פורים על שם הפור | הרב חיים ירוחם סמוטריץ | בית המדרש

קטגוריה משנית

1067

3 דק' קריאה

ביטול ספרי הנביאים וקיום המגילה
בתלמוד הירושלמי, במסכת מגילה מופיעה מחלוקת - אלו ספרים עתידים להתבטל:

"ר' יוחנן ורשב"ל, ר' יוחנן אמר: הנביאים והכתובים עתידין ליבטל, וחמשה סיפרי תורה אינן עתידין ליבטל מה טעמא: 'קול גדול ולא יסף' (דברים ה, יט); רשב"ל אמר: אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל, נאמר כאן: 'קול גדול ולא יסף' ונאמר להלן: 'וזכרם לא יסוף מזרעם' (אסתר ט, כח)..." (פרק א, הלכה ה).

הרמב"ם, בסוף הלכות מגילה, הביא את דברי ריש לקיש, והוסיף משל עצמו, ובכך האיר את עינינו בהבנת העניין:

"כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח, חוץ ממגילת אסתר הרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם. ואע"פ שכל זכרון הצרות יבטל שנאמר: 'כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני' (ישעיהו סה, טז) - ימי הפורים לא יבטלו, שנאמר 'וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם' (אסתר ט, כח)" (פרק ב הלכה יח).

הרמב"ם מוסיף, אפוא, שתי נקודות:
ראשית - הרמב"ם מציין את הזמן ש'עתידין ליבטל' וקובע שהכוונה לימות המשיח.
שנית - בסיום ההלכה הרמב"ם מסביר את פשר העניין. אף כי ימי הפורים נתוֹסְפוּ לימי הזיכרון של השנה בשל ישועה מצרות, ולמרות שהצרות יישכחו בימות המשיח, עדיין 'ימי הפורים' לא יבוטלו.
מה פשר העניין?

אין כל פגם בזכירת הצרות, אדרבה, קיומו של הזיכרון מבטא שהצרה הייתה ואיננה עוד, ואנחנו, שעברנו אותה, נושענו ממנה והננו קיימים. בזיכרון הצרות אנו נפגשים עם ההשגחה האלוקית, שהיא, כמובן, קבועה וקיימת תמיד, אך ניכרת ומתבררת יותר, דווקא על ידי היציאה מההֵעָדֵר; ההוויה שמתוך החיסרון מבליטה את עָצְמַת ההוויה 1 .

על כן במשך ההיסטוריה אין שוכחים את הצרות. אך בשעה שמגיעה עת הישועה השלמה, צריך, לכאורה, לשכוח אותן, שכן, סוף סוף, הצרה בשעתה הייתה אמתית וכואבת, וזיכרונה יצבוט את הלב, וממילא לא תוכל השמחה להיות שלמה, לפיכך אומר הכתוב: "כי נשכחו הצרות הראשונות".
מדוע, אם כן, לא לשכוח גם את ימי הפורים? במה ייחודם?

ייחוד ימי הפורים
אומרת המגילה: "על כן קרא לימים האלה פורים על שם הפור" (אסתר ט, כו). והרי "פור" לשון יחיד ו"פורים" לשון רבים, אלא שזו בדיוק הנקודה המרכזית של הפורים: 'הפור' של היחיד - המן, הפך להיות של רבים. "פור הוא הגורל" - באמצעותו המן נותן, כביכול, ליד של מעלה להתערב ולהכתיב את מהלכיו. על ידי כך מתברר שלא את כוונותיו של המן מכוונת היד האלוקית, אלא את נצח ישראל. מה שהוא כיוון לרעה - הקב"ה חשבהּ לטובה, והצרה עצמה מתבררת כמובילה אל הטוב.

נבוא, אם כן, לפרט מה אירע בסיפור המגילה: המן הכין עץ גבוה חמישים אמה לתלות עליו את מרדכי. אין ספק שבשעה שראו היהודים את העץ מוכן בחצר המן, נפל עליהם פחד מפניו. העץ היווה צרה, מבחינתם. אלא שהאמת התבררה, והעץ לאמתו של דבר, לא נועד שיתלו עליו את מרדכי, אלא דווקא את המן עצמו. לאמור, רק פחד שוא היה ליהודים, לא צרה ממשית, אלא צרה 'לפנים' בלבד, שהתבררה, למפרע, כישועה מהמן.
כמו כן, גם בנוגע לגזירת השמד הרי דווקא הגזירה להשמיד את היהודים, והעובדה ש"כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב" (אסתר ח, ח) 2 , דווקא בשל כך נוצר צורך שאחשורוש יתיר ליהודים להיקהל ולעמוד על נפשם - ובזה זכינו לישועה.

אילו נתבטלו הגזירות הראשונות לא היה לנו את חג הפורים; נתברר ש'האי יומא' - 'יומא דמזלא דישראל היה', וגזירת המן, למעשה, על עצמו ועַמּוֹ הייתה, היא הייתה 'צרתנו' רק 'לפנים' ובפועל נתבררה כישועתנו - וזהו ה'פורים', "כי פור המן הפך לפורינו" 3 .
סוג כזה של 'צרה' אפשר וצריך לזכור גם בעת הישועה, שהרי אין בו כל שריד של כאב. לעומת זאת, יש בו לימוד עצום, ודווקא לימות המשיח שנאמר עליהם: "וממנה יושע".
כל הקשיים הם הם יסודות התיקונים לישועה השלמה!
יְזַכֵּנוּ ה' לכוון עַיִן של מטה לעין של מעלה, ולראות בשוב ה' ציון.

^ 1 כדברים האלה מצינו גם במצוות הביכורים, על פי אותו רעיון, שברגע החידוש, עם התחדשות היש, רואים צורך לאחוז בו ולהמשיכו הלאה והלאה: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך..." (דברים כ"ו, יא), ואכמ"ל.
^ 2 חוק שנראה היה בתחילה שמעמיק את הצרה, הואיל ואי אפשר היה לשלוח ספרים להשיב מחשבת המן האגגי.
^ 3 מתוך הפיוט "אשר הניא".