שימוש במוצר שנקנה בכסף גנוב | הרב ניר אביב | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

2516

3 דק' קריאה

אם אני מקבל גמרא מחבר במתנה ולומד בה, והאמת שזה נקנה עם כסף גנוב, זה נחשב למצוה הבאה בעבירה ללומד כשהוא לא יודע שזה נקנה עם כסף גנוב? אותו הדבר עם משכורת ששולמה לי מכסף גנוב, האם מותר לי להשתמש בכסף אם לא יודעים שזה גנוב?

תשובה:
התשובה בקצרה: מותר לך להשתמש בספר או בכסף.
התשובה בהרחבה:
א. אם אינך יודע שמדובר בכסף גנוב אין שום בעיה, ואין עליך לחשוש כך סתם שמא מדובר בדבר מעין זה אלא אם כן יש לך מידע כלשהו לבסס את חששך.
ב. נשאר לדון לעצם העניין מה הדין בשאלות הנ"ל אם ידוע לך שאכן הכסף גנוב. לגבי המשכורת שהתקבלה מכסף גנוב נראה שמותר להשתמש, מטעם שיש כאן ייאוש בעלים ושינוי רשות (ע"י שהכסף עבר מהגנב לרשות מקבל המשכורת), ולכן מן הדין המקבל קנה לגמרי לרשותו את הכסף. (עיין בשו"ע חושן משפט סימן שס"ב סעיף ג').
ג. לגבי הספר, אם למקבל ידוע שנקנה מכסף גנוב, לכאורה היה מקום לדון לאסור על המקבל להשתמש בספר. הסיבה לכך היא, שכל זמן שהכסף לא יצא מיד הגזלן לרשות אחרת הכסף עדיין שייך לנגזל, ואם כן כאשר הגזלן רוצה לקנות את הספר בכסף הזה הרי הוא קונה בכסף שאינו שייך לו והמכירה אינה תקפה, והספר נשאר שייך למוכר. על זה יש להשיב ולומר, ראשית, מה שקונה אינו הכסף אלא המשיכה, ואם משך את הספר קודם ששילם הרי שקנאו במשיכה ולא ע"י המעות. שנית, גזלן שקידש אשה במעות שגזל, הדין הוא שהאשה מקודשת. וקשה: מדוע האשה מקודשת הרי הכסף עדיין לא יצא מרשות הנגזל, ואם כן מדוע הגזלן יכול לעשות קניין קידושין באשה ע"י כסף שאינו שייך לו? האבני מילואים (סימן כ"ח ס"ק ד') מבאר על פי הרשב"א והריטב"א, שאנו אומרים שהקניין ויציאת הכסף מרשותו באים כאחד (כמו בגזל ונתייאשו הבעלים והקדיש, קדוש), ואם כן אף כאן נוכל לומר כך.
ד. גם על הצד שהקניין לא הושלם, והחפץ עדיין נחשב שייך לנגזל, להלכה אין מצד מי שלא גזל בעצמו את האיסור של 'מצווה הבאה בעבירה'. הדברים מתבארים בשו"ע או"ח בסימן תרמ"ט, שם לגבי לולב גנוב כותב המחבר בסעיף א' כך: "ויש מי שאומר דלא נפסל גזול וגנוב אלא לגנב ולגזלן עצמו, אבל לאחרים כשר בשאר הימים, חוץ מיום ראשון". ביאור הדברים הוא שבלולב גנוב אי אפשר לצאת ידי חובה ביום הראשון של סוכות משום דכתיב "ולקחתם לכם" משלכם, וכל עוד שלא היה יייאוש ושינוי רשות הלולב נשאר שייך לבעליו הראשונים, והקונה מן הגנב לא יכול לצאת בלולב ידי חובה. אולם בשאר הימים של סוכות אין את הגדר של "לכם", אלא יש בעיה אחרת השייכת בכל המצוות והיא איסור "מצווה הבאה בעבירה". לגבי הגנב עצמו שעשה את העבירה ודאי ששייך האיסור גם בשאר ימי החג ואינו יוצא בלולב הזה, אולם יש מקום לדון לגבי האחרים שלא גנבו את הלולב בעצמם, האם יכולים לצאת בלולב הגנוב בשאר ימי החג. המשנ"ב (ס"ק ח') מביא מח' פוסקים בעניין:
"הנה מאי דמחמרינן לגבי אחרים על כרחך איירי לפני ייאוש, ולכם אמר רחמנא והאי לאו דידהו הוא, [דאי היה ייאוש מקודם אם כן אצלם הוי ליה ייאוש ושינוי רשות וקנין גמור הוא אצלם ולכם קרינא בהו], ואפילו הכי בשאר הימים לאחרים שרי, דסבירא ליה ל"יש אומרים" דלא שייך מצוה הבאה בעבירה לגבי אחרים שהם לא גזלוהו . ועיין במגן אברהם שהביא בשם המלחמות שחולק על זה , ודעתו דאף לגבי אחרים שהם לא גזלוהו אפילו הכי כיון דהחפץ לא נקנה אצלם שהוא לפני ייאוש והגזל תחת ידם הוא שייך גבייהו גם כן מצוה הבאה בעבירה ואינם יוצאין בו, ועל כן דעת המגן אברהם שלא להקל בזה. אבל באליה רבה כתב שיש לסמוך להקל כהיש אומרים, דאף לגנב ולגזלן עצמו דעת כמה פוסקים שסוברין דבשאר ימים יוצא בהן על כל פנים יש לסמוך עלייהו לגבי אחריני, וגם הגר"א בביאורו משמע שמצדד להלכה כהיש מי שאומר".
סיכום הדברים: ישנה מח' לגבי מי שלא עשה עבירה האם יוצא ידי חובת המצוה בחפץ שנעשתה בו עבירה על ידי אחר. דעת הרמב"ן שאינו יוצא ידי חובה, וכן פסק המגן אברהם להחמיר כמותו. אולם השו"ע פסק שיכול לצאת בו ידי חובה, שהרי אף בגנב עצמו נחלקו לגבי שאר הימים האם יוצא ידי חובה, שדעת הרמב"ם להתיר, והרמב"ן וראב"ד לאסור, אך לגבי אחר ודאי שיש להתיר. וכשו"ע פסקו אף האליה רבה והגר"א, ואת הראיה של המגן אברהם דחו הדגול מרבבה והגר"א.
לכן, להלכה מותר למי שלא גנב לקיים מצוה כגון לימוד תורה ע"י הגזילה ואין בזה משום "מצווה הבאה בעבירה".