם: קדושת שכינה וקדושת מצוות. וקדושת שכינה היא מיוחדת בעבר הירדן ימה, וקדושת מצוות בין בזו ובין בזו. וחיוב העלאה [לארץ-ישראל] הוא מפני קדושת מצוות, ושם הוא מצות דירה בלבד, ומשום כך שוותה עבר הירדן ליהודה וגליל העליון בענין זה". והוא מוסיף: "וחִבוב הארץ לדירה משום שכינה ולקבורה - אין עבר הירדן בכלל זה, ואפילו כך, אין [חיוב להיות] מעלין מעבר הירדן ליהודה, דמשום תוספת קדושת שכינה בדירה ובקבורה [שבארץ-ישראל המערבית] לא כופין [לעלות מעבר הירדן לשם], אבל לענין חיוב מצוות כופין [לעלות גם לעבר-הירדן המזרחי]".
גם הספר "ישועות-מלכו", לאחד מן הגדולים שלפני הדור הקודם, רבי יהושע מקוטנא זצ"ל, דן (יורה-דעה סימן סז) בהרחבה בקדושת אדמת עבר הירדן המזרחי, ארץ סיחון ועוג. והוא מוכיח, שמוכרח להיות שהארץ שגרו בה בני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשה, נחשבת לארץ-ישראל, שאם לא כן, אף פעם לא היו בארץ-ישראל כל יושביה עליה ולא קיבלו נחלה, ולפי זה לא היתה יכולה להיות שמיטה ויובל מהתורה, שכן מצוות אלו תלויות בישיבת כל ישראל בארץ-ישראל, וכיון שבזמן בית ראשון נהגו יובל מהתורה לכל הדעות, מוכח שעבר הירדן היא ארץ-ישראל וכל ישראל היו בארץ-ישראל, כולל בני גד ובני ראובן. ובעל ה"ישועות-מלכו" פוסק להלכה: "ולפי זה, מי שיש לו קרקע לקנות בארץ-ישראל וקרקע אחרת לקנות בארץ סיחון ועוג, מצוה יותר לקנות בארץ-ישראל, ומכל-מקום מצוה יש גם לקנות בארץ סיחון ועוג, אם אי-אפשר לו לקנות בזול כל-כך בארץ כנען".
לסיכום, גם אלו שמקפידים שלא לצאת מארץ-ישראל לחוץ-לארץ ולא להיטמא בטומאת ארץ העמים, יוכלו לבקר בעבר הירדן וגם לגור שם, שכן יש בה קדושת ארץ-ישראל, והיא כלולה כמובן בהבטחת ד' לאברהם, לתת לישראל את כל הארץ כולה, ממדבר ועד הנהר, הבטחה שאנו מייחלים לה ומצפים להגשמתה במהרה בימינו.