מסילת ישרים פרק א׳ חלק ג׳ | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
מסילת ישרים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

1486

4 דק' קריאה

וְהִנֵּה אַחַר שֶׁיָּדַעְנוּ זֶה נָבִין מִיָּד חֹמֶר הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר עָלֵינוּ וִיקַר הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר בְּיָדֵינוּ. כִּי הִנֵּה אֵלֶּה הֵם הָאֶמְצָעִים הַמְּבִיאִים אוֹתָנוּ אֶל הַשְּׁלֵמוּת הָאֲמִתִּי אֲשֶׁר בִּלְעָדָם לֹא יֻשַּׂג כְּלָל. וְאוּלָם יָדוּעַ כִּי אֵין הַתַּכְלִית מַגִּיעַ אֶלָּא מִכֹּחַ קִבּוּץ כָּל הָאֶמְצָעִים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ וַאֲשֶׁר שִׁמְּשׁוּ לְהַגִּיעוֹ, וּכְפִי כֹּחַ הָאֶמְצָעִים וְשִׁמּוּשָׁם כֵּן יִהְיֶה הַתַּכְלִית הַנּוֹלָד מֵהֶם, וְכָל הֶפְרֵשׁ קָטָן שֶׁיִּמָּצֵא בָּאֶמְצָעִים תִּבָּחֵן תּוֹלַדְתּוֹ בְּבֵרוּר וַדַּאי בְּהַגִּיעַ זְמַן הַתַּכְלִית הַנּוֹלָד מִקִּבּוּץ כֻּלָּם כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי, וְזֶה בָּרוּר. מֵעַתָּה וַדַּאי הוּא שֶׁהַדִּקְדּוּק שֶׁיְדֻקְדָּק עַל עִנְיַן הַמִּצְווֹת וַהָעֲבוֹדָה, מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה בְּתַכְלִית הַדִּקְדוּק, כַּאֲשֶׁר יְדַקְדְּקוּ שׁוֹקְלֵי הַזָּהָב וְהַפְּנִינִים לְרֹב יָקְרָם, כִּי תוֹלַדְתָּם נוֹלֶדֶת בַּשְּׁלֵמוּת הָאֲמִתִּי וְהַיְקָר הַנִּצְחִי שֶׁאֵין יְקָר לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ:
נִמְצֵינוּ לְמֵדִים, כִּי עִקַּר מְצִיאוּת הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא רַק לְקַיֵּם מִצְווֹת וְלַעֲבֹד וְלַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן, וַהֲנָאוֹת הָעוֹלָם אֵין רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ אֶלָּא לְעֵזֶר וּלְסִיּוּעַ בִּלְבַד, לְשֶׁיִּהְיֶה לוֹ נַחַת רוּחַ וְיִשּׁוּב דַּעַת לְמַעַן יוּכַל לְפַנּוֹת לִבּוֹ אֶל הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת הַמֻּטֶּלֶת עָלָיו. וְאָמְנָם רָאוּי לוֹ שֶׁתִּהְיֶה כָּל פְּנִיָּתוֹ רַק לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם תַּכְלִית אַחֵר בְּכָל מַעֲשֶׂה שֶׁיַּעֲשֶׂה אִם קָטָן וְאִם גָּדוֹל אֶלָּא לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִשְׁבֹּר כָּל הַמְּחִצּוֹת הַמַּפְסִיקוֹת בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, הֵן הֵנָּה כָּל עִנְיְנֵי הַחָמְרִיּוּת וְהַתָּלוּי בָּהֶם, עַד שֶׁיִּמָּשֵׁךְ אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ כְּבַרְזֶל אַחַר אֶבֶן הַשּׁוֹאֶבֶת, וְכָל מַה שֶּׁיּוּכַל לַחְשֹׁב שֶׁהוּא אֶמְצָעִי לַקֻּרְבָה הַזֹּאת — יִרְדֹּף אַחֲרָיו וְיֹאחַז בּוֹ וְלֹא יַרְפֵּהוּ, וּמַה שֶּׁיּוּכַל לַחְשֹׁב שֶׁהוּא מְנִיעָה לָזֶה — יִבְרַח מִמֶּנּוּ כִּבְרֹחַ מִן הָאֵשׁ, וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סג, ט), "דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ", כֵּיוָן שֶׁבִּיאָתוֹ לָעוֹלָם אֵינָהּ אֶלָּא לַתַּכְלִית הַזֶּה, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג אֶת הַקֻּרְבָה הַזֹּאת בְּמַלְּטוֹ נַפְשׁוֹ מִכָּל מוֹנְעֶיהָ וּמַפְסִידֶיהָ:
וְהִנֵּה אַחַר שֶׁיָּדַעְנוּ, וְהִתְבָּרֵר אֶצְלֵנוּ אֲמִתַּת הַכְּלָל הַזֶּה, יֵשׁ לָנוּ לַחְקֹר עַל פְּרָטָיו לְפִי מַדְרֵגוֹתֵיהֶם, מִתְּחִלַּת הַדָּבָר וְעַד סוֹפוֹ, כְּמוֹ שֶׁסִּדְרָם רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר בַּמַּאֲמָר שֶׁלּוֹ שֶׁהֵבֵאנוּ כְּבָר בְּהַקְדָּמָתֵנוּ, וְהֵם, הַזְּהִירוּת, הַזְּרִיזוּת, הַנְּקִיּוּת, הַפְּרִישׁוּת, הַטָּהֳרָה, הַחֲסִידוּת, הָעֲנָוָה, יִרְאַת הַחֵטְא והַקְּדֻשָּׁה. וְעַתָּה נְבָאֲרֵם אֶחָד אֶחָד בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא
___________________________
חומר – חשיבות. תבחן תולדתו – יתבררו תוצאותיו. זמן התכלית – העולם הבא. אבן השואבת – המגנט.

ביאורים
כל מה שהאדם עושה נובע מתוך תפיסת עולם. אדם שרץ אחרי כסף, אחרי תאוות, אחרי השגים חומריים, עושה זאת מתוך תפיסה הרואה בעולם הזה ובהישגיו את התכלית, את המטרה. לכן הוא משקיע בכך את כל מאודו. הרמח"ל, לאור מה שלמדנו בימים הקודמים, מגיע למסקנה שאין העולם הזה תכלית. ולכן אין מה להשקיע בו ולהתייגע בשביל הנאותיו. העולם הזה לא שווה אפילו אנחה אחת. צריך לשים את משקל הכובד על העולם הבא, הנצחי. להשקיע את כל כוחנו בעבודת ה' ובקיום מצוות.
השלב הראשון להגעה לדבקות אלוקית הוא לקיים מצוות. השלב המתקדם יותר הוא להשתמש בכל דבר שיש כאן בעולם הזה, ואפילו בהנאות, כדי להתקדם בעבודת ה'. כל החיים הופכים להיות קרש מקפצה למטרה, לדבקות העליונה.
במבט ראשון נראה שאנחנו צריכים לעבוד קשה כדי שנגרום לעצמנו להגיע לרמה כזאת. צריכים לפתח תפיסת עולם שלימה הרואה בעולם הבא, בנצח, את העיקר. אבל במבט יותר חודר נראה שהרמח"ל מחנך אותנו שתפיסת עולם זו כבר קיימת בנו פנימה . הרמח"ל מלמד אותנו שאנחנו צריכים להימשך אחר ה' יתברך כמו שהברזל נמשך אחר האבן השואבת, המגנט. יש בברזל תכונה, חוק טבע, שמושך אותו למגנט. זה לא ניתן לבחירה, הוא נברא כך. יתכן שישנם דברים שחוצצים בינו לבין המגנט ולכן הוא אינו נדבק אליו, אך אלו רק דברים חיצוניים. ברגע שהם יסורו הוא ידבק למגנט באופן מיידי. ככה הוא נוצר.
ובאותו האופן גם אנחנו. ה'מגנט' שלנו הוא ה' יתברך, הוא ממגנט אותנו אליו. יש לנו חוק טבע פנימי שדוחף אותנו לאלוקי ולנצחי. אנחנו כבר כאלה. צריך רק להוריד את המונעים, אותם אלו שחוסמים אותנו מלהידבק באבן השואבת שלנו, וכן לסלק את המפסידים, אותם אלו שמנסים להפריד בינינו ובין אלוקינו, ולהישאב ל'מגנט' האלוקי הטוב.

הרחבות
1.השפעת הפגמים הקטנים
וְכָל הֶפְרֵשׁ קָטָן שֶׁיִּמָּצֵא בָּאֶמְצָעִים תִּבָּחֵן תּוֹלַדְתּוֹ בְּבֵרוּר וַדַּאי בְּהַגִּיעַ זְמַן הַתַּכְלִית הַנּוֹלָד מִקִּבּוּץ כֻּלָּם. את היסוד שהשפעתו של כל פגם קטן שנמצא בדרך למטרה, תורגש כשנגיע לקו הסיום, כותב גם ה"חפץ חיים" ב"שמירת הלשון" (שער הזכירה פרק י) ביחס למעלת הדיבור: "שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִהְיוּ לוֹ כְּלֵי אֻמָּנוּת, אַךְ שֶׁהֵם פְּגוּמִים וּמְקֻלְקָלִים, וְיַעֲשֶׂה בָּהֶן הָאֻמָּן אֵיזֶה כְּלִי עַל יְדֵי הַדְּחַק, יִהְיֶה נִכָּר בָּהֶן אַחַר כָּךְ הַפְּגָם וְהַשֶּׁבֶר שֶׁל כְּלֵי הָאֻמָּנוּת מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ, כִּי לֹא יָכוֹל לְהַחֲלִיקָן כָּרָאוּי וְהֵם כְּמוֹ גּוֹלְמֵי כְּלֵי עֵץ, וְאֵין נָאֶה בָּהֶם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ אֲפִלּוּ לְהֶדְיוֹט, וְכָל שֶׁכֵּן לְהַגִּישָׁן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְהָאֻמָּן שֶׁכְּלֵי הָאֻמָּנוּת שֶׁלּוֹ שְׁלֵמִים וְטוֹבִים, מְלֻטָּשִׁים וּמְצֻחְצָחִים כָּרָאוּי, הַכְּלִי שֶׁעוֹשֶׂה בָּהֶן הָאֻמָּן הַזֶּה יֵצֵא מְתֻקָן וּמְהֻדָּר כַּהֹגֶן", ואם כן מי ששומר את לשונו שלא יהיה בה מום בדיבור אסור, מאפשר לדברי הקדושה שמוציא מפיו להגיע למקום עליון, לפני המלך.

2. איך להשתמש בהנאות העולם?
וַהֲנָאוֹת הָעוֹלָם אֵין רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ אֶלָּא לְעֵזֶר וּלְסִיּוּעַ בִּלְבַד. כן כתבו רבינו יונה (אבות פרק ב, משנה יב) ורמב"ן (דברים פרק ו, פסוק יג) וכן פסקו הטור והשולחן ערוך (סימן רלא): "לא תהא כוונתו להנאת גופו אלא להחזיק גופו לעבודת השם יתברך וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה לא יכוין להנאתו אלא לעבודת הבורא יתעלה כדכתיב "בכל דרכיך דעהו" ואמרו חכמים ז"ל "ויהיו כל מעשיך לשם שמים".

שאלות לדיון
איך ניתן ליישם את דברי המחבר "הנאות העולם לא יהיו אלא לעזר וסיוע"?
מהי מטרת הניסיונות שה' מנסה אותנו? האם יש להם כמה תפקידים?