צביון השבת ג' | הרב אליעזר מלמד | בית המדרש

ספריה
נושאים נוספים

קטגוריה משנית

שבת ומועדים
מלאכות שבת

2523

16 דק' קריאה

יב - המותר והאסור בקריאה
אסור לקרוא שטרות ומסמכים בשבת, כגון שטרות הלוואה וקנייה, חשבונות בנק, חשמל ומים, ומחירי מוצרים שרשומים על מודעות וליד מוצרים שבחלון הראווה. שכל הקורא בהם עוסק בחפצי חול ביום השבת (רא"ש), ועוד, שיש לחוש שמא מתוך קריאתם יבוא לכתוב או למחוק בהם (רמב"ם).
לדעת הרמב"ם, מותר לקרוא בשבת רק בדברי קודש, אבל בכל שאר דברי החולין אסור לקרוא, ואפילו ללמוד מדעים אסור, כדי שלא ינהג בשבת כמנהג חול ויבוא מתוך כך לידי כתיבה. אבל למעשה נוהגים כדעת רוב הפוסקים (רש"י, ר"י, רא"ש), שסוברים שהאיסור הוא לקרוא בענייני חשבונות ועסקים, וכדי שלא יבואו לקרוא בהם, אסרו חכמים לקרוא גם בדברי חול שאין בהם ערך. אבל בדברי חול שיש בהם ערך מותר לקרוא, כדוגמת דברים שיש בהם צורך הגוף, כמו הדרכות על תזונה נכונה ומרכיבי המזון שמודפסים על האריזות. וכן מותר ללמוד חכמות ומדעים.
וסתם דברי חול וסיפורים שאין בהם ערך, אסור לקרוא, אבל מי שמתענג בקריאתם רשאי לקרוא בהם דרך ארעי, שלא גזרו על קריאה שיש בה עונג. אבל סיפורים מסקרנים שגורמים צער או דאגות אין לקרוא בשבת (מ"ב שו, לח; שז, ג). ונראה שסיפורים עצובים מתולדות ישראל ומחיי הצדיקים מותר לקרוא, הואיל ויש בהם ערך של לימוד תורה ומוסר, אלא שעדיף ללמוד בדברים משמחים המתאימים יותר לשבת.
מעיקר הדין מותר לקרוא בעיתונים דברי חכמה. ומי שמתענג מקריאת חדשות וסיפורים ופרשנויות - רשאי לקרוא בהם, אבל ידיעות שגורמות לעצב ודאגה אסור לקרוא. מותר לקרוא על כלכלה מאמרים כלליים שאינם עוסקים בהדרכה מעשית, אבל אסור לקרוא מאמרים שיש בהם הדרכה מעשית לעסקים והשקעות. וכן אסור לאדם לקרוא פרסומות למוצרים שאולי יקנה בעתיד.
ואף שמעיקר הדין מותר לקרוא חלקים מהעיתון, לדעת רבים ראוי להימנע מקריאת עיתונים בשבת, מפני שהם מלאים פרסומות מסחריות, ויש בהם הרבה ידיעות מצערות, וקשה להבחין בין המותר לאסור. בנוסף לכך, הקריאה בהם מבטלת את עיקרה של השבת שנועדה ללימוד תורה. ורק בשירותים אפשר לקרוא את דברי החכמה והידיעות שאינן מצערות. 1
מותר לפרסם ולקרוא בעלוני שבת פרסומות של קניית צרכי מצווה, כגון ספרי קודש ובתים בהתנחלויות, וכאשר המחיר של צרכי המצווה זול ופרסומו יכול לעודד את הקוראים לעסוק במצווה, מותר לפרסם את המחיר ומותר לקוראו בשבת (עיין מ"ב שו, נה; שז, א; שכג, כ).
אסור לקרוא ברשימת המוזמנים לסעודה או ברשימת המאכלים שעומדים להגיש בסעודה, משום שהקריאה בהם דומה לקריאה בשטרות. בנוסף לכך, יש לחשוש שמא ירצה בעל הסעודה לתקן את הרשימה על ידי כתיבה או מחיקה (שבת קמט, א; שו"ע שז, יב-יג). אבל לצורך מצווה, כגון לצורך סעודת ברית מילה, או כדי למנוע עלבון גדול, מותר למשרת לקרוא ברשימה, שאין חשש שמא ישנה דבר ברשימה. ולבעל הבית או למלצר האחראי אסור, שמא יתקן את הרשימה (מ"ב שז, מז; שעה"צ נד).
מותר לגבאי לקרוא את העולים לתורה מתוך פנקס או כרטיסים, הואיל וזה לצורך מצווה. ואין לחשוש שמא ימחק או יכתוב, שהואיל והוא נמצא בציבור, אם ישכח ויבוא לכתוב, יזכירו לו שהיום שבת. וכן מותר לגבאי לקרוא את העולים לתורה מתוך רשימה שהכינו לו בעלי שמחה. אבל אם ירצו לשנות את הרשימה, לא יסתכל בה בלא שיהיה איתו עוד אדם אחד לפחות, שאם ישכח ויבוא לכתוב, יזכיר לו חבירו שהיום שבת.

יג - משחקים בשבת
נחלקו הפוסקים אם מותר לשחק במשחקים בשבת. יש אומרים שהואיל והשבת נועדה ללימוד תורה, אסור לבטל תורה כדי לשחק בשום משחק בשבת. בכלל זה אסור לשחק בשחמט, דמקה, שש-בש, ביליארד, ומשחקי כדור בבית או בחצר פרטית מרוצפת. וכיוון שאסור לשחק בהם, כל המשחקים הללו הם מוקצה (מהר"א ששון, ברכ"י שלח, א; פתח הדביר ד).
ויש אומרים, שמצד הדין אין איסור לשחק בשבת, ובתנאי שאין משחקים על כסף (רמ"א שלח, ה; מאמ"ר). והיו רבנים שנהגו לשחק שחמט בשבת, שהוא משחק שמצריך מחשבה ומחכים (שלטי גיבורים). 2
למעשה, טוב לגדולים להחמיר שלא לשחק בשבת בכדור ושחמט וכיוצא בזה, הן מצד שלדעת כמה פוסקים הדבר אסור, והן מצד שנכון שלא להתרגל לבטל תורה ביום השבת. ולרוצים להקל יש על מה לסמוך (עיין שו"ע שח, מה; מ"א שלח, ה; מ"ב כא; כה"ח לט). וגם את הילדים צריך לחנך להרבות בלימוד תורה ביום השבת, אבל מוסכם על רוב ככל הפוסקים שאין לאסור עליהם לעסוק במשחקים הללו בשבת (כמבואר להלן כד, ז).
אבל משחקים שנעשים בעסק גדול, כדוגמת כדורגל, כדורסל וטניס, אסור לשחק בשבת, משום 'עובדין דחול'. וקל וחומר שאסור לשחק את המשחקים הללו במגרשי ספורט. וגם לילדים אסור לשחק בהם משום 'עובדין דחול' (להלן כד, ט).

יד - שכר שבת
אסרו חכמים לקבל שכר תמורת עבודה שנעשית בשבת, מפני שקבלת שכר עבור שבת בכלל איסור מקח וממכר. וגם עבור עבודה שמותר לעשות בשבת, כמו שמירה מגנבים או מלצרות, אסור לקבל שכר (ב"מ נח, א; שו"ע שו, ד). וכן אסור לקבל שכר עבור השכרת מקום או כלים לשבת (מ"ב רמו, ג). ואפילו בדיעבד אסור ליהנות משכר שבת (שו"ע רמה, ו; מ"ב רמג, טז).
אבל מותר להבליע את שכר השבת יחד עם שכר חול, כגון שיסכמו שיעבוד בשמירה או מלצרות ביום שבת ועוד כמה שעות במוצאי שבת. ואף שבפועל רוב שעות העבודה יהיו בשבת ועליהם יהיה עיקר השכר, כיוון שסיכמו מראש שיעבוד גם במוצאי שבת, הרי שהשכר הוא גם עבור השעות שעבד בחול, וזה נחשב ששכר השבת מובלע בשכר החול. אבל אם לא היה סיכום מראש שיעבוד איזה זמן בחול, אזי גם אם בפועל עבד בימות החול, כל יום שעבד עומד בפני עצמו, ושכר השבת אינו מובלע בשכר החול ואסור לקבלו (ח"א ס, ח; מ"ב שו, כא; שש"כ כח, סד-סח).
כיוצא בזה מותר להשכיר חדר כאשר זמן השכירות נמשך גם ביום שישי או במוצאי שבת. וכן בעל מונית רשאי להשכיר את המונית שלו לגוי, בתנאי שהשכירות תימשך גם ביום שישי או במוצאי שבת, כדי ששכר השבת יובלע בשכר החול. וכן מותר לקבל ריבית בנקאית, הואיל וחישוב היום אינו תואם את זמני השבת, כך ששכר השבת מובלע בשכר החול.
הטובל בשבת רשאי לשלם על כך אחר השבת, כי בנוסף לכך שזה צרכי מצווה, השכר אינו על הטבילה אלא על הניקיון והחימום שנעשו מבעוד יום. 3
מותר במוצאי שבת לתת מתנה למי שעבד בהתנדבות בשבת, כגון שהתנדב לסדר את בית הכנסת או לשמש כמלצר בסעודה, שהואיל ואין חובה לתת לו מתנה, אין היא נחשבת שכר (פמ"ג, מ"ב שו, טו).
נחלקו הפוסקים אם מותר לאדם לקבל שכר עבור חזנות ושאר צרכי מצווה שהוא עושה בשבת. יש אומרים שגם לגבי מצוות - שכר שבת אסור, ולכן אסור לקבל שכר עבור חזנות בשבת. ויש אומרים שעבור מצוות מותר לקבל שכר שבת, אלא שאין רואים ממנו ברכה. למעשה, נכון לסכם שהתשלום יהיה גם על דבר שיעשה ביום חול, כגון שהחזן יקבל שכר גם עבור ההכנות לתפילה, או עבור תפילה חשובה נוספת שיתפלל בימות החול, וכך שכר השבת יובלע בשכר חול (שו"ע ורמ"א שו, ה).
רופא שנקרא להעניק טיפול רפואי בשבת, רשאי לדרוש במוצאי שבת שכר, שאם לא ידע שיקבל שכר, יתכן ולא יסכים להתנדב בעתיד (מ"ב שו, כד; מנחת שבת צ, יט; שש"כ כח, עה).

טו - הכנה משבת לחול וסידור הבית והשולחן
השבת נועדה לקדושה ומנוחה, והטורח בשבת להכין דבר לימות החול - מזלזל בכבודה, לפיכך אסרו חכמים לטרוח בהכנת דברים משבת לחול.
אסור לסדר את המיטות בשבת לקראת השינה במוצאי שבת, אבל מותר לסדר את המיטות כדי שהחדר יהיה מסודר בשבת. וכן מותר לסדר את השולחן שאכלו עליו כדי שהבית יהיה מסודר בשבת. וכן לאחר סעודה שלישית, אם נשארים לשהות שם עד צאת השבת, מותר לסדר את השולחן ולפנות את הכלים לכיור. אבל אם סידור השולחן יועיל רק למוצאי שבת, כגון שנותרו דקות ספורות עד למוצאי שבת או שעומדים לצאת מהחדר שאכלו בו, אסור לסדר את השולחן, שאין לטרוח ולהכין משבת לחול (משנה שבת קיג, א; מ"ב שב, יט).
וכן מותר לשטוף את הכלים אם יש כוונה לאכול בהם שוב באותה שבת. ואם השתמשו בכלים רבים ויש צורך להשתמש בכוס אחת, אם אין לפניו כוס נקייה, מותר לשטוף את כל הכוסות, הואיל ואפשר להשתמש בכל אחת מהן. וכן אם היה צריך לצלחת אחת, אם אין לפניו צלחת נקייה, מותר לשטוף את כל הצלחות ולהשתמש אח"כ באחת מהן. אבל אם אין כוונה לאכול או לשתות בהן עוד בשבת, אסור להדיחן (שבת קיח, א; שו"ע שכג, ו; מ"ב שכג, כו).
מי שרגיל בכל השבוע להקפיד שלא ישארו כלים מלוכלכים בכיור, וקיומה של ערימת כלים מלוכלכת בכיור במשך שעות רבות פוגעת בכבוד השבת עבורו, למרות שעד צאת השבת לא יצטרך להשתמש בכלים הללו, רשאי לשטוף אותם כדי שביתו יהיה מסודר לכבוד שבת. אבל את הסירים אסור לשטוף משום מוקצה וטרחה יתירה (שו"ת מהרש"ג או"ח א, סא; ציץ אליעזר יד, לז). (כבר למדנו לעיל יג, ד-ה, כיצד ניתן לנקות בשבת שולחן שנרטב במים או מיץ. ולעיל טו, ט, כיצד ניתן לנקות רצפה).
אסור לקפל את הטלית כדי שתהיה מגוהצת לשבת הבאה, אבל מותר לקפלה כדי שלא תהיה מוטלת בשבת בצורה שאינה מכובדת (עיין לעיל יג, ט).
גם לדבר מצווה אסור להכין משבת, למשל, אסור לגלול את ספר התורה למקום שיקראו בו ביום חול או בשבת הבאה (מ"ב תרסז, ה). ואם יש בזה צורך, אפשר לגלול את הספר לקריאה הבאה וללמוד שם כמה פסוקים, שעל ידי כך הגלילה היא גם לצורך הלימוד בשבת זו (ערוה"ש תרסז, ב). וכן מותר להביא ספר לבית הכנסת לצורך מוצאי שבת בתנאי שילמד בו מעט בשבת.
מותר להתכונן בשבת למבחן במקצועות קודש שיתקיים ביום חול, הואיל ויש מצווה בעצם הלימוד. ולקראת מבחן במקצוע חול ראוי שלא ללמוד בשבת, כי השבת צריכה להיות מוקדשת ללימוד תורה, וגם מפני שעיקר כוונתו להצליח במבחן ולא כדי להחכים. ובשעת הדחק אפשר להקל, הואיל ויש ערך עצמי בלימודי החול. אבל אסור ללמוד לקראת מבחן באנגלית או שפה אחרת, כי אין בלימוד זה ערך עצמי. וכן אסור ללמוד למבחן שרגילים להתכונן אליו על ידי כתיבת תרגילים, כי רק כאשר אין חשש שיבוא לכתוב או למחוק מותר לקרוא בדברי חכמה.
לא יאמר אדם בשבת אלך לישון כדי שיהיה לי כוח במוצאי שבת, שהוא מבזה בכך את השבת שעושה בה הכנה לחול. אבל אם לא יאמר זאת אלא רק יחשוב על כך, אין בדבר איסור, שהשינה בשבת תענוג (ספר חסידים, מ"ב רצ, ד. עיין לעיל ה, ג).
כשיום טוב חל במוצאי שבת, אסור להכין משבת ליום טוב. בדיעבד, אם הכין דבר משבת לחול, רשאי ליהנות ממה שעשה

טז - היתרים להכין משבת לחול
האיסור להכין משבת לחול הוא דווקא בדברים שיש בהם טרחה, אבל דברים קלים שאדם רגיל לעשות כדרך שגרה מותר לעשות אף שהם מועילים לימות החול, שאין בעשייתם זלזול בשבת. למשל, לאחר נטילת לולב ביום טוב ראשון של סוכות, מותר להחזיר את המינים למים, למרות שזה נעשה כדי שלא יכמשו ויהיו ראויים למחרת (סוכה מב, א; שו"ע תרנד, א). הלומד בספר רשאי בסיום הלימוד להניח בו סימניה, למרות שזה נעשה לצורך המשך הלימוד ביום חול. מי שלקח סידור לבית הכנסת רשאי להחזירו לביתו (במקום שיש עירוב), למרות שלא ישתמש בו שוב בשבת.
וכן מותר להניח את המאכלים שנותרו מהסעודה במקרר, כפי שנוהגים תמיד. וכן מותר לערות מים על הכלים שבכיור כפי שרגילים לעשות תמיד, כדי ששיירי המאכלים לא ידבקו לדפנות. היוצא מביתו בשבת אחר הצהריים, רשאי לקחת מפתח וסוודר למרות שהם לצורך מוצאי שבת. אבל לא יאמר שהוא עושה זאת לצורך מוצאי שבת (עיין שו"ע תטז, ב; שש"כ כח, פט).
בשעת הדחק כדי למנוע טרחה יתירה, מותר לעשות מעשים קלים לצורך חול, למרות שאין רגילים לעשותם תמיד כדרך שגרה, ובתנאי שלא ייראה שהוא עושה אותם עבור חול, כדי שלא לזלזל בשבת. למשל, מי שהולך למקום שקשה למצוא בו יין להבדלה, רשאי להביא עמו יין, ובתנאי שיביא אותו בעוד היום גדול, כדי שלא ייראה שהוא מביא את היין למוצאי שבת. ואם ישתה מהיין בסעודה שלישית, מותר לכתחילה (עיין ח"א קנג, ו; מ"ב תרסז, ה).
בשעת הדחק כדי למנוע הפסד, התירו אף לעשות מעשים שניכר בהם שהם לצורך חול, כמו להכניס כלים שעומדים בחוץ ועלולים להינזק מהגשם, וכן להכניס למקפיא מאכלים שעלולים להתקלקל בחוץ (שו"ע שח, ד; מ"ב שכא, כא). 4

יז - ניגון בכלי זמר והשמעת קול
אסרו חכמים לנגן בכלי זמר בשבת ויום טוב שמא תארע תקלה בכלי ויתקנו אותו ויעברו על איסור תורה (רמב"ם שבת כג, ד). אבל בבית המקדש איסורי 'שבות' של חכמים אינם חלים, ולכן גם בשבתות וימים טובים היו מנגנים בעת הקרבת הקרבנות בחלילים, נבלים, כנורות, חצוצרות וצלצל (ביצה יא, ב).
בכלל איסור נגינה גם אסור לתקוע בשופר, וגם בראש השנה, לאחר שקיימו את המצווה לפי כל ההידורים, אין לתקוע יותר. ולילדים עד גיל בר מצווה מותר לתקוע בשופר בכל אותו היום, כדי שילמדו לתקוע (רמ"א תקצו, א; מ"ב ג-ה).
מותר להשמיע בכלים ובידיים קול שאינו קשור לזמר, לפיכך, מותר למחוא כפיים כדי להעיר חבר, ומותר לדפוק ביד או בכלי על הדלת כדי שבני הבית ישמעו ויבואו לפתוח, ומותר להכות בכף על כוס או בקבוק כדי לבקש שקט מהמסובים. וכן מותר להקיש את האמה באגודל כדי לעורר חבר או להצחיק תינוק (שו"ע שלח, א).
נחלקו הפוסקים אם הרוצה שיפתחו לו את הדלת רשאי לצלצל בפעמון ידני, או לדפוק בטבעת מתכת שהותקנה על הדלת, כדי שבני הבית יבואו לפתוח. יש אוסרים משום שהשמעת קול מסוג זה דומה לכלי זמר (רמ"א), ויש מתירים הואיל ואין הכוונה לשם זמר (שו"ע שלח, א). ואם בימות החול משתמשים בפעמון חשמלי, מותר להשתמש בשבת בפעמון ומדפק ידני (מ"ב שלח, ז). 5
מותר לתת על ספר תורה כתר שיש בו פעמונים. ואף שהפעמונים הללו משמיעים קול, כיוון שהמטרה לקשט ולכבד את ספר התורה, ויש בזה צורך מצווה, ונושא הספר אינו מתכוון להשמיע קול, אין בזה איסור (ש"ך ומ"א ושלא כט"ז).
יש אוסרים לפתוח דלת שמחוברים לה פעמונים, הואיל והפעמונים נחשבים כלי שיר (ט"ז וא"ר). ויש מתירים, מפני שהנכנס אינו מתכוון להשמיע קול אלא לפתוח את הדלת (מ"א). ולכתחילה נכון להסיר את הפעמונים מהדלת לפני שבת, ואם לא הסירו, מותר להיכנס בדלת (עיין מ"ב שלח, ו).
מותר לשרוק בפה, כי השריקה נחשבת כסוג של שירה בפה ולא כניגון בכלי, ויש אומרים שמותר להיעזר לשם כך גם באצבעות (ערוה"ש שלח, ז). (לגבי צעצועים שמשמיעים קול עיין להלן כד, ז).

יח - מחיאת כף וריקוד
בכלל האיסור לנגן בכלי שיר, אסרו חכמים לרקוד ולמחוא כפיים ולהכות בכף על הירך בעת ששרים, שמא מתוך כך יגיעו לנגינה ותיקון כלי שיר (ביצה לו, ב). אבל מותר למחוא כפיים בדרך שינוי, אחורי היד אל כף היד, שעל ידי השינוי זוכרים את השבת ולא יגיעו לתיקון כלי שיר (ירושלמי ביצה פ"ה ה"ב). ומשמע שריקוד מתון, שאין רגע שבו שתי הרגליים ניתקות מהקרקע, אינו נחשב בכלל הריקוד שנאסר (ירושלמי שם).
האיסור הוא דווקא בעת ששרים, שאז יש חשש שמא מתוך כך ירצו לנגן, אבל בלא שירה - מותר לאדם לקפוץ מעט להנאתו, וכן מותר למחוא כפיים או להכות על השולחן כדי להעיר חבר.
למעשה, רבים נוהגים לרקוד, למחוא כפיים ולתופף על השולחן בעת ששרים בשבת, ונחלקו הפוסקים בדינם:
לדעת הרבה פוסקים, מנהגם מוטעה, ולא מחו חכמים בידם מפני שאמרו, הואיל והאיסור אינו מפורש בתורה, מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים (ביצה ל, א). אבל כאשר אפשר להעמיד את ההלכה על מקומה, חייבים ללמדם שלא למחוא כפיים ולא לרקוד, כפי שתקנו חכמים (רי"ף, רמב"ם, שו"ע שלט, ג). אמנם בשמחת תורה, שיש מצווה מיוחדת לשמוח לכבוד התורה, גם המחמירים נוהגים לרקוד ולמחוא כפיים (מהרי"ק בשם רב האי גאון). אבל בשאר שמחות של מצווה, כגון שמחת נישואין, לא הקילו (מ"ב שלט, ח).
ויש מקילים וסוברים, שכל טעם הגזירה הוא שמא יגיעו לתיקון כלי שיר, וכיום שהמנגנים אינם בקיאים בתיקון כלי שיר, בטלה הגזירה, ומותר לרקוד ולמחוא כף (תוספות ביצה ל, א, 'תנן'). ויש שאינם מקבלים טעם זה, כי כל המנגנים יודעים לכוון את מיתרי הגיטרה והכינור ולמתוח את עור התוף, וגם זה נחשב תיקון כלי. אלא שהקילו מפני שהגזירה היתה דווקא בימיהם, שהיו רגילים מתוך ריקוד ומחיאת כף להביא כלי זמר ולנגן, אבל כיום שרבים שרים ורוקדים ומוחאים כף בלא כלי זמר, בטלה הגזירה (ערוה"ש שלט, ט).
ויש סוברים שמאז שגדולי החסידות בדורות האחרונים הגדילו וביססו את מעלת השירה והריקוד, כדי לעורר את הלבבות לדבקות בה' מתוך שמחה, נעשו הריקודים ומחיאת הכף צרכי מצווה ממש, וכשם שהקילו בהם בשמחת תורה, כך יש להקל בהם בכל השבתות (דבר יהושע ח"ב מב, ד).
ונראה שגם למקילים ראוי שלא לתופף על השולחן, מפני שתיפוף זה דומה לתיפוף בתוף, שלכל הדעות אסור גם לצורך מצווה. וגם החשש שמא ינגנו בתוף גדול כיום, מפני שרבים רגילים להביא בעת שהם שרים תופי דרבוקות וכדומה. אבל בשעה ששרים בתפילה, מותר למי שמנצח על השירים לתופף על הבמה, וכן רשאי להקל בזה המנצח על השירים בשולחן שבת. 6

יט - מוזיקה וסרטים ממכשירים אלקטרוניים
ברור ומוסכם על כל הפוסקים שאסור לשמוע רדיו ולצפות בטלוויזיה בשבת. ואף אם הפעלת המכשיר תיעשה לפני כניסת השבת, ובשבת עצמה לא תיעשה שום מלאכה, הדבר אסור. כמה טעמים לכך: אם מדובר בתחנת שידור שעובדים בה יהודים, הרי הם מחללים שם שבת, ואסור ליהנות מדברים שנעשים על ידי חילול שבת. וגם כאשר כל עובדי התחנה גויים - אסור להאזין או לצפות בשידורי התחנה בשבת. ראשית, יש בזה זלזול ופגיעה בכבוד השבת. וכבר למדנו (ב, ט) שיש אומרים שאסור להפעיל בערב שבת טחנת קמח שתמשיך לעבוד בשבת, מפני שקול הטחנה פוגע בכבוד השבת. ושמיעת רדיו וטלוויזיה חמורה בהרבה, כי טחנת הקמח משמיעה קול שאין מתכוונים להאזין לו, אולם כאשר מפעילים רדיו או טלוויזיה בערב שבת, הכוונה להאזין להם בשבת קודש, ובזה יסכימו הכל שיש פגיעה בכבוד השבת. ועוד, שזה 'מעשה חול', וכשם שאסרו הנביאים והחכמים הרבה מעשים הדומים למעשים של חול, כדי שלא ננהג בשבת כדרך שנוהגים בימות החול, כך יש לאסור שמיעת רדיו וצפייה בטלוויזיה בשבת. בנוסף לכך, יש לחשוש שמא תארע תקלה במכשיר ויתקנו אותו בשבת, או שירצו לשנות בו את העצמה או לחבירו באופן אחר (לעיל יז, ב), ומצינו כיוצא בזה שגזרו שלא לנגן בכלי נגינה שמא יבואו לתקנו. לפיכך, אסור לשמוע רדיו ולצפות בטלוויזיה בשבת, גם כאשר הפעלתם נעשתה בערב שבת.
מטעמים אלו אסור להפעיל על ידי שעון שבת טייפ או וידאו (עיין יסודי ישורון מערכת ע"ש ע' 32; ציץ אליעזר ג, טז; שש"כ מב, מג; יבי"א א, כ; ילקוט יוסף ח"ג שיח, לד-לח).

^ 1.. לרמב"ם, מותר לקרוא בשבת רק בדברי תורה ועל כל השאר גזרו שמא יכתוב. ולרש"י, ר"י, רא"ש, רמב"ן ורשב"א, האיסור הוא בדברים הקשורים למקח וממכר ושאר דברים שאסורים בשבת, וגזרו גם שלא לקרוא סיפורים ודברים שאין בהם ערך, כדי שלא יגרר לקרוא בדברים האסורים. וכן דעת רוה"פ להקל (ב"ח שז, ה; שועה"ר שז, כא- כב; מ"ב שז, נב; שש"כ כט, מח-מט). וסתם סיפורים אסור לקרוא, שהם ככתב שתחת התמונות (שבת קמט, א, שו"ע שז, טו), ולמאמ"ר ושועה"ר, גם למתענג מהם אסור לקוראם, ולמ"א שא, ד; ברכ"י, פמ"ג, מהרש"ם, מותר למתענג מהם לקוראם דרך ארעי. ובדברים מצערים, למרות שהם מסקרנים, אין לקרוא (עיין מ"ב שז, ג). וכתב בשאלת יעבץ א, קסב, שמעיקר הדין מותר לקרוא עיתונים, אבל למעשה נכון לאסור, שמא יקרא בדברים אסורים. וכ"כ במ"ב שז, סג. ובשבות יעקב ג, כג, התיר. ועיין בשש"כ כט, מח, ובהרחבות.
^ 2.. החיד"א בברכ"י שלח, א, נטה לאסור, וכתב, שמן הסתם הרבנים ששיחקו שחמט בשבת סבלו ממרה שחורה, וכדי להסיח את דעתם מן הדאגות, שיחקו בשחמט וחזרו לתלמודם, אבל בלא טעם זה אין לשחק בשבת. אמרו חכמים (ירושלמי תענית ד, ה), שהיה מקום שנקרא 'טור שמעון' שהיו מכבדים בו את השבת ובכל זאת חרב, ויש אומרים שסיבת חורבנו מפני משחק הכדור ששיחקו בשבת. ופירש רבי אלעזר מגרמייזא (רוקח נה), שהיו מתבטלים מלימוד התורה על ידי המשחק. ומכאן למד בב"י (שבה"ל, ב"י ושו"ע שח, מה) שאסור לשחק בכדור בשבת, והכדור מוקצה. ויש מקילים וסוברים שבתוך חצר על מקום מרוצף מותר לשחק בכדור (תוס', רמ"א), אבל במקום שאינו מרוצף אסור לשחק, שמא יבוא להשוות את פני הקרקע (לעיל טו, ב). ומה שנענשו היה בגלל ששחקו בכדור ברשות הרבים (גר"א), או שביטלו על ידו תורה יותר מדי.
^ 3.. ואם היו שבת ויום טוב סמוכים, נמצא שיש שם יממה שכולה קודש שמקבלים עליה ריבית בנקאית, ולכאורה זה אסור (מנח"י ט, נט; בצל החכמה ג, לח). אולם גם זה מותר, כי ריבית זו מובלעת בריבית של השעות שלפני ואחרי הימים הקדושים, שכן מחשבים את כל הימים יחד (עיין במנו"א ח"א י, ל, 69, וילקוט יוסף ח"ב ע' קלג). וכן עיין במ"ב שו, כ, שי"א שגם כאשר מסתבר שהעסק ימשך בחול, שכר השבת נחשב מובלע בחול, למרות שלא סיכמו על כך במפורש.
אסור לעשות בשבת עבודת מלצרות שרגילים לקבל עליה שכר תמורת זה שחבירו ישלם לו בעבודה אחרת שיעבוד עבורו, כי גם עבודה נחשבת תשלום שכר. אבל מותר לשמור בשבת תמורת זה שחבירו ישמור עבורו במקום אחר, שכן הגנה מהפסד אינה נחשבת תשלום שכר (שו"ע שז, י). וכן מותר להיות שמרטף אצל משפחה תמורת זה שהם ישמרו בפעם אחרת על ילדיו (שש"כ כח, נט). וכן תורנים בעבודת סידור חדר האוכל, רשאים להחליף תורנות שבת בתורנות אחרת, שהואיל ואינם מקבלים כסף על התורנות, היא אינה נחשבת כתשלום שכר (שש"כ כח, סא).
הטובל בשבת רשאי לשלם על כך אחר השבת, כי השכר הוא על הניקיון והחימום שמבעוד יום (נו"ב תנינא או"ח כו; שש"כ כח, עב). וכן אפשר להקל לגבי השכרת בית לשבת בלבד, כי השכר הוא גם על הניקוי שלפני השבת (שש"כ כח, ע). ויש לדעת שבשעת הדחק כשיש הפסד גדול, התירו שכר שבת (רמ"א רמד, ו, באו"ה 'דבמקום').
^ 4.. למ"א שכא, ז, אסור ליתן מים על בשר שלא נמלח קודם שיעברו עליו שלושה ימים כדי שאפשר יהיה לבשלו, כי אסור לטפל בדבר כדי להצילו מהפסד. ועיין במ"ב שכא, כא, שכתב שבשעת הדחק אפשר לסמוך על א"ר ונו"ב שהתירו זאת. וכ"כ בשש"כ כח, צא, וילקוט יוסף ח"ב עמ' ריח.
^ 5.. בעירובין קד, א, מובאת מחלוקת: לעולא אסור להשמיע קול גם שלא למטרת שיר, ולכן אסור לדפוק על הדלת כדי שבני הבית ישמעו. ולרבא רק לשם שיר אסור להשמיע קול. ובירושלמי (ביצה פ"ה ה"ב) מסופר על רבי אילעא שהגיע לביתו בלילה, וקרא לבני משפחתו שיפתחו לו את הדלת ולא שמעו, וכיוון שהחמיר שלא לדפוק על הדלת, נותר לישון בחוץ. וכן פסקו ר"ח והגר"א. ומ"מ גם לדעתם מותר לדפוק בשינוי (באו"ה שלח, א, 'אבל'). אולם הרי"ף והרמב"ם (כג, ד) למדו ממהלך הסוגיה בבבלי שהלכה כרבא להקל. ולכך נוטה הרא"ש. וכך דעת רוב ככל הפוסקים, וכן נפסק בשו"ע שלח, א, מ"ב ב-ג; שש"כ כח, מא. אלא שלגבי מדפק מיוחד שעל הדלת, שהוא כעין כלי שנועד להשמעת קול, מהרי"ל החמיר. והב"י הסביר שאולי החמיר מחשש שמא יתכוון לשיר. והרמ"א שלח, א, החמיר כמהרי"ל, ולבאו"ה שלח, א, 'הואיל' כך גם דעת השו"ע. אולם בלוית חן קי, ואול"צ ח"ב לט, א, בארו שלשו"ע מותר להשתמש במדפק. ואם המדפק נועד לשימוש רק בשבת, גם לרמ"א מותר (מ"ב שלח, ז, שבט הלוי ט, עו), לכן מותר להשתמש בפעמון ידני, כאשר בימות החול משתמשים בחשמלי (שש"כ כג, נה, הערה קנט).
אסור לחזנים להשתמש בקולן שמשמיע קול קבוע ועל פיו החזנים יודעים לכוון את הטון שבו יתחילו לשיר, משום שגם הקולן בכלל גזירת כלי שיר (מ"ב שלח, ד). ואמנם יש שהתירו מפני שקולו אחיד וחרישי והוא לצורך מצווה, אולם נכון להחמיר, מפני שכך הורו כמעט כל הפוסקים. והרוצה לסמוך על המיקלים אין לגעור בו (ערוה"ש שלח, ח; ועיין יבי"א ג, כב).
^ 6.. בשמחת תורה הכל נוהגים למחוא כפיים ולרקוד על פי רב האי גאון המובא במהרי"ק וב"י שלט, ג. אבל לא התירו בשאר שמחות מצווה, וכן דעת שו"ע שלט, ג, ולכך נטה הרמ"א, שאין גוערים בהם רק מפני שמוטב יהיו שוגגים. אמנם הרמ"א הזכיר בדעת יש אומרים את סברת התוס' שהקילו בזה לגמרי, משום שאין לחשוש כיום לתיקון כלי שיר. וביש"ש (ביצה ה, ו) משמע שמצד הדין אפשר במקום מצווה לסמוך על התוס', והביאו את דבריו בא"ר שלט, א, ומ"ב י (עיין שעה"צ שלט, ו-ז). על סמך סברה זו הקילו החסידים (דבר יהושע ח"ב מב, ד, ומנחת אלעזר א, כט). וגם ספרדים יכולים לסמוך על סברה זו לצורך מצווה (ועיין באול"צ ח"ב מג, ט, ובהרחבות). אולם הקולא נאמרה לעניין ריקוד ומחיאת כף שנעשים בגוף ולא בתיפוף על דבר אחר. וכ"כ א"ר שלט, א, ומ"ב שלט, י (וכ"כ באבני ישפה ח"ב לה, א). והסברה פשוטה, שהתיפוף על השולחן דומה לתיפוף בתוף. אמנם לגבי גבאי שמנחה את שירי התפילה, יש שני צדדים להקל: א' שזה יותר צורך מצווה, וכבר למדנו מרב האי גאון ומהרי"ק, שמקילים לצורך שמחת התורה (ועיין שעה"צ שלט, ז). ב' הואיל והוא בציבור, אין לחשוש שמא יביא כלי זמר ויתקנם. ואולי זה אחד הטעמים שהקילו בשמחת תורה. וכעין ההיתר לשניים לקרוא לאור הנר (שבת יב, ב), וכן כאשר אחד קורא וחבירו משגיח עליו (שו"ע רעה, ג). וכיוצא בזה התיר בשערי דעה (יו"ד סי' רפב) לתת פעמונים על ס"ת (שלא כט"ז, ועיין יבי"א ג, כב). ואפשר ללמוד מזה היתר גם לשלחן שבת, כאשר אחד מנהיג את השירה בציבור, והכל הולכים אחריו. אבל אין ראוי ששאר המשתתפים בשירה יתופפו. בנוסף לכך, לא תמיד יש בזה צורך מצווה, שפעמים רבות מתופפים אלו מפריעים לשירה בתיפוף בקצב לא מתאים.