קניית פס אינטרנט משותף | הרב ניר אביב | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גילה בת רחל

1452

10 דק' קריאה

האם כמה שכנים יכולים יחד לקנות אינטרנט אלחוטי לצורך שימוש כולם - מצד אחד, משלמים כגולש אחד בלבד לספק אינטרנט. אמנם מאידך השימוש במשותף מאט את מהירות הגלישה. מה הדין?

תשובה:
מבירור שנעשה עם אחת מחברות ספקי שירות האינטרנט עולה שאין מניעה בדבר. זאת משום שהחברה מקבלת תשלום על רוחב פס מסוים, ובאותה מידה שאדם אחד רשאי להשתמש באותו קו עם כמה מחשבים שונים בו זמנית, כמו-כן רשאים אנשים נוספים להשתמש עמו באותו הקו [כל עוד הדבר מוסכם ביניהם].
לגבי החברה הלקוח שרשום כשוכר הקו הוא הבעלים עליו, ובמידה וישנם משתמשים נוספים מהירות הגלישה איטית יותר, ואין בזה היזק לספקית האינטרנט.

קניית תעודות סל או מניות של חברה שעובדת בשבת
האם יש איסור הלכתי לקנות תעודת סל, שעוקבת אחר מניות של חברות שבבעלותן בין-היתר קניונים שפועלים בשבת?
('תעודת סל' היא נייר ערך המקנה למחזיקה תשואה על-פי מדד כלשהו. מנפיק התעודה מבטיח לקונה להחזיר לו את כספו בתום תקופה מסוימת, בצמידות לאחוזי העלייה או הירידה במדד אחריו עוקבת התעודה.
ההבדל המהותי בין 'תעודת סל' ובין 'קרן נאמנות' ו'פיקדון מובנה' הוא שב'תעודת סל' הלקוח יקבל את שיעור התשואה המדויק).
תשובה:
בסוגיית הבעלות על מניות החברות ישנן השלכות הלכתיות שונות כגון: איסור ריבית, איסור חמץ בפסח, איסור עבודה בשבת ועוד, וקיימות נפקא-מינות בין כשפעילותה נעשית על-ידי יהודים ובין כשנעשית על-ידי גויים 1 .
בדברינו נתמקד בדין פעילותה בשבת על-ידי יהודים בני ישראל.
הנושאים שיש לדון בהן בזה הם:
א. שכר שבת.
ב. הנאה ממלאכת איסור בשבת.
ג. מראית העין.
ד. האיסורים "לפני עיוור לא תיתן מכשול", ו"מסייע לדבר עבירה".
נבארם אחד לאחד ב"ה:

שכר שבת
"שכר שבת" הריהו שכר פעולה שנעשתה בשבת בין על מלאכת היתר כגון חזנות ומלמדות, ובין על מלאכת איסור.
שכר זה אסור על-פי ההלכה, אלא אם כן הוא ניתן בדרך של "הבלעה" עם שכר עבודה שנעשית בימות החול.
יסוד זה נזכר בדברי השו"ע בדין הנאה משכר שבת מעסק בבעלות משותפת ליהודי ולגוי, זו לשונו (או"ח סימן רמ"ה סעיף א'):
"אבל כששניהם עוסקים ביחד כל ימי החול, ובשבת עסק האינו יהודי לבדו, מותר לחלוק עמו כל השכר, דאינו יהודי אדעתא דנפשיה קא עביד, ואין הישראל נהנה במלאכתו בשבת, כיון שאין המלאכה מוטלת עליו לעשות. ומכל מקום לא יטול שכר שבת אלא בהבלעה עם שאר הימים" . (וראה עוד סימן רמ"ו סעיף א').
על-כן אין לאסור את רווחי המניות של ימות השבת מאחר ומובלעים בתוך הרווחים של ימות החול.

הנאה ממלאכת איסור בשבת
בדין עשיית מלאכה בשבת על-ידי גוי כתב הבית יוסף (או"ח סימן רמ"ד):
"כתב סמ"ג במצוות לא תעשה (סימן ע"ה): תניא במכילתא (בא פרשה ט') 'כל מלאכה לא יעשה בהם - לא תעשה אתה, ולא יעשה חבירך, ולא יעשה הגוי מלאכתך'. משמע מכאן שאסור לישראל להניח לגוי לעשות מלאכתו בין ביום טוב ובין בשבת מדאורייתא. אבל אם מסר לו הישראל המלאכה מערב שבת מותר, ובלבד שיהיה בביתו של גוי כאשר ביארנו בהלכות שבת.
אמנם יש לומר שהיא אסמכתא בעלמא. שאם הייתה מן התורה לא היו חכמים מתירין לעשותה אף בביתו של גוי, ואף מסרה מערב שבת. ולשון 'לא יעשה' הכתוב בתורה מוכיח קצת שהיא דרשה גמורה". (הדברים צוטטו גם במשנ"ב סק"ה).
בשולחנו הערוך (או"ח סימן רמ"ג סעיף א') הוסיף וכתב מרן שמלאכה הנעשית על-ידי גוי בשבת אסורה מטעם נוסף - שמא יחשדו את היהודי "שכל הריוח של ישראל, ושכר את האינו-יהודי בכך וכך ליום, ונמצא אינו-יהודי עושה מלאכה בשליחות של ישראל". עסק בבעלות משותפת עם גוי העובד בעסק בשבת כרוך בשני איסורים, מראית עין שהגוי הוא שלוחו של היהודי לעשות מלאכה בשבת, וכמו כן הנאה ממלאכה בשבת (משנ"ב פתיחה לסימן רמ"ג). אם הגוי נוטל את כל הרווחים ונותן ליהודי שכר חודשי או שנתי קצוב, ישנה הבעיה של מראית עין שיחשדוהו שעשה את הגוי לשלוחו. אולם אם הרווחים בשבת כולם שייכים ליהודי אלא שהגוי מקבל שכר קצוב על פעולתו, הרי שיש כאן איסור נוסף של הנאה ממלאכה בשבת.
והנה בשני אופנים לא קיים איסור הנאה ממלאכת שבת:
1. כשהגוי עובד בקבלנות ולא בשכירות.
במקרה זה מאחר ואינו מחוייב לעבוד ביום מסויים, וחובתו אך ורק לבצע את העבודה בכל זמן שיחפוץ - הרי שאף אם בפועל עובד בשבת עושה כן על דעת עצמו, ואין בכך משום "הנאה ממלאכת שבת".
2. כשהיהודי והגוי מסכמים מראש בחוזה השותפות שכל רווחי השבתות יהיו לגוי, ואך רווחי החול לבד- יהיו ליהודי.
עד כה עסקנו בבעלות פשוטה על עסק שפועל בשבת. כעת נדון בחברה הנסחרת בבורסה אשר חלק ממניותיה עומדים ברשות יהודי – האם בעל המניות נחשב כבעלים שותף בחברה?
בחוק האמריקני הגדירו את הדבר כך:
"חברת מניות רשמית היא אישיות משפטית על פי החוק, אשר בכוחה לרכוש לעצמה נכסים, להיות לווה ומלווה, לשכור לעצמה פועלים.
היא אישיות בפני עצמה לגמרי, נבדלת מהאנשים שהם בעל המניות - באופן שהנכסים שלה שייכים לחברה עצמה ולא לאנשים הפרטים בעלי המניות. גם מי שהוא בעל חלק הגדול שבמניות אין לו שום בטוחות בנכסי החברה. החובות שלה המה על האחריות של החברה עצמה, ואי-אפשר לבעל חובות שלה לגבות מנכסים הפרטים של בעלי המניות. האישיות של החברה נבדלת מבעלי המניות, אף אם כמעט כל המניות שייכות לאדם אחד - בעל המניות הוא רק בעל של המניות, אבל אין לו בעלות בנכסי החברה.
יתרון מעלה בהחלפת שותפות לחברת מניות היא; שהאחריות של בעלי המניות מוגבלת רק לסכום שיווי המניות שלהם, מה שאין כן בשותפות - כל שותף אחראי בעד כל החובות של העסק, אם לא שהוא שותף מוגבל לשותפות מוגבלת, וגם אז יהיה כל אחראי ביחד עם שותפיו, אם רק באופן של אי זהירות עושה דבר שיש לחשוב למשתתף בהנהלת העסק.
בעלי מניות אינם בעיני החוק בעלים של העסק. העסק הוא דבר נבדל לגמרי מאת בעל המניות. בעלי מניות הרגילים אין להם חלק בנכסי החברה בעצמם, אבל יש להם חלק בהריוח שלהם, כפי מספר האחוז שלהם בהעסק".
מגוף הדברים עולה בפשטות שבעל המניות אינו בעלים על החברה או על חלק ממנה, שהרי להאמור הוא אינו נוטל באחריות על חובות החברה כפי שיהיו.
מאידך, מאחר ולבעלי המניות שליטה מסויימת בתיפקוד החברה (בוודאי כשמדובר באחוזי מניות נרחבים), וכי מנהלי החברה אינם יכולים לפעול בחברה נגד טובתם או רצונם של אותם מושקעים, יתכן שכוח זה מהווה בעלות שהיא בגוף החברה.
ובאמת שפוסקי הדורות האחרונים נסתפקו בשאלה זו, ובדבריהם שלוש שיטות מרכזיות:
שיטה א: מהר"י הלוי (חלק ב' סימן קכ"ד) וכן המהרש"ג (יו"ד חלק ג' סימן ה') נקטו בפשיטות שאין להגדיר את בעל המניות כבעלים בחברה עצמה אף אם יש לו כח החלטה וזכות הצבעה, ולפיכך רווחים שנעשים על-ידי פעילותה בשבת אינם אסורים עליו.
שיטה ב: לעומת זאת, בשו"ת "מנחת יצחק" (חלק ג' סימן א') וכן ה"אגרות משה" (אבן העזר חלק א' סימן ז') סוברים שבאופן שלבעל המניות יכולת החלטה מסויימת בחברה ובתפקודה – על כן דין בעלים לו, וממילא רווחים שנעשים על-ידה בשבת אסורים עליו.
שיטה ג: דעת בעל "משנה הלכות" (חלק ו' סימנים קמ"ה, רע"ז), זו לשונו:
"אמנם בעניותי בכמה תשובות ביררנו בעזרת ה' ד כל תאגיד ('קארפ' בלעז) הוא באמת שותפות ככל שאר שותפות אלא שהשותפין התנו בעצמם שלא ישתעבדו בעסק זה אלא 'שעבוד נכסי' ולא 'שעבוד הגוף' והוי ליה האי 'קארפ' כעין שדה שעשאו אפותיקי דמבואר בגמרא דמהני שלא יהיה עליו שעבוד הגוף ולא שעבוד שאר נכסי, הכא נמי כן היא, שהשותפין עשו האי כסף שהניחו במסחר זה ('קארפ') - אפותיקי, וכל מי שישא ויתן עמהם בעסק זה, על תנאי זה הוא נכנס - שאם לא יהיה מעות ממה שישלם לא ישלמו הם, רק נכסים האלו אחראים הם. וכן מי שקונה מניות בשותפות זה הרי הוא גם כן נכנס בתור שותף על תנאים הראשונים שהתנו ביניהם השותפים המייסדים ...
והא דלא מחייבים לשלם אם פשטו הרגל כדין כל השותפים שלוו שאם אבדו המעות חייבים לשלם...- נראה דזה הוא חדוש דין מיוחד, והוא דגרסינן בפרק הכותב (כתובות דף פו ע"א): 'אמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל"...
לדבריו כל בעל מניות נחשב כבעלים שותף בחברה, ואין הדבר תלוי בכמות המניות שברשותו.
כיוצא בזה כתב הגרש"ז אויערבעך (שו"ת מנחת שלמה סימן כ"ח) שמאחר ומנהל החברה פועל בשליחות בעלי המניות – הריהם מוגדרים כבעלים עליה, ואין חילוק בין מניות שיש לבעליהן זכות הצבעה, למניות שאין בהם זכות זו 2 .
בסיכום הדברים יש לומר שבאופן שברשות האדם מניות בשיעור מועט – כזה שאינו מקנה לו יכולת שליטה בחברה, ניתן לצרף את שיטות הפוסקים הנזכרות, מדבריהם עולה שבאופן כזה אין המשקיע מוגדר כבעלי החברה, ואינו נושא באחריות מלאכות השבת שבה.
אולם באופן שברשות המשקיע מניות בשיעור מרובה – בכהאי גוונא לדעת רוב הדעות הנזכרות נחשב המשקיע כבעלים בחברה וכי הרווחים שנעשו על-ידה בשבתות ייאסרו עליו.
כעת יש לדון באופן שהמשקיע נחשב לבעלים בחברה – האם יועילו הפתרונות הנזכרים לעיל בדין שותפות יהודי וגוי היינו שהמשקיע יתנה מראש שאין לו חלק ברווחים שנעשים בשבתות בבתי העסק שבבעלות החברה.
בשאלה זו דנו גדולי האחרונים ומסקנתם שאין הפתרון שייך בנידון זה. זו לשון ה"אגרות משה" (חלק א' סימן צ"א):
"והיתר שיש בשותפות עם גוי... יום אחד כנגדו, אין להתיר בישראל שמחלל שבת, כיון שנהנה ממלאכת הישראל, שעל ידי זה נתרצה שיהיה לשומר שבת יום אחד מימי החול".
פירוש: גם אם המשקיע מתנה מראש שהוא נוטל אך ורק רווחים מימות החול, עדיין הדבר בעייתי, שהרי כנגד רווחי יום השבת שנעשים באיסור – נוטל רווחים מיום נוסף בשבוע. [מה שאין כן כשהמדובר הוא בשותפות עם גוי שם בעבודת הגוי בשבת אין איסור, ולא איכפת לנו במה שנוטל היהודי כנגדו יום נוסף בשבוע].
העצה היעוצה בנידון היא; שבבואו להשתתף בחברה יתנה מתחילה שאינו נוטל מרווחים שנעשים בשבת, וכמו-כן אינו נוטל רווחים מיום אחר כנגדה. ולגביו כאילו העסק מתנהל שישה ימים בשבוע, כשהוא נוטל מתוכם את אחוזי שותפותו בחברה. באופן זה יהא הדבר כשר. כדבריו מבואר גם בשו"ת "ציץ אליעזר" (שביתת הים פרק י"ט).
אולם בשו"ת משנה הלכות (חלק ה' סימן קט"ז) מפקפק בכך, ובדבריו כתב שמאחר ובפועל העסק שותף למלאכות שבת הנעשות באיסור, אפשר שאין התנאי הנזכר מועיל כאשר הבעלים הם ישראלים מחללי שבת, עיין שם.
מראית העין
כפי שנזכר לעיל, גם במקום שאין איסור הנאה ממלאכת שבת עצמה כגון כשהגוי עובד בשבת, מכל מקום קיימת בעיה נוספת של "מראית העין" - שנראה הגוי כאילו הוא שלוחו של היהודי לעבוד עבורו.
בפוסקים מבואר שחשש זה קיים דווקא כשידוע ומפורסם שהעסק בבעלות היהודי וכי הוא רשום על שמו.
בנידוננו יש לומר שאדם שקונה מעט מניות, בוודאי אינו נחשב כ"בעלים ידועים" על החברה, ואין לחשוש בכך משום "מראית העין".
אמנם אדם שקונה מניות בשיעור רב – מה שמקנה לו יכולת שליטה מסויימת בחברה, לגביו שייכת הבעיה של מראית העין.
אולם דבר זה ניתן לפיתרון; ראשית, שיתנה מראש שאינו נוטל מרווחי השבת ולא מיום אחר בימי השבוע כנגדה. בנוסף לכך, יש לו לגלות דעתו ברבים שאין דעתו נוחה מחילול השבת שנעשה בבעלות החברה, וכי אין לו בו חלק ונחלה כל עיקר.
[להרחבה נוספת בעניין עיין עוד לבוש מרדכי (סי' ג'), שבט הלוי (ח"ה סי' כ"ו), וכן "ציץ אליעזר" (שם)].

איסורי "לפני עיוור לא תתן מכשול" ו"מסייע לדבר עבירה"
ה"ציץ אליעזר" (שם) האריך לבאר דינים אלו, ונביא כאן את מסקנותיו:
מן התורה איסור "לפני עיור לא תתן מכשול" אמור גם במכשלות רוחניות -באדם שמכשיל את חבירו בדבר איסור. אולם האיסור מותנה בכך שאלמלי המכשיל, לא היה הלה חוטא בחטא זה.
אולם מדרבנן קיים איסור על המכשיל גם באופן שבלעדיו היה החוטא נכשל באותו החטא, בעצם היותו "מסייע לדבר עבירה".
והנה בנידוננו על-פניו נראה שיש לאסור מדין "מסייע לדבר עבירה" שותפות בחברה שבבעלותה עסקים מחללי שבת, אפילו כשאותם בתי עסק היו מחללים שבת בכל מקרה.
אמנם נראה שבהצטרף מספר דיעות בפוסקים יהא הדבר מותר.
1. דעת המרדכי (מסכת עבודה זרה פרק ראשון): כאשר הלה היה נכשל בחטא גם בלא סיוע המכשיל, אין בכך איסור "מסייע לדבר עבירה". דבריו הובאו ברמ"א (יו"ד סימן קנ"א סעיף א').
2. דעת הש"ך (יו"ד סימן קנ"ו): כשעובר העבירה הוא אדם מומר שחוטא במזיד אין חובת הפרשה מאיסור לגביו 3 .
3. דעת הכתב סופר (יו"ד סימן פ"ג): איסור מסייע הוא כשמסייע בשעת העבירה עצמה, אך כשנותן לו דבר איסור שיעבור על-ידו לאחר מכן – לא שייך בו איסור מסייע. כדבריו כך מבואר בשו"ת מהרש"ם (חלק ב' סימן צ"ג). בנידון שלנו סיוע בעל המניות במה שרוכשם איננו בעת איסורם - היינו יום השבת.
4. דעת המהרש"ם (חלק ב' סימן קפ"ד): איסור מסייע הוא דווקא כשנעשית עבירה בגוף הדבר שסייעו בו. בנידון שלנו האיסור לא נעשה בגוף הממון שרכש בעל המניות.
5. דעת המחנה חיים (סימן מ"ה): איסור מסייע הוא כאשר ברור שתיעשה עבירה בגין סיועו. וכל אימת שקיימת אפשרות שמא לא יתווסף איסור מחמת אותו הסיוע, אינו עובר.
ובאמת שבשו"ת "אגרות משה" (שם) העלה להתיר בכהאי גוונא, אם לא כשקונה מידה גדולה של מניות – אז עליו להתנות מראש כנזכר למעלה.
אולם יעויין עוד שו"ת משנה הלכות (חלק ו' סימן קמ"ה) שהחליט שיש בקניית מניות של חברה ישראלית מחללת שבת משום מסייע ידי עוברי עבירה.

הבדל בין "תעודת סל" ל"קרן נאמנות"
להבנתי, ההבדל העיקרי בין "תעודת סל" ל"קרן נאמנות" הוא; שב"תעודת סל" הבעלות על המניות ביד החברה, וכי לקונה אין שום זכויות בחברות, (אלא שעל הבעלים לתת לבעל המניות תשואה של המדד). מה שאין כן לגבי "קרן נאמנות".
בנידון שלנו לא נחשב המשקיע כמי שהחברה שלו עובדת בשבת, ואין חילוק בזה בכמות המניות שמחזיק בבעלותו.
במסקנת הדברים נראה שיש להתיר לרכוש 'סל' או מניות ממש באמצעות קרנות נאמנות אף במקרה שברשותם בתי עסק שפועלים בשבת, כל עוד כמות המניות שרוכש מועטת היא – באופן שאיננה מקנה לבעליו שליטה בחברה.
זאת באופן שמתנה בשעת כניסתו לחברה שאין לו חלק ברווחי ימי השבת והימים שכנגדם, כפי שנתבאר למעלה 4 .

^ 1.ראה מאמרו הנרחב של הרב ישראל רוזן בתחומין כרך י"ב עמוד 399.
^ 2.עיין בספר "דברי משפט" (חלק ב') במאמרו של הרב יצחק מרדכי הכהן רובין "בעלות בעלי המניות בחברה בע"מ" שמביא את המנחת שלמה הנ"ל, ומוסיף שלכן "יש לעיין טובא במה שנקט המנחת יצחק, וכן שמעתי מעוד גדולי הוראה שליט"א שסוברים כמותו". ואחר כך הוסיף "ועוד יש להעיר שהאידנא רובן ככולן של החברות הנסחרות בבורסה לניירות ערך שינו את 'תקנון החברה', וכל בעלי המניות זכותן שווה, אלא שבפועל מי שיש לו יותר מניות מחליט את ההחלטות. אכן יתכן שכמה וכמה בעלי מניות שחלקם קטן יצטרפו יחדיו ויוכלו להשתתף בהחלטות החברה, ואם כן לכאורה נפל בבירא היתר זה".
^ 3. בדגול מרבבה פירש דברי הש"ך דמאחר ואותו המומר עובר עבירות במזיד אם-כן שייך בו "הלעיטהו לרשע וימות". ובשו"ת משנה הלכות (חלק ה' סימן ק"ב) כתב שדברי הדגו"מ תמוהים ונדחו ע"י האחרונים, ואפילו לפי דבריו לא יועיל ההיתר בימינו שרוב העם מוגדרים 'תינוקות שנשבו' שאינם יודעים כלל מאיסור נבילות וטריפות, לא שייך לדונם כמומר עובר עבירות במזיד. ברם, למרות שדברי הדגו"מ אינם מוסכמים כתבו הפוסקים שניתן לצרפם לטעמים האחרים להיתר.
^ 4.הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג אמר לי שיש להבדיל בין שני סוגי רווחים: א. רווח מעליית ערך המניות. ב. רווחי החברה עצמה (דיבידנטים). לגבי הסוג הראשון אמר שאינו בטוח שיש להגדירו כרווח מחילול שבת משום שמדובר ברווח עקיף. לגבי הסוג השני אמר שאכן זהו רווח הכולל הכנסות מחילול שבת ולכן צריך להתנות. לדעתו, אין אפשרות אמיתית להתנות בשעת רכישת המניות, אלא במידה וקוראים לו לבוא לקבל דיבידנטים יאמר שם שרוצה לקבל רק 6/7 מסכום הרווח שהינו אמור לקבל, משום שאינו רוצה ליהנות מחלק הרווח שנעשה בשבת.