^ 1.) תמונות שאינן מוגנות על ידי זכויות יוצרים אין חשש להשתמש בהם, ואם תחת התמונה מופיע שם הצלם, הרוצה לעשות בהם שימוש מסחרי ראוי שיציין את שם הצלם בתחתית התמונה.
^ 2.) שירים המוקלטים מתיבת הנגינה של אתר אינטרנט למכשיר הפלאפון הם באיכות גרועה, ולכאורה היה מקום להתיר. אולם בדרך כלל, האתר מאפשר שמיעת השירים בלבד. למשל בתקנון האתר של ערוץ שבע נאמר: ש"כל העתקה אסורה בכל אמצעי...". עבור כל שימוש אחר צריך לשאול רשות מהנהלת האתר. וכן הוא הדין באתרים חוקיים אחרים שיש לנהוג כפי תקנון האתר.
^ 3.) בסוף הכנס בנושא 'זכויות יוצרים בעידן האינטרנט' (שנערך בכולל לדיינות פסגות – תש"ע) עמד זמר ידוע על רגליו ומחה על ההיתר להעתיק "רק" שיר אחד, ואמר שתמיד יש לו רק להיט אחד או שניים בכל דיסק, ואם יתירו להעתיק "רק" אותם הרי שאף אחד לא יקנה ממנו את הדיסקים, ואמר שאינו מוחל אף על שיר אחד.
^ 4.) עיין בסימן "תוכנה ספק גזולה" בסעיף ג', ומתבאר שלכתחילה אסור להוציא ממון אפילו במקום ספק, אך לאחר מעשה הוא כבר מוחזק ולכן יכול לומר קים לי כדעות המקילות.
^ 5.) כיום עידן הדיסקים הולך ונעלם, ועוד רגע קט יהפכו למוצג מוזיאוני. ישנן מספר אפשרויות חוקיות לצפייה בסרטים בתשלום: באמצעות שירותי VOD (וידיאו על פי דרישה) למיניהם, שירותי צפייה ישירה באמצעות האינטרנט למנויים, אפשרות נוספת הוא אתר חוקי המשלב פרסומות.
^ 6.) היות שמדובר באתרים לשיתוף קבצים שהם חברות גדולות וידועות סביר להניח שאם לא היו משלמים על זכות השידור או מקבלים רשות לכך היו נתבעים על ידי תחנות הטלוויזיה. אך אם ידוע שאינם משלמים יש כאן פגיעה בזכויות היוצרים. ברם, לא אוכל לחסוך פי מהערה חשובה לכל 'צופי הכדורגל' (והדברים נכונים גם לשאר ה'גולשים' בצורה מוגזמת):
גם אם אין כאן גזל ממוני מהגוי, על הצופה לשאול עצמו מה לגבי הגזל שהוא גוזל מעצמו! הלא חיי האדם קצובים הם, הלוואי וה' יתן לכולנו חיים בבריאות עד 120 שנה, אבל לעולם אין לדעת מתי ניקרא לבית דין של מעלה. יהודי צריך למלא את זמנו הפנוי בעשיית מצוות ולימוד תורה או שאר דברים המועילים לעם ישראל. ניתן להבין אם פעם אחת בכמה זמן יש צורך להתאוורר קצת, אך צפייה במשחקי כדורגל דרך קבע היא בזבוז זמן.
בדיוק לצופים הללו כיוון הרמב"ם דבריו בהלכות תשובה (ג, ד): "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה...".
סוף דבר, עלינו לנסות למלא את הזמן בלימוד התורה, וכל אחד יש לו חלק בתורה, ואם קשה ללמוד גמרא לבד ניתן ללמוד בגמרא מבוארת או בשיעור דף יומי בחבורה, ואם גם זה קשה ניתן ללמוד הלכה או פרשת שבוע או מדרש או תנ"ך או אגדה או מחשבה או אמונה או פנימיות התורה וחסידות. אגב, היום ישנם שיעורי תורה באינטרנט במגוון תחומים, וקשה לומר שאין שום דבר מכל אלו העשוי לעניין את לבו של אדם, לכן יהי רצון שנזכה למלא את חובתנו וזמננו בדברים המועילים באמת.
^ 7.) יוטיוב הוא אתר חוקי אשר כל אחד רשאי להעלות לשם שיר או סרטון וכדומה, אך אם בעל הזכויות על השיר פונה לאתר יוטיוב ומתלונן שהעלו לאתר את השיר ללא רשותו הם חוסמים את אפשרות הכניסה לשמיעה או צפיה בו. לכן, לכאורה היה ניתן לומר כי כל שיר הנמצא באתר יוטיוב ואינו חסום יש להניח שהזמר או היוצר נתן את רשותו להעלאת השיר. אולם למעשה אין זה נכון לומר כן, שהרי יתכן והזמר לא שם לב לכך שהעלו שיר שלו לאתר, ואף אם שם לב בפעם אחת ובקש מיוטיוב לחסום את אפשרות השמיעה או הצפיה, כעבור שעה קלה שוב יכול מישהו אחר להעלות את השיר לאתר ואין לדבר סוף, ובוודאי שבעלי הזכויות אינם יכולים לעמוד על המשמר בכל עת ובכל שעה. לכן, אף שהשיר אינו חסום אין בכך ידיעה שהדבר נעשה ברשות הבעלים. טיעון נוסף שהיה ניתן לומר הוא שלזמר יש אינטרס שהשיר שלו יהיה ביוטיוב כדי לקבל פרסום, וכן כדי שכולם יוכלו לראות את מספר הגולשים שצפו או שמעו את השיר שלו וידעו שהוא זמר מוצלח ופופולארי. ראשית, טיעון זה אינו מוכח אלא בגדר ספק ויש לברר באופן אישי לגבי כל זמר וזמר האם נוח לו בכך, אך מספק אין להתיר את האסור. שנית, אם לגבי כל שיר של זמר נאמר כן, הזמר לא יוכל להרוויח כלל, שהרי 'נשמות טובות' דואגות לכך שכל השירים שלו יועלו לרשת באופן הניתן להורדה, ובוודאי שאין להניח שהזמר מרוצה מכך, ובוודאי שיש גבול לדבר. ישנם הרוצים לחלק בין זמרים גדולים ומפורסמים שאינם זקוקים לפרסום, לבין זמרים מתחילים הזקוקים לפרסום. אולם גם אם הסברה נכונה הרי שנתת דבריך לשיעורים, ועוד שהרי כלל בידינו שכשיש ספק לפנינו הניתן לבירור צריך לבררו, וגם כאן יש לברר באופן אישי עם הזמר לגבי כל מקרה לגופו, כי לעיתים הזמרים עצמם מעלים שיר לאתר ומקבלים תמלוגים לפי מספר הכניסות. בכל דברינו עד עתה אין הבדל בין צפיה ישירה להורדה, כל שלא ניתנה רשות מבעלי הזכויות.
כל האמור עד כאן הוא לגבי שירים שהועתקו מדיסק שמע או וידאו והועלו לרשת. ברם, מי שנכח בהופעה חיה של זמר וצילם באופן פיראטי שיר ואח"כ העלה אותו לרשת, נראה שאין לאסור מכמה סיבות. הסיבות העיקריות לכך הן העובדה שהזמר לא אסר זאת במפורש, וכמו כן האיכות איננה מקצועית כמו שיר מקורי שהוקלט באולפן ואינה מהווה תחליף לקניית הדיסק של הזמר (והעירו לי שכיום ישנם מכשירי אייפון משוכללים כגון גלקסי אס 3 שמצלם ומקליט באיכות גבוהה מאד, ואם כן צ"ע). גם צילומי וידאו פרטיים שהועלו אין לאסור משום שהועלו על ידי הבעלים עצמם. לעומת זאת, צילום של הרצאות ושיעורים הנועדים למכירה הוא אסור משום שאין הבדל משמעותי בין המקור לצילום החובבני.
^ 8.) יש לדון לפי הדעה שאסור להוריד ולשמוע שירים באופן לא חוקי, מהי ההגדרה המדויקת של מעשה העבירה. האם עצם ההורדה היא מעשה העבירה, ואז אין משנה האם וכמה פעמים האדם ישמע את השיר שהוריד, בכל מקרה רובצת עליו עבירה אחת בלבד. או האם השימוש-שמיעת השיר היא מעשה העבירה, וכל שמיעה ללא רשות הבעלים היא עבירה בפני עצמה, ואז אם הוריד שיר ולא האזין לו כלל, לא יחשב לו כעבירה?
התשובה תלויה באופן ההעתקה: אם נטל דיסק מקורי שרכש וצרב אותו לעותק נוסף יש איסור בעצם פעולת ההעתקה אף ללא שמיעת השירים משום שעובר על דעת הבעלים ששייר לעצמו ולא מכר לו את זכות העתקה. אך אם הוריד שירים מרשת האינטרנט נראה שהאיסור הוא רק בכל פעם ופעם ששומע שהרי חייב על ההנאה ולא על עצם ההורדה.
^ 9.) על החוזר בתשובה לבחור בין שתי אפשרויות:
1. למחוק את השירים. למרות שמן הדין היה עליו לשלם על השימוש וההנאה מן השירים בזמן שהיו אצלו, ישנה תקנת השבין לפיה הוא פטור מלשלם ובלבד שימחק אותם או יקנה אותם.
2. לקנות אותם בצורה חוקית, ואז יש מחילה על הזמן שהשתמש קודם לכן.
^ 10.) כגון מעשה שהיה: בעל אתר אינטרנט פרסם באתר שלו מפה אזורית שנוצרה על ידו בעמל רב, וכתב עליה במפורש כל הזכויות שמורות. ובא אחר והשתמש במפה זו בשלטי חוצות כדי לפרסם את האתר שלו ללא רשותו של הראשון. לפי החוק האזרחי הפרת זכויות יוצרים כגון זו יכולה להביא לפיצוי עד סך 100, 000 ש"ח מצד המפר.
^ 11.) צריך לדעת שבכל הבעיות הממוניות (ובכללן זכויות יוצרים) המתעוררות בין שני אנשים, צריכות להתברר ולהתדיין אך ורק בבית דין לממונות הדן על פי דין תורה. הליכה לערכאות היא עבירה חמורה, כפי שהארכתי בספרי ביכורי אביב בחלק גבורת חנניה עמ' 299-311.
^ 12.) יש להעיר שמי שפנה לערכאות בהיתר יכול לתבוע רק כפי מה שמגיע לו לקבל בדין תורה ולא יותר. בספרי ביכורי אביב עמוד 305-309 במאמר 'הליכה לערכאות ללא רשות בית דין' דנו בטעמים מדוע צריך ליטול רשות מבית דין כדי לילך לערכאות, ואחר כך הבאנו את הנפ"מ בין הטעמים. ובסעיף ו' כתבנו כך:
"אחת הנפ"מ בין השיטות היא האם מותר לילך לערכאות היכא שדנין שלא כדין תורתנו ויחויב בקנס גדול יותר מאשר בדיננו, לפי שאם אנו אומרים שהרשות היא מטעם הפקר בית דין הפקר הרי שהפקירו ממון המסרב וניתן לומר שאפילו יותר ממה שחייב באמת לפי דין התורה, שהרי בידם של בית דין לענוש ולקנוס שלא מן הדין (חו"מ סימן ב'). אך לפי השיטות האחרות הרשות לא תועיל להוציא ממנו על פי הערכאות מה שלא זכאי על פי דיננו. וכן מבואר בתומים (סי' כב, כו)". לבסוף הבאנו שם את תשובת המנחת יצחק (ט, קנה) הפוסק שבמחלל שבת בפרהסיא מותר לגבות כפי דיני הערכאות אף שפוסקים יותר מדין תורה, עיין שם. וכן היא מחלוקת הירך אברהם עם המשפטי שמואל כפי שהבאנו שם בעמוד 305.
^ 13.) כל מי שמפעיל עסק מסחרי במדינת ישראל הרי שקבל על עצמו להתנהג בהתאם לחוק, דבר זה נקרא בפינו "מנהג המדינה". הדין מבואר בשו"ע (חו"מ סימן רל"ב סע' ו') שכתב וז"ל "שכל הנושא ונותן סתם, על מנהג המדינה הוא סומך", וכן במקומות רבים נוספים. עיין עוד בספרי ביכורי אביב סימן לד.
^ 14.) ליוצרי הסרט יש זכויות יוצרים על הסרט שלהם, ולכן אין לקחת ללא רשותם. לשיטות הסוברות שעל יצירה רוחנית יש בעלות ממונית גמורה יש כאן עניין של גזל, ובודאי שלא ניתן להוריד את הסרט ללא רשות הבעלים ולשלם אחר כך, כאשר הבעלים אומרים מפורשות שאינם מרשים באופן זה, שהרי אסור לגזול על מנת לשלם. אף לשיטות האחרות הסוברות שאין בעלות על יצירה רוחנית ישנו איסור מצד נהנה מיגיעו של חברו או מצד יורד לאומנותו של חברו או מצד ואהבת לרעך כמוך ומה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.
^ 15.) הפטור מתשלום בדין 'זה נהנה וזה לא חסר' הוא רק בהתקיים יחד שני תנאים: א. השימוש בחינם אינו מחסר את הבעלים. ב. הבעלים לא אסר מלכתחילה להשתמש, אלא רק נודע בדיעבד לאחר השימוש שהוא מקפיד (שו"ע חו"מ שסג, ו).
^ 16.) בנידון דידן אין עניין של "מוטב יהיו שוגגין ולא יהיו מזידין" מג' סיבות:
א. בדברים שבין אדם לחברו לא אמרינן את הכלל מוטב יהיו שוגגין, אלא רק בדברים שבין אדם למקום. (שו"ת דברי יציב ליקוטים והשמטות סימן קיג).
ב. כלל זה נאמר דווקא אם יודע בוודאות שלא ישמע, אך כל זמן שמסופק מצוה להוכיח (תוס' שבת נה ע"א ד"ה ואף על גב).
ג. רוב הפוסקים סוברים שבמצוות דאורייתא לא שייך הכלל הזה אלא חייב להוכיח (וכן פסקו השו"ע ורמ"א או"ח תרח, ב), ובנידון שלנו ישנן דעות הסוברות שיש בעלות ממונית על יצירה רוחנית ובהן דעה שיש כאן גזל דאורייתא ממש. ואף שיש כאן מחלוקת האם האיסור הוא מדאורייתא כפי שיטה זו או שהאיסור רק מדרבנן כפי שאר השיטות, מכל מקום ספק איסור תורה יש כאן וספיקא דאורייתא לחומרא. (ועיין שו"ת פאר אהרון סימן ו' שכתב שהדבר תלוי במח' הרמב"ם והר"ן האם ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא או מדרבנן).
כאשר ישנם כאלו שישמעו וכאלה שלא ישמעו, אין מתחשבים באלו שלא ישמעו, וכך כתב שו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ב סימן לו): "וכן נראה פשוט שאם יש שם גם מי שיקבלו צריך לומר להם שאסור אף שידוע שאיזה מהם לא יקבלו ויהיו מזידין, דבשביל קלקול אלו שיעברו במזיד ויענשו כמזיד אין לקלקל לאלו שיקבלו שהרי כשלא יודיעום יעברו בשוגג שהוא גם כן איסור וקלקול".
^ 17.) אין היתר להשתמש לכתחילה ללא רשיון בתוכנה לא חוקית, מתוך מחשבה לרכוש תוכנה חוקית בעתיד, משום שאסור לגזול לכתחילה בכדי לשלם אחר כך על הגזלה. כך נפסק בשולחן ערוך בהלכות גניבה (חו"מ שמ"ח, א): "אסור לגנוב, אפילו כל שהוא, דין תורה. ואסור לגנוב אפילו דרך שחוק, ואפילו על מנת להחזיר או כדי לשלם תשלומי כפל או כדי לצערו, הכל אסור, כדי שלא ירגיל עצמו בכך". ובסימן שנ"ט סעיף ד' מבואר שלגזול על דעת לשלם מותר רק במקרה של פיקוח נפש, לפי שאין דבר העומד בפני פיקוח נפש.
^ 18.) ישנה מחילה של הבעלים על זמן השימוש שקדם לקניה.
^ 19.) אין מקום לחשוש שמא הנציג משקר ומרשה שימוש שאינו מוסכם על דעת הבעלים, כאשר אין לנציג רווח מן השקר. בנוסף, מאחר והוא הנציג הרשמי של החברה והוסמך על ידה, אף במקרה של טעות על החברה לעמוד מאחורי דבריו ולקיימם.
^ 20.) תנאי שימוש לקניית תוכנת אופיס על ידי המבצע של משרד החינוך הם:
1. לכל מורה מותר לקנות אך ורק רשיון אחד למחשב אחד אישי שלו.
2. כאשר המורה מפסיק לעבוד במשרד החינוך עליו להפסיק את השימוש ברשיון זה.
תנאי השימוש מופיעים באתר של משרד החינוך, וכל מי שרוכש את התוכנה דרכם מתחייב לנהוג על פי הכללים שנקבעו על ידם.
על פי תקנון המבצע, המוצר נועד רק לשימושו האישי של המורה, ועל כן אסור לו לרכוש את התוכנה על מנת להעבירה למישהו אחר. מבירור שערכתי עם חברת מיקרוסופט עלה שהשימוש מותר לא רק למורה אלא אף לבני ביתו, ומותר להתקין את התוכנה במחשב הביתי וגם במחשב האישי של המורה.
(תשובה זו היא נקודתית, אך ייתכן שבמבצע אחר יאסרו כליל או להפך יתירו את השימוש באופן רחב יותר כך שיהיה ניתן להעביר לקרוב מדרגה ראשונה וכדו'. לכן, כל מקרה הוא לגופו וטעון בירור, ואין זה מובן מאליו שמותר כמו שלפעמים נוטים לחשוב).
^ 21.) מותר ליהנות מתוצר שהופק על ידי תוכנה לא חוקית, משום שמעשה הגזלה נעשה רק בזמן השימוש, ולכל היותר יש חיוב תשלום על השימוש בתוכנה אך אין קשר לתוצר עצמו. והדבר דומה למי שגזל פטיש והשתמש בו ללא רשות ובנה בעזרתו כסא, וודאי שעבר על גזל, אך הכסא שייך לו ואינו נחשב גזול, ומותר להשתמש בו.
^ 22. קרוב לוודאי שמדובר בשירים המוגנים ע"י זכויות יוצרים, ואין רשות מאת היוצר להעתיקם. לכן, דעת פוסקים רבים היא לאסור העתקה אפילו של שיר בודד. אך הגר"ש דיכובסקי מתיר העתקת שיר בודד משום שלדעתו אין היוצר מקפיד על שיר אחד, וישנם הסוברים שהעתקה לצורך שאינו מסחרי מותרת משום שאינה פוגעת ביוצר. מכל מקום, לכו"ע שייך מאמר חז"ל מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.
^ 23.) העובר פעולת איסור הוא המעסיק שהתקין את התוכנה ומשתמש בה. לכאורה היה מקום לומר שהעובד משתמש בתוכנה או מפרמט אותה עבור המעביד, ועובר על איסור מסייע לדבר עבירה. אולם, מאחר ואם יסרב לעבוד עם התוכנה הלא חוקית המעסיק יפטר אותו ויביא מישהו אחר שיעשה את אותו הדבר, אין כאן איסור לפני עיור או איסור מסייע, ולכן נראה שמותר לו להמשיך לעבוד שם. מקור הדין הוא דעת המרדכי (מסכת עבודה זרה פרק ראשון): כאשר הלה היה נכשל בחטא גם בלא סיוע המכשיל, אין בכך איסור "מסייע לדבר עבירה". דבריו הובאו ברמ"א (יו"ד סימן קנ"א סעיף א'). במקרה והמעביד הוא מומר ניתן לצרף גם את דעת הש"ך (שם, ס"ק ו): כשעובר העבירה הוא אדם מומר שחוטא במזיד אין חובת הפרשה מאיסור לגביו.
^ 24.) הגרא"י כלאב, ולא כגר"י סילמן הסובר שהעתקה לצורך שימוש אישי שאינו מסחרי איננה נחשבת 'ירידה לאומנות חברו'.
^ 25.) אם זכויות היוצרים הם רק על התרגום ולא על המקור, ואינו משתמש בעבודת התרגום של הספר אלא רוצה לתרגם בכוחות עצמו אין איסור מצד זכויות יוצרים או דין נהנה. יש רק לדון מצד דין יורד לאומנות חברו, שמא משיג גבול המתרגם הראשון ופוגע בפרנסתו. והדין תלוי האם על ידי התרגום החדש פוסק לחיותו של המתרגם הראשון לגמרי או רק מפחית חיותו. כלומר, אם על ידי פרסום התרגום באינטרנט תתבטל לגמרי פרנסתו של בעל הספר ולא יקנו כלל את ספרו אז אסור, אולם אם רק תופחת פרנסתו ויהיו עוד אחרים שיקנו ממנו מותר.
החילוק בין פוסק לחיותו לבין מפחית לחיותו היא דעת הר"י מיגש בסוגיית סיארא במס' ב"ב כ"א ע"ב, וכן דעת האביאסף במבוי סתום, הרמ"א בסימן קנ"ו (סע' ה') הביא מח' במערופיא התלויה באופן פירוש הסיארא ואחת הדעות היא דעת הר"י מיגש הנ"ל, ובשו"ת שלו פסק הרמ"א בסימן י' כדעה זו. עיין גם שו"ת חלקת יעקב חו"מ סימן ט' שנשא ונתן בשיטות השונות.
דין זה של פוסק חיותו נזכר שוב בהמשך הסימן שם. הרמ"א (שם סעיף ז') מביא להלכה דין הנזכר במהרי"ק (שורש קע"ב): "בני עיר אחרת שבאין לפזר בעיר ואין מרויחין, אין בני העיר יכולין למחות בהם, אף על פי שמייקרים השער". מדובר במי שבא מחוץ לעיר ומחפש לקנות שם ועל ידו נוצר ביקוש והמחירים עולים. המהרי"ק פוסק שבני העיר אינם יכולים למחות בו, משום שאינו פוסק לחיותם לגמרי אלא רק מפחית לחיותם. (גר"א ס"ק מ"ג).
ולמעשה תלוי באופי הספר, ספר שדרך השימוש בו היא שצריך לקרוא את כולו מסתבר שימשיכו לקנות בחנות כי לא נוח לקרוא או להוריד את כולו באינטרנט. אולם ספר המורכב מפרקים שאינם קשורים זה לזה ודרך הקריאה היא לעיין רק בפרק הנצרך, מסתבר שיהיה אסור. איסור הירידה לאומנות חברו אינו שייך באינו יהודי.
^ 26.) אין רשות להעתיק או להוריד תוכנה אם הבעלים מקפיד בדבר, אלא אם כן ידוע שהבעלים אינו מקפיד אלא מוחל או מתייאש. תוכנות גרפיקה לסוגיהן השונים הן יקרות, וידוע לבעלי התוכנה שאין באפשרות הסטודנטים לרכוש התוכנות, והם מתפרנסים ממכירת התוכנות לחברות הפרסום המסחריות ואינם "בונים" על הסטודנטים. על פי זה, סטודנט הרוצה להוריד תוכנות גרפיות בלבד לזמן הלימודים בלבד המיקל יש לו על מה שיסמוך, כאשר כל ההיתר הוא שימוש למטרות תרגול לימודיות ולא על מנת להרוויח (וכן מורה הרב שלמה יוסף וייצן). אך אין ללמוד מכאן בשום אופן למקרה אחר, וכל מקרה נידון לגופו לפי המציאות והפרטים הרבים שמסביב לו.
^ 27. לכאורה היה נראה לאסור, שהרי הקונה שילם מחיר מוזל וקיבל תמורה מלאה לכספו - דיסק עם שיר אחד שרוט. ואם כן מניין שיהיה מותר לו לעשות פעולה הגורמת לזכות נוספת שלא הייתה כלולה במחיר ששולם. אמנם למעשה הדבר מותר, משום שהיצרן מודע לכך שהדיסק פגום ויודע שניתן לצורבו ועל ידי כן לתקנו, ואינו מצפה מהקונה שיקנה דיסק נוסף בשביל שיר אחד בלבד.
לכן, מותר לצרוב, בתנאי שהדיסק הקנוי יושמד וברשות הקונה ישאר רק הדיסק הצרוב.
^ 28.) הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג בכנס "זכויות יוצרים בעידן האינטרנט" שנערך בכולל דיינות פסגות אייר התש"ע. אולם הרב שלמה יוסף וייצן מרא דאתרא של הישוב פסגות אמר לי שלדעתו כל תוכנה בגירסה ישנה שהגירסה החדשה היא שונה באופן מהותי ומשמעותי ואין אפשרות להשיג את הגירסה הישנה בחנויות, מותרת בהעתקה.
^ 29.) אמנם ישנו דיון בפוסקים על לימוד תורה בספר ללא רשות הבעלים (תוספתא ב"ק ז, יג, וחו"מ סימן רצב סעיף כ ובנו"כ), וכן על ההעתקה ממנו (סמ"ע ס"ק מה, ש"ך ס"ק לה), אולם כל זאת לא שייך לנדון שלנו משום שאף אם נגדיר שאין ליוצר בעלות ממונית יש לחייב את המשתמש על ההנאה הבאה אליו מטורח, עמל, והוצאות של יוצר התוכנה שהם מעבר לקריאה בספר רגיל. מה עוד שהתוכנה כוללת תוכנת חיפוש ומפתחות ועוד פונקציות רבות שאינן בכלל דברי תורה בבחינת 'מה אני בחינם אף אתם בחינם'. לכן, המשתמש בתוכנה פרוצה צריך לשלם על השימוש בה מדין "נהנה" מעמל וטורח של חברו (והבעלים רשאי לדרוש מחיר על עמלו כרצונו), וכן ישנו איסור של "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך". וראה מה שכתב בספר דרכי חושן (זכויות מו"ל וזכויות יוצרים ח"א סעיף ו): "דין 'מה אני בחינם אף אתם בחינם' מסתבר רק על עצם לימוד התורה אבל אינו על הכנת ספר לדפוס", וממנו נלמד לנידון שלנו.
^ 30.) התאמת התוכנות של מיקרוסופט לשפה העברית נעשית כאן בארץ על ידי עובדים יהודים, והעתקת התוכנות עשויה להוריד את הרווחיות של מיקרוסופט בארץ, מה שיגרור לפגיעה בהעסקת העובדים.
^ 31.) חברות שאינן ישראליות הנסחרות בבורסה, בדרך כלל קשה לדעת האם ישנם יהודים בין בעלי המניות, וכשאין ידוע אזלינן בתר הרוב שהנם גויים ולא חוששים למיעוט. אולם יש להניח כי בחברה גדולה כמו מיקרוסופט בוודאי שיש יהודים בין בעלי המניות.
^ 32.) סיבת ההיתר היא שיש כאן מחילה מצד הבעלים, או מקח טעות שאז החברה חייבת לו את כספו בחזרה. ומאחר ולא ניתן לגבות את הכסף מן החברה, יכול על דעת עצמו להעתיק את הגרסה הישנה המתאימה לו ועל ידי כך יש קיזוז של החוב תמורת הגרסה שהעתיק.
^ 33.) אם הוריד את התוכנה ברשות, ואחר כך אינו משלם הוי כהפקעת הלוואתו שמותר, אלא אם כן יש חשש שיוודע לגוי אחר כך ויגרם חילול ה'.
^ 34.) לפוסקים הסוברים שיש בעלות ממונית על היצירה, בעל האתר אינו יכול לעשות מעשה שיור כיון שהשיור צריך להתבצע אגב מכירת דבר ממשי ובלעדי זה אין תוקף לשיור על דבר שאין בו ממשות. אולם לדעת עמק המשפט שסגי בגילוי דעת יתכן שיור אף ללא מעשה, ואם עובר על דעת הבעלים נקרא גזלן. אמנם לסוברים שאין בעלות ממונית על יצירה אין היוצר יכול לקבוע שיור כלל, אך מכל מקום יש לחייב את המעתיק מדין נהנה. עיין עוד בכל זה לקמן בפרק "העתקת דיסק לצורך גיבוי".
^ 35.) ההיתר הוא רק לשימוש פרטי, אך אינו רשאי להעלות זאת כקובץ לרשת האינטרנט.
^ 36.) הרב אליעזר בן פורת במאמרו "האינטרנט בהלכה" סובר שמעשה הפורץ מוגדר "נזק בידיים בגוף הדבר", וזו לשונו:
"נראה דעצם העתקת החיבור מן המחשב הפרטי של המחבר, ופרסומו ללא רשות המחבר ברשת האינטרנט באופן שכל אחד יכול לקרוא בו במחשב שלו, בתוספת הודעה שחיבור זה נתון לרשות כל החפץ בו לעשות בו כרצונו, היא גופא מעשה מזיק לזכות היוצרים של המחבר, דיעוין בנתיבות המשפט (רצא ס"ק ז) שכתב שאם עשה מעשה בגוף החפץ, כגון שראובן נטל כלי מבית שמעון והניחו באם הדרך במקום שאינו משתמר, ודאי חייב אפילו לא עשה קניין, דהא בגמרא (ב"מ כא ע"ב, כה ע"ב) קרי ליה הש"ס אבידה מדעת במקום שאינו משתמר וכיון שהניחו במקום שאינו משתמר לגמרי עד שנקרא עליו שם אבידה, הוי כמאבדו ומפסידו בידיים שחייב. ולפי זה נראה שפרסום החיבור באינטרנט בצירוף ההודעה שהכל רשאים לעשות בו כרצונם, הוי מעשה מזיק בידיים. כי קודם לכן, היה החיבור אצור רק במחשב של המחבר שמור ומוגן בפני כל אפשרות של נזק לזכות היוצרים שלו על חיבורו, ועתה הוציא הפורץ המעתיק את החיבור לרשות הרבים במקום שאין זכות היוצרים של המחבר משתמרת וגרם לו בכך נזק, שעשה את חיבורו להפקר ואבידה מדעת לענין זכות היוצרים של מחברו".
^ 37.) בספר משפטי התורה (בבא קמא סי' קב) כתב שלמרות שהפורץ עשה דבר חמור שאסור מן התורה, מכל מקום אי אפשר לחייבו בדיני אדם על הנזק שגרם למחבר, וטעמו על פי המבואר במשנה בבא קמא (עט ע"א) ובתוס' (שם ד"ה או שהוציאו) שאין גנב מתחייב על מעשהו אלא אם כן עושה קנייני גניבה שעל ידם הוא מכניס את החפץ לרשותו, קנייני גניבה אלו צריכים להיות דומים לאותם הקניינים שאפשר לקנות בהם חפץ דומה במקח וממכר. לפיכך, הפורץ שהעתיק את החיבור שבמחשב, הרי לא עשה קניין להוציא את החיבור שהוקלד לרשות אחרת, אלא העתיקו כאשר החיבור נשאר במקומו באשר הוא שם ונמצא שאין לפורץ המעתיק דין גנב אלא דין מזיק. העתקת החיבור הנ"ל על ידי אחרים היא פעולת הנזק שנעשתה אחר כך ונחשבת 'גרמא' בניזקין שפטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים.
ודעת הגרא"י כלאב היא שאין כאן כלל הגדרה של גזל או נזק, שמאחר והיצירה נשארה בשלמותה במחשבו של המחבר יש כאן רק מניעת רווח, והמבטל כיסו של חברו פטור אפילו בדיני שמים ואין לו עליו אלא תרעומת (תוספתא ב"מ פ"ד, ירושלמי שם פ"ה ה"ג).
^ 38.) כן אמר לי הגרא"י כלאב, שאף שאין לחייבו מעיקר הדין ראוי לקונסו שלא מן הדין.
^ 39. ) מדין נהנה מיגיעו של חברו ועוד, עיין לעיל ב"קונטרס שיטות הפוסקים ומקורותיהם בזכויות יוצרים".
^ 40.) ישר כחם של בעלי אתרים באינטרנט העושים לזיכוי הרבים וירבו כמותם בישראל, אך אין בכך בכדי להתיר את האסור, ואין היתר למי שבא לעשות מצוה שתיעשה על ידי עבירה, ולדבר זה קראו חכמים "מצוה הבאה בעבירה".
המושג "מצוה הבאה בעבירה" מוזכר בחז"ל במסכת סוכה (ל' ע"א), וכן בעוד מקומות, ומשמעותו היא שאי אפשר לקיים מצוה על ידי פעולה שהיא עבירה, כגון ליטול לולב הגזול, או לברך על עיסה גזולה (בבא קמא צד ע"א). דוגמא נוספת מביאה הגמרא במסכת ברכות (מז ע"ב):
"מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה, ושחרר עבדו והשלימו לעשרה". מקשה הגמרא: "והיכי עביד הכי? והאמר רב יהודה: כל המשחרר עבדו עובר בעשה, שנאמר: (ויקרא כה) לעולם בהם תעבדו!"?, ומתרצת: "לדבר מצוה שאני". שוב מקשה הגמרא: "מצוה הבאה בעבירה היא!"?, ומתרצת: "מצוה דרבים שאני".
מדברי הגמרא נראה שהכלל 'מצוה הבאה בעבירה' נאמר רק לגבי מצוה של יחיד, אך כאשר המצוה קשורה לרבים, מותר לעשות עבירה. ואם כן, לכאורה היה מקום לומר שמי שבא לזכות את הרבים, והזיכוי יבוא על ידי עבירה, שאין איסור בדבר, ועל כן יהיה מותר לעבור על איסור זכויות יוצרים לצורך זיכוי הרבים. אולם באמת אין זה נכון, משום שרש"י על אתר מבאר: "מצוה דרבים - להוציא רבים ידי חובתם בקדושה". כלומר, דווקא מצוה של "ונקדשתי" שהיא מצוה שמהות קיומה על ידי רבים המשתתפים היא חשובה, ויכולה להיעשות אף על ידי ביטול עשה.
ואל יאמר האומר שאיסור זכויות יוצרים הוא לרוב הפוסקים מדרבנן, ואילו הגמרא מחמירה דווקא בעבירות דאורייתא, אך עבירות דרבנן נדחות ומותרות לצורך קיום מצוה. זה אינו נכון, יעוין בתוספות (שם ד"ה מצוה דרבים שאני) וכן בתוס' הרא"ש, שכותבים לגבי מי שנפטר קרובו ביום טוב שני שהוא מדרבנן, שאינו יכול לעבור על דרבנן על מנת בכדי לקיים מצות האבילות ביום הראשון שהיא מן התורה, ולכן מצות האבילות נדחית (ולא כבה"ג).
ישנו הבדל נוסף בין שני המקרים, שחרור העבד על ידי רבי אליעזר גרם לקיום מצוה ודאית, מה שאין כן אתר לזיכוי הרבים שמא השירות כלל לא יהיה נצרך, והוי ספק, ואינו נחשב 'מצוה' גמורה.
הערה: ישנם החוששים לעשות קישורית שמא יתפס הדבר כעשיית פרסומת ובכך יפגע האתר בדירוג שלו במנועי חיפוש ברשת. אך למעשה קישורית כזו אינה אלא גילוי נאות ולגיטימי על מקור המידע.
^ 41.) אתרי אינטרנט גדולים מספקים לכל משתמש רוחב פס (מהירות הורדה מסויימת ומוגבלת קטנה בהרבה ממה שהם מסוגלים לתת וזאת כדי שגם אחרים יוכלו לקבל שירות).
ישנן תוכנות המסוגלות להאיץ את הורדת הקבצים למחשב. התוכנות פועלות כך: הן מפצלות קבצים ענקיים לחלקים קטנים, ומורידות אותם בתור משתמשים שונים, וכך ניתן לכל "משתמש" מהירות מקסימלית. בסופו של דבר הן מחברות את כל החלקים יחד כדי שיהוו קובץ אחד. פעולה זו עשויה לגרום למשתמשים אחרים לקצב הורדה איטי יותר, ותלוי במספר המשתמשים הכללי שמורידים קבצים באותו הרגע.
לאחר בירור עם מומחים בתחום, במחשבה ראשונה היה נראה לאסור משום שבעלי האתר ממנו מורידים את הקבצים אינו רוצה שיורידו ממנו סרט או קובץ על ידי תוכנה כזו. התוכנה גורמת לכך שעל ידי משתמש אחד נתפס רוחב פס המיועד לכמה משתמשים, ואילו בעל האתר מוכן להקצות לכל משתמש רק רוחב פס מוגבל וזאת בכדי לאפשר לגולשים אחרים להיכנס לאתר שלו. השימוש בתוכנה גורם לכך שעל ידי משתמש אחד נתפס כל רוחב הפס שבעל האתר נותן להורדה, וגולשים אחרים הרוצים אף הם באותו הזמן להוריד קבצים נתקלים בסירוב מצד האתר מפני שאין לו כבר רוחב פס לתת להם לשם כך.
אולם לאחר ההתבוננות נראה שאין לאסור, משום שמבחינת בעל האתר העיקר הוא שיהיו כניסות רבות לאתר שלו, ובין כך ובין כך כל אחד יכול להיכנס לאתר, אלא שיתכן שאם פס ההורדה של האתר מנוצל לגמרי ההורדה מן האתר תיקח זמן רב יותר מן הרגיל. התוצאה תהיה אחת מן השתיים: הגולש יאלץ להמתין זמן רב יותר עד להשלמת ההורדה, או שיוותר על ההורדה ויחזור לאתר לנסות להוריד את הקובץ בזמן אחר. בנוסף לכך, בהיעדר איזכור מפורש באתר על איסור להשתמש בתוכנה כזו, יש להניח שבעל האתר אינו מקפיד שהרי מודע לכך שישנן תוכנות כאלו בשוק, ויש כאן יאוש או מחילה מצידו.
כמו כן, אין בעיה להשתמש בתוכנה הזו מצד פגיעה בגולשים אחרים משום שגם הם יכולים לרכוש את התוכנה בעצמם, ומי שבידו תוכנה כזו (שרכש כחוק או הוריד מאתר חינמי) זכאי להשתמש במה שברשותו.