חזרת פרשיות המועדות | הרב דב בערל וויין | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
אמור

קטגוריה משנית

2 דק' קריאה

בפרשת השבוע מופיעה סקירה של חגי ישראל לאורך כל השנה. סקירה כזאת מופיעה בעוד כמה מקומות בתורה. לפי המפרשים הסיבות לחזרה, הכביכול 'מיותרת', הזאת הן רבות ושונות. אך יש סיבה אחת שמדברת ללבי מאוד ושאני חושב שיש לה רלוונטיות גדולה לימינו ולנסיבות חיינו.
בקיצור, ההסבר הזה על הצורך בחזרה על מחזור החגים כמה פעמים אומר כדלקמן: האזכור הראשון של מחזור החגים היה מכוון לדור שלא היה צריך, לכאורה, שום תזכורות או הוראות כאלה.
חג הפסח והיציאה מעבדות מצרים היו אירועים שהיו חקוקים היטב בתודעתו ובמוחו של דור המדבר. חג הסוכות היה אירוע יומיומי בחייהם של האנשים שחיו באוהלים ומתחת לכיפת השמים במדבר סיני. האופי החקלאי של חג הסוכות, האסיף של יבול האדמה מהקיץ, ושל חג השבועות, הקציר של תבואת החורף והאביב והמנחה של ביכורי האדמה במקדש, במידה מסויימת עוד לא היו רלוונטיים לדור ההוא, הדור שלא יזכה להיכנס לארץ ישראל, להתיישב בה ולחיות מפרי אדמתה.
התיאור הזה של החגים בא ללמד את עם ישראל שהמחזור הזה נצחי, שאיננו תלוי במציאות גיאוגרפית ואיננו כפוף לנסיבות המעשיות של הזמן והמקום בחיי היהודים.
חזרה נוספת על מחזור החגים עוסקת בעבודת המקדש ובקורבנות שהוקרבו בו. החזרה הזאת מתמקדת בעבודת המקדש. לאחר חורבן המקדש, התבטלות הקורבנות, היציאה לגלות ואובדן התוצרת החקלאית, אפשר היה לחשוב שכבר אין לחגים האלה משמעות של ממש, ולמעשה, אפשר להפסיק לקיים אותם. כך קרה לדתות ולתרבויות אחרות ואפילו לאימפריות אדירות.
עם אובדן השלטון, המולדת והריבונות אבדו גם חגים וימי זיכרון היסטוריים ולאומיים. העם היהודי, אמונתו ותורתו המשיכו להתקיים אלפי שנים בלי לאומיות או מולדת ובלי שום דבר שמתקרב לריבונות ושלטון. אחת הסיבות העיקריות ליכולת הכמעט נסית הזאת להתקיים, ואפילו לשגשג, היא השמירה הקפדנית על החגים בלוח השנה היהודי כהלכתם.
גם בספר דברים יש שוב סקירה כמעט בלתי מותנית ולא קשורה של החגים שנועדה להראות שהקיום של החגים וחשיבותם לעולם אינם מותנים בדור מסוים או באתר גיאוגרפי מסוים. החגים מציינים את חלוף הזמן בלוח השנה היהודי, אבל הם עצמם נטולי זמן במובן מסוים ומעל הזמן ההיסטורי.
עצם החזרה של התורה על החגים באה להזכיר לנו את העובדה הזאת, את הקיום הרוחני שלנו. לאחר ששבנו למולדתנו העתיקה, החגים האלה שוב קיבלו גם את הפן החקלאי שלהם. עובדה זו כשלעצמה נותנת תוקף לאופי הנצחי שהחגים בלוח השנה היהודי מייצגים.