מסילת ישרים פרק ה'– חלק ג' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
מסילת ישרים

קטגוריה משנית

4 דק' קריאה

וְהַמַּפְסִיד הַשְּׁלִישִׁי, הוּא הַחֶבְרָה, דְּהַיְנוּ, חֶבְרַת הַטִּפְּשִׁים וְהַחוֹטְאִים, וְהוּא מַה שֶּׁהַכָּתוּב אוֹמֵר (משלי יג, כ), "וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ", כִּי הִנֵּה אֲנַחְנוּ רוֹאִים פְּעָמִים רַבּוֹת, אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁנִּתְאַמֵּת אֵצֶל הָאָדָם חוֹבַת הָעֲבוֹדָה וְהַזְּהִירוּת בָּהּ, יִתְרַפֶּה מִמֶּנָּה אוֹ יַעֲבֹר עַל אֵיזֶה דְבָרִים מִמֶּנָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְעֲגוּ עָלָיו חֲבֵרָיו אוֹ כְּדֵי לְהִתְעָרֵב עִמָּהֶם. וְהוּא מַה שֶּׁשְּׁלֹמֹה מַזְהִיר וְאוֹמֵר (משלי כד, כא), "עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב". כִּי אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם (כתובות יז, א), "לְעוֹלָם תְּהֵא דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם מְעֹרֶבֶת עִם הַבְּרִיּוֹת", אַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּבְנֵי אָדָם שֶׁעוֹשִׂים מַעֲשֵׂי אָדָם, אַךְ לֹא בִּבְנֵי אָדָם שֶׁעוֹשִׂים מַעֲשֵׂי בְּהֵמָה. וּשְׁלֹמֹה מַזְהִיר עוֹד (משלי יד, ז), "לֵךְ מִנֶּגֶד לְאִישׁ כְּסִיל", וְדָוִד הַמֶּלֶךְ אָמַר (תהלים א, א), "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ" וְכוּ', וּכְבָר פֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה יח, ב), "אִם הָלַךְ סוֹפוֹ לַעֲמֹד וְאִם עָמַד סוֹפוֹ לֵישֵׁב". וְאוֹמֵר, (תהלים כו, ד-ה), "לֹא יָשַׁבְתִּי עִם מְתֵי שָׁוְא", "שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים" וְכוּ'. אֵין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לִטַּהֵר וְלִנָּקוֹת בְּעַצְמוֹ וְלִמְנֹעַ רַגְלָיו מִדַּרְכֵי הֶהָמוֹן הַשְּׁקוּעִים בְּהַבְלֵי הַזְּמַן, וְיָשִׁיב רַגְלָיו אֶל חַצְרוֹת ה' וְאֶל מִשְׁכְּנוֹתָיו. הוּא שֶׁדָּוִד עַצְמוֹ מְסַיֵּם וְאוֹמֵר (שם פסוק ו), "אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ ה'". וְאִם יֶאֱרַע לוֹ שֶׁיִּמָּצֵא בְּחֶבְרַת מִי שֶׁיַּלְעִיג עָלָיו, לֹא יָשִׁית לִבּוֹ אֶל הַלַּעַג הַהוּא, אַדְּרַבָּא יִלְעַג עַל מַלְעִיגָיו וִיבַזֵּם, וְיַחְשֹׁב בְּדַעְתּוֹ כִּי לוּלֵי הָיָה לוֹ לְהַרְוִיחַ מָמוֹן הַרְבֵּה, הֶהָיָה מַנִּיחַ מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ לָזֶה מִפְּנֵי חֲבֵרָיו שֶׁלֹּא יִלְעֲגוּ? כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִרְצֶה לֶאֱבֹד נִשְׁמָתוֹ מִפְּנֵי לַעַג. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה הִזְהִירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ה, כ), "הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְכוּ' לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם". וְדָוִד אָמַר (תהלים קיט, מו), "וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ", שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁרֹב הַמְּלָכִים עִסְקָם וְדִבּוּרָם בְּדִבְרֵי גְּדוֹלוֹת וַהֲנָאוֹת, וְדָוִד שֶׁהָיָה גַם כֵּן מֶלֶךְ, לִכְאוֹרָה תִּהְיֶה לוֹ לְחֶרְפָּה אִם בִּהְיוֹתוֹ בְּחֶבְרָתָם יִהְיֶה הוּא מְדַבֵּר בְּדִבְרֵי מוּסָר וְתוֹרָה, תַּחַת סַפְּרוֹ מִן הַגְּדוֹלוֹת וּמִתַּעֲנוּגוֹת בְּנֵי אָדָם כְּמוֹהֶם, הִנֵּה לֹא הָיָה חָשׁ לָזֶה כְּלָל, וְלֹא הָיָה לִבּוֹ נִפְתֶּה בַּהֲבָלִים הָאֵלֶּה, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר הִשִּׂיג הָאֱמֶת, אֶלָּא מְפָרֵשׁ וְאוֹמֵר, "וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ". וִישַׁעְיָה כְּמוֹ כֵן אָמַר (ישעיה נ, ז), "עַל כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ וָאֵדַע כִּי לֹא אֵבוֹשׁ".

___________________________
רועה כסילים – הנעשה רע (=חבר) לחוטאים. שונים – המתנהגים בשונה מהדרך הטובה.

ביאורים
חברה שאינה טובה משפיעה לרעה. הסיבה לכך היא שהאדם חברתי בטבעו. אדם רוצה להיות מקובל ומוערך בחברה ולכן זה בטבע שלנו להיות קשובים לרחשי הסביבה ולדעותיהם של חברינו. זו הסיבה שצריך להתרחק מחברה שלילית.
חברה כזו מתחלקת לשניים; טיפשים - דהיינו אנשים שאין להם תורה, ואין להם במה שיתעסקו עימו אלא רק הבלים ושטויות. אלו יכולים להיות אנשים אינטלקטואלים וחכמים מאוד אך הצדדים החיצוניים של החיים הם מרכז עולמם ולא ערכי הנצח של התורה. אדם שנמצא בחברתם ישים במרכז מחשבותיו את אותו דבר זמני וחולף שהם שמים אותו במרכז. למשל, אם הם מדברים כל הזמן על פלאפונים ושדרוגים הוא ינסה להיות 'מבין' באותו נושא וימצא את עצמו מתעסק בו ללא הרף.
הסוג השני של חברה שלילית אלו הם החוטאים. אלו אנשים שעולם הערכים שלהם רקוב ומקולקל ולכן הם עוברים על דבר ה' באופן ממשי. כדי להצדיק את מעשיהם הם הופכים את העבירה למשהו מתוק ומזלזלים בעולם הערכים שהתורה מציבה. אדם שנמצא בחברתם, גם אם הוא שומר תורה ומצוות, מושפע ממעשיהם. החטא כבר לא נראה לו חמור ונורא כמו לפני שפגש את חבריו, וכן משהו מחרדת הקודש שלו כלפי התורה ונושאיה התעמעם. שלהבת אש הקודש שלו הוקטנה. מכאן הדרך לכיבויה היא קצרה מאוד.
צריך להתנתק מחברים כאלו במהירות האפשרית. אדם שנקלע לחברה כזו ינהג כך: 1. מגננה מעשית - יתעלם מהלעג שהוא סופג על עבודת ה' שלו. 2. התקפה- ילעג עליהם בחזרה, ואפילו, אומר הרמח"ל, יבזם! זה יחזק גם אותו וגם את כל הסביבה שלא לקבל את דברי הלעג של אותו מלעיג. 3. עבודה פנימית- לחשוב ששווה לוותר על התמיכה החברתית העכשווית ולזכות לתמיכה הרבה יותר רחבה – העולם ומלואו, עם ישראל לדורותיו, הקב"ה וכל פמליא של מעלה איתך בדבקותך בעבודת ה'!

הרחבות
1. קנה לך חבר
וְהַמַּפְסִיד הַשְּׁלִישִׁי, הוּא הַחֶבְרָה. לחברה יש השפעה גדולה על אופי האדם ומעשיו. לכן הדגישו חז"ל (אבות פרק א משנה ז): "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע". ומסביר שם רבינו יונה: "ואוי לרשע אוי לשכנו כי הוא חוטא... כל המדבק לרשעים אף על פי שאינו עושה כמעשיהם נוטל שכר כיוצא בהם". הדגשת הריחוק גדולה עד כדי כך שהוסיפו חכמים "אל תתחבר לרשע ואפילו לְתורה" (אבות דרבי נתן פרק ט משנה ו) ומסביר שם "כסא רחמים" (החיד"א): "להיות חברים בתורה ואפילו ללמוד תורה" (אך עיין בגר"א שם שגורס אחרת).
לעומת זאת מדריכים חז"ל (שם משנה ו) "קנה לך חבר". ומסביר הרמב"ם (פירוש המשניות לרמב"ם שם): "הכוונה בזה שצריך לאדם שיקנה אוהב לעצמו שיתקנו בו מעשיו וכל עניניו כמו שאמרו (תענית כג.) או חברותא או מיתותא". ממשיך הרמב"ם ומבאר שיש שלושה סוגים של חבר, כאשר הטוב שבהם הוא "אוהב מעלה" שעניינו הוא "שיהיה תאות שניהם וכוונתם לדבר אחד והוא הטוב, וירצה כל אחד להעזר בחבירו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד, וזה האוהב אשר צוה לקנותו".
2. ליצנות אחת
לֹא יָשִׁית לִבּוֹ אֶל הַלַּעַג הַהוּא. וכן אמרו חז"ל (עדיות פרק ה משנה ו): "מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות רשע שעה אחת לפני המקום" ופסק השולחן ערוך (אורח חיים סימן א סעיף א): "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השם יתברך" (עיין שם בביאור הלכה).
3. חומרתו של הלץ
הרשע אמנם עובר בזדון על החטא, אך הוא מכיר בחטאו וכשירצה לשוב יודע בדיוק מה הוא צריך לתקן. לעומתו הלץ מתייחס לעבירות כהיתר – לכן תשובתו קשה יותר. ( ע"פ פנים יפות בראשית כה)

שאלות לדיון
כאשר אדם מתרחק מחברה רעה, כיצד עליו להתיחס אליה לאחר מכן?
מתי יש להתעלם מיחס משפיל מחברה רעה ומתי יש להלחם בו?