אֵלוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

ספריה
והגדת לבנך

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

913

5 דק' קריאה

1 עשרת המכות - עשר מדרגות אמונה
עשר המכות שנאמרו במצרים - היו עשרה שיעורי אמונה בהכרת ה'. כך נאמר במכה הראשונה, מכת הדם: "כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה'" (שמות ז, יז). כך גם כשהתפלל משה על הצפרדעים שיסתלקו נאמר: "למען תדע כי אין כה' אלוקינו" (שם ח, ו). במכת ערוב נאמר: "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (שם ח, יח), בברד נאמר: "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" (שם ט, יד), ו"למען תדע כי לה' הארץ" (שם כט), ולפני מכת הארבה נאמר: "למען תספר באזני בנך... וידעתם כי אני ה'" (שם י, ב). פרעה אמר: "מי ה' אשר אשמע בקולו" (שם ה, ב), הוא לא מכיר את ה' ולכן הוא צריך לקבל הדרכה, שיעורי אמונה.
במדרש שמות רבה (ה, יד) מתוארת הפגישה הראשונה של משה ואהרן עם פרעה:

אמר רבי חייא בר אבא: אותו היום יום פרוזבוטי (שמחה) של פרעה היה. ובאו כל המלכים כולן לכבדו והביאו דוראות (מתנות) של עטרות והיו מעטירין אותו... והביאו אלוהיהן עימהם. משעיטרו אותו היו משה ואהרון עומדין על פתח פלטרין (ארמון) של פרעה. נכנסו עבדיו ואמרו: שני זקנים עומדים על הפתח. אמר להם: יעלו. כיון שעלו היה מסתכל בהם שמא יעטרו אותו... אמר להם: מי אתם? אמרו לו: שלוחיו של הקדוש ברוך הוא אנו. מה אתם מבקשים? אמרו לו: "כה אמר ה' שלח את עמי" וכו' (שמות ה, א). אותה שעה כעס ואמר "מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל" (שם ב), לא היה יודע לשלח לי עטרה אלא בדברים אתם באים אלי? "לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח" (שם). אמר להם: המתינו לי עד שאחפש בספר שלי. מיד נכנס לבית ארמון שלו והיה מביט בכל אומה ואומה ואלהיה. התחיל קורא: אלהי מואב ואלהי עמון ואלהי צידון. אמר להם: חיפשתי שמו בבית גנזי ולא מצאתי אותו... אמרו משה ואהרן לפרעה: שוטה, דרכן של מתים לתבען בין החיים?! שמא החיים אצל המתים?! אלהינו חי הוא! אלו שאתה אומר מתים הם (עץ ואבן), אבל אלהינו הוא אלהים חיים ומלך עולם... השיבם: אלוה שלכם איני יודע מי הוא, שנאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו" (שמות ה, ב). אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, 'מי' ה'' אמרת? ב'מי' אתה לוקה: מ' ארבעים, י' עשרה - הם חמשים מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים בים.

לפי פשוטם של דברים חז"ל התכוונו לתאר את המפגש בין משה ואהרן לבין פרעה. אך יותר מזה, חז"ל לימדונו מה היה תוכן השיעורים שפרעה יקבל. פרעה הוא אדם משכיל וגם חוקר גדול בענייני אמונות. הוא מכיר בכוחות עליונים על-טבעיים, הוא מכיר את שם "אלהים" אבל לא את שם ה', שם הוי"ה. שנאמר: "מי ה' אשר אשמע בקולו". הוא לא מכיר את הכוח העליון, שם הוי"ה, שהוא אלוקי האלוקים, מעל כל הכוחות כולם.

לדעת שאיננו יודעים
יש בעולם הרבה כוחות, אפילו כוחות על-טבעיים, כישופים, שלכאורה משנים את סדרי הטבע, אבל רק יש כוח עליון אחד שבכוחו לא רק לחולל שינויים קטנים כמו הפיכת כוס מים לדם, אלא בכוחו להפוך את כל היאור לדם. פרעה לא מכיר את הכוח הזה ועל ידי מכת הדם מלמד הקב"ה את פרעה שיש אלוקים שהוא שולט בטבע. שהוא ברא את העולם ויש בידו את היכולת גם לשנותו, הוא ברא את המים ולכן יכול להפוך אותם לדם וחזרה למים. כך ממכה למכה מלמד הקב"ה את פרעה שיעור אמונה, ואין זה שיעור אמונה לו בלבד אלא זהו "שיעור כללי", לא כלל ישיבתי, לא כלל ארצי, אלא "שיעור כללי" לעולם כולו, שכן הדבר נודע בכל העולם כולו. מעתה כל העולם יודע שיש אדון השולט על הטבע. השיעור הראשון היה הכרת ה': "בזאת תדע כי אני ה'" (שמות ז, יז). במכת הצפרדעים הקב"ה נותן עוד שיעור: "למען תדע כי אין כה' אלוקינו". הכרת ה' היא מדרגה אחת. המדרגה השנייה היא הכרה שאין עוד כמוהו.
נוסיף כי במכה הראשונה המצרים מכירים את ריבונו של עולם כמנהל העולם ומסדר הטבע דרך הראייה, המצרים רואים מים נהפכים לדם. אך המכה השנייה היא מפגש עם ריבונו של עולם דרך השמיעה. חכמים אומרים שעיקר הקושי של המצרים במכת הצפרדעים היה הקרקור (שמות רבה י, ו). הם לא יכלו לשמוע את הרעש מחריש האזנים הזה, זה היה בלתי נסבל, עד שקורא פרעה למשה להסיר מעליו את הצפרדעים, מה שלא קרה במכת הדם והסרת הצפרדעים ומותם הפתאומי היה נס לא פחות מבואם של הצפרדעים.
הבדל נוסף בין מכת הדם למכת הצפרדע הוא שמכת הדם הייתה שינוי מוחלט של הטבע שהרי אין במציאות שיאור הופך לדם לעומת המכה השנייה שפעלה בתוך הטבע, ובאה ללמד את המצרים שיש בורא לטבע. כפי שאומר ר' עקיבא שצפרדע אחת השריצה ויצאו כל הצפרדעים ור' אלעזר בן עזריה חולק ואומר שצפרדע אחת שרקה וקראה לכל הצפרדעים בעולם (שמות רבה י, ד). המהר"ל (חידושי אגדות, סנהדרין סז ע"ב) מבאר שהמחלוקת ביניהם היא האם הנס כאן היה כוח ההתרבות ללא גבול או בכוח ההתאספות. מכל מקום היה כאן נס גדול.
כך ממכה למכה מקבל פרעה שיעורים גדולים יותר, אך הוא קשה הבנה, מכביד את ליבו וממאן לשלח את העם. מכה ערוב מלמדת גם על השגחת ה' בעולם. ריבונו של עולם לא רק יוצר את המציאות אלא גם משגיח ומפלה בין ישראל למצרים ובה נאמר: "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן... למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (שמות ח, יח). ולאחר מכן בהתראה על מכת הברד: "כי אין כמוני בכל הארץ" (שם ט, יד), שוב יש חזרה על העיקרון שיש אלוקים ושאין כמוהו. כך עד שבאה מכת בכורות, המכה המכרעת, שבעקבותיה משלח פרעה את ישראל לחירות עולם.
הדברים כל כך פשוטים מצד אחד, אך כל כך מופלאים בעומקם מצד שני. רואים כי ההדרגה בהכרת ה' הולכת בסדר של ידיעה חיובית. בתחילה הידיעה שיש ד': "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (שמות ח, יח), ומשם עולים להכרה שלילית, שאין לנו יכולת תפיסה והשוואה בקב"ה: "כי אין כמוני בכל הארץ" (שם ט, יד). יש כאן שיעורים עמוקים בגדולות האלוקית, וסדר ההכרה בנוי ברצוא ושוב. בתחילה נדמה שתופסים את הגדלות האלוקית, אך כשמתעלים מבינים שלא הכרנו דבר. בתחילה אדם רץ קדימה בבניין האמונה וההכרה ונדמה שהוא מבין ומשיג, אך אחר-כך נרתע מתוך הבנה שלא הבין וחוזר חלילה.
כך בתחילת פרשת וארא, כתוב: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם" (שמות ו, ג) מסביר הזוהר הקדוש (וארא, כג ע"א) שהקב"ה נגלה לאבות בראיה ולמשה בדיבור ועם זאת השגתו של משה גבוהה יותר. כלומר אף על פי שיש לאבות השגה שונה שנראית כגבוהה יותר מהשגתו של משה, משה הצליח להגיע למדרגה גבוהה יותר. וכך גם נאמר בגמרא ביבמות (מט ע"ב) שמביאה קושיה: איך יתכן שישעיהו אומר "ואראה את ה'" (ישעיהו ו, א), הרי משה רבו אומר: "כי לא יראני האדם וחי" (שמות לג, כ)? עונה הגמרא משה הסתכל באספקלריא מאירה וישעיהו באספקלריא שאינה מאירה. זאת אומרת שמשה הרואה באספקלריא מאירה מבין שאינו רואה, אך ישעיהו במדרגה נמוכה יותר מצליח לראות. מה שמסביר לנו כי ככל שמתעלים יותר מבינים שאי אפשר להשיג בגדולה האלוקית האין סופית.

^ 1.. דרשה לפרשת בא תשס"ד.