הלכות תשובה לרמב"ם פרק ד' ג'- ו' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
הלכות תשובה לרמב"ם

קטגוריה משנית

171

4 דק' קריאה

להורדת התמונה לסלולרי: שלח את ההודעה 88122195 למספר 1315. למכשירים התומכים בגלישה באינטרנט בלבד. מחיר: 3 ש

החסרים פיוס ומחילה
ג וּמֵהֶם חֲמִשָּׁה דְּבָרִים - הָעוֹשֶׂה אוֹתָן אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיָּשׁוּב תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה, לְפִי שֶׁהֵן עֲווֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ חֲבֵרוֹ שֶׁחָטָא לוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיר לוֹ אוֹ יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ לִמְחֹ ל לוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: א) הַמְּקַלֵּל אֶת הָרַבִּים* - לֹא קִלֵּל אָדָם יָדוּעַ כְּדֵי שֶׁיִּשְׁאַל מִמֶּנּוּ כַּפָּרָה. ב) וְהַחוֹלֵק עִם הַגַּנָּב•, לְפִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ גְּנֵבָה זוֹ שֶׁלְּמִי הִיא, אֶלָּא הַגַּנָּב גּוֹנֵב רַבִּים וּמֵבִיא לוֹ, וְהוּא לוֹקֵחַ. וְעוֹד, שֶׁהוּא מְחַזֵּק יַד הַגַּנָּב וּמַחֲטִיא אוֹתוֹ•. ג) וְהַמּוֹצֵא אֲבֵדָה וְאֵינוֹ מַכְרִיז עָלֶיהָ עַד שֶׁיַּחֲזִירָהּ לִבְעָלֶיהָ; לְאַחַר זְמַן, כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה - אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי יַחֲזִיר. ד) וְהָאוֹכֵל שֹׁ ד עֲנִיִּים• וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת; אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם אֲמֵלָלִין• הֵן, וְאֵינָן יְדוּעִין וּמְפֻרְסָמִין, וְגוֹלִין מֵעִיר לְעִיר וְאֵין לָהֶם מַכִּיר כְּדֵי שֶׁיֵּדַע שֹׁ ד זֶה שֶׁלְּמִי הוּא וְיַחֲזִירֶנּוּ לוֹ. ה) וְהַמְּקַבֵּל שֹׁ חַד לְהַטּוֹת דִּין• - אֵינוֹ יוֹדֵעַ עַד הֵיכָן הִגִּיעָה הַטָּיָה זוֹ וְכַמָּה הוּא כֹּ חָהּ• כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיר, שֶׁהַדָּבָר יֵשׁ לוֹ רַגְלַיִם•. וְעוֹד, שֶׁהוּא מְחַזֵּק יַד זֶה וּמַחֲטִיא אוֹתוֹ.

הנראים כאין בהם חטא
ד וּמֵהֶן חֲמִשָּׁה - הָעוֹשֶׂה אוֹתָן אֵין חֶזְקָתוֹ לָשׁוּב מֵהֶן, לְפִי שֶׁהֵן דְּבָרִים קַלִּים בְּעֵינֵי רֹ ב הָאָדָם, וְנִמְצָא חוֹטֵא, וְהוּא יְדַמֶּה שֶׁאֵין זֶה חֵטְא, וְאֵלּוּ הֵן: א) הָאוֹכֵל מִסְּעוּדָה שֶׁאֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִבְעָלֶיהָ•, שֶׁזֶּה אֲבַק גָּזֵל•, וְהוּא מְדַמֶּה שֶׁלֹּא חָטָא, וְיֹ אמַר: כְּלוּם אָכַלְתִּי אֶלָּא בִּרְשׁוּתָן? ב) וְהַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּעֲבוֹטוֹ שֶׁלֶּעָנִי•, שֶׁהָעֲבוֹט שֶׁלֶּעָנִי אֵינוֹ אֶלָּא כְּגוֹן קַרְדֹּ ם• וּמַחֲרֵשָׁה, וְיֹ אמַר בְּלִבּוֹ: אֵינָן חֲסֵרִים, וַהֲרֵי לֹא גָּזַלְתִּי אוֹתוֹ. ג) וְהַמִּסְתַּכֵּל בָּעֲרָיוֹת•, מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁהוּא אוֹמֵר: וְכִי בָּעַלְתִּי אוֹ קָרַבְתִּי? וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁרְאִיַּת הָעֵינַיִם עָווֹן גָּדוֹל, שֶׁהִיא גּוֹרֶמֶת לְגוּפָן שֶׁלָּעֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (במדבר טו,לט). ד) וְהַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ, אוֹמֵר בְּלִבּוֹ שֶׁאֵינוֹ חֵטְא, לְפִי שֶׁאֵין חֲבֵרוֹ עוֹמֵד•, וְלֹא הִגִּיעָה לוֹ בֹּשֶׁת וְלֹא בִּיְּשׁוֹ, אֶלָּא עָרַךְ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וְחָכְמָתוֹ לְמוּל מַעֲשֵׂה חֲבֵרוֹ אוֹ חָכְמָתוֹ, כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מִכְּלָלָן שֶׁהוּא מְכֻבָּד וַחֲבֵרוֹ בָּזוּי. ה) וְהַחוֹשֵׁד כְּשֵׁרִים, אוֹמֵר בְּלִבּוֹ שֶׁאֵינוֹ חֵטְא, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: מֶה עָשִׂיתִי לוֹ, וְכִי יֵשׁ שָׁם אֶלָּא חֲשָׁד שֶׁמָּא עָשָׂה אוֹ לֹא עָשָׂה? וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה עָווֹן, שֶׁמֵּשִׂים אָדָם כָּשֵׁר בְּדַעְתּוֹ כְּבַעַל עֲבֵרוֹת.

דעות רעות - פרישתן קשה
ה וּמֵהֶן חֲמִשָּׁה דְּבָרִים - הָעוֹשֶׂה אוֹתָן יִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵיהֶן תָּמִיד, וְהֵן קָשִׁין לִפְרֹשׁ מֵהֶן, לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר מֵהֶן שֶׁמָּא יִדְבַּק בָּהֶן, וְהֵן כֻּלָּן דֵּעוֹת רָעוֹת• עַד מְאֹ ד, וְאֵלּוּ הֵן: רְכִילוּת•, וְלָשׁוֹן הָרַע•, וּבַעַל חֵמָה•, וּבַעַל מַחֲשָׁבָה רָעָה•, וְהַמִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, מִפְּנֵי שֶׁהוּא לָמֵד מִמַּעֲשָׂיו וְהֵם נִרְשָׁמִין בְּלִבּוֹ; הוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹ ה: "וְרֹ עֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ"• (משלי יג,כ). וּכְבָר חִבַּרְנוּ בְּהִלְכוֹת דֵּעוֹת דְּבָרִים שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לִנְהֹ ג בָּהֶן תָּמִיד, קַל וָחֹ מֶר לְבַעַל תְּשׁוּבָה.
ו כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן - אַף עַל פִּי שֶׁמְּעַכְּבִין אֶת הַתְּשׁוּבָה, אֵינָן מוֹנְעִין אֶת הַתְּשׁוּבָה; אֶלָּא אִם עָשָׂה אָדָם תְּשׁוּבָה מֵהֶן - הֲרֵי זֶה בַּעַל תְּשׁוּבָה, וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.

הַחוֹלֵק עִם הַגַּנָּב - הקונה ממנו את החפצים הגנובים (גנבה ה,א). שֶׁהוּא מְחַזֵּק יַד הַגַּנָּב וּמַחֲטִיא אוֹתוֹ - וגורם לו לגנוב עוד, ועובר על "ולפני עִור לא תתן מכשול" (גנבה ה,א; גזלה ואבדה ה,א). שֹׁד עֲנִיִּים - גזלת נכסי עניים. אֲמֵלָלִין - אומללים. לְהַטּוֹת דִּין - לשנות את הדין במשפט לטובת מי שנותן שוחד. כַּמָּה הוּא כֹּחָהּ ¬ - להטות את לבו עד שאינו יכול לראות את האמת. שֶׁהַדָּבָר יֵשׁ לוֹ רַגְלַיִם - השפעת השוחד ארוכת טווח (פה"מ נזירות ט,ב). מִסְּעוּדָה שֶׁאֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִבְעָלֶיהָ - שהעני מזמינו לאכול מתוך בושה, והארוחה אינה מספיקה אף לעני. אֲבַק גָּזֵל - שאין העני רוצה לתת ממאכלו, ורק נאלץ לעשות כן. הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּעֲבוֹטוֹ שֶׁלֶּעָנִי - חינם. שמשתמש לצרכיו במשכון ("עבוט") שנטל מן הלווה כעירבון לפירעון חובו (ראה מלווה ולווה ג,ח). קַרְדֹּם - גרזן. וְהַמִּסְתַּכֵּל בָּעֲרָיוֹת - מתבונן בנשים שאסור לו לשאת אותן. עוֹמֵד - נוכח. דֵּעוֹת רָעוֹת - הרגלים רעים הבאים מתפיסות רעות. רְכִילוּת - "זה שהוא טוען דברים והולך מזה לזה ואומר: 'כך וכך אמר פלוני', 'כך וכך שמעתי על פלוני'" (דעות ז,ב וראה ביאורנו שם). וְלָשׁוֹן הָרַע - המספר בגנות חברו (שם). וּבַעַל חֵמָה - כעסן. וּבַעַל מַחֲשָׁבָה רָעָה - של חטא, והיא עברה בדבר הנכבד ביותר באדם, מהותו ומחשבתו (ראה מו"נ ג,ח "הרהורי עברה קשים מעברה"). וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ - המתרועע עם הטיפשים - הרעים נעשה רע.

ביאורים
יש שלוש קבוצות נוספות של חטאים המעכבים את התשובה והן:
א. חמישה חטאים שהעושה אותם אי אפשר לו שישוב תשובה גמורה. בקבוצה זו אין עונש אלוהי של עיכוב התשובה וגם לא מחסום נפשי. העיכוב כאן הוא מציאותי, טכני. קשה מאוד לשוב בתשובה גמורה הכוללת תיקון המעוות מכיוון שאין הוא יודע היכן למצוא אנשים אלו ולהחזיר להם את אשר נטל מהם.
ב. חמישה חטאים אשר אין חזקה שהעושה אותם ישוב (בתשובה) עליהם, כיוון שהם נראים כחטאים קלים בעיני האדם. בחטאים אלו יש מחסום פסיכולוגי לשוב בתשובה. גם לאדם ששומר תורה ומצוות הדבר קשה מכיוון שהאדם אינו מבין את חומרת מעשיו, ולכן אינו מבין את הצורך לשוב בתשובה. הרמב"ם מברר שכל אחת מעברות אלו היא עברה ממש ולא רק חומרה או חסידות.
ג. הקבוצה החמישית היא החידוש הגדול בדברי הרמב"ם. הרמב"ם מונה חמישה חטאים שהם בעצם מידות מקולקלות שהאדם שבוי בהן. מידות, בשונה ממעשים, קשה מאוד לשנות. הן נהפכות לטבע שני שלנו. זהו עיכוב גדול מכיוון שגם אם האדם רוצה לשנות הוא מרגיש שהוא צריך לעקור חלק מאישיותו ולא רק לשנות מעשים חיצוניים לו. אגב דיבורו על המידות, הרמב"ם אומר שגם התחברות לרשע היא מידה מקולקלת של נטייה והימשכות אחרי דבר שאינו טוב.
גם כאן מסיים הרמב"ם שגם על עברות אלו שיש בהן עיכוב – אפשר לשוב בתשובה ולהיות בן העולם הבא. גם עברות שאמרו שיש קושי טכני לשוב עליהם בתשובה, כמו אדם שקילל את הרבים, יש לאדם לעשות ככל שביכולתו כדי לשוב, והשאר נתון לריבונו של עולם. הדבר דומה למה שהרמב"ם לימדנו על אדם שחטא לחברו, וכשהחליט לחזור בתשובה כבר מת החבר ללא שהניח יורשים. עליו להשאיר את הממון בבית דין ובכך תשובתו נעשית. כך גם כאן, יעשה ככל שביכולתו וה' יקבל את תשובתו.

הרחבות
*לא תקלל
הַמְּקַלֵּל אֶת הָרַבִּים. הרמב"ם בספר המצוות מבאר את הטעם בגללו התורה אסרה את הקללה: "והיה עולה בדעתנו שכוונת התורה שאסרה קללת אדם מישראל היא: אם הוא שומע את זה, מחמת הבושה והצער המגיעים לו. אבל קללת החרש כיון שאינו שומע ואינו מצטער בכך, הרי אין חטא בדבר". על כן מסביר הרמב"ם שהסיבה לאיסור הקללה נעוצה בעיקר בפגם המוסרי של המקלל: "לפיכך השמיענו שהוא אסור, והזהיר עליו, לפי שאין התורה מביטה על מצב המתחרף בלבד, אלא הביטה גם על מצב המחרף, שהוזהר שלא יעורר נפשו לנקמה ולא ירגילנה לכעוס" [מצוות לא תעשה שיז].
על דברי הרמב"ם כותב ספר החינוך : "ונראה לי מדבריו, שלא יראה הוא בדעתו נזק אל המקולל בקללה, אלא שתרחיק התורה העניין מצד המקלל שלא ירגיל נפשו אל הנקמה והכעס ואל פחיתות המדות" [מצוה רלא].
לדעת ספר החינוך הטעם שונה: "נאמר כי משרשי המצווה, שמנענו השם מהזיק בפינו לזולתינו כמו שמנענו מהזיק להם במעשה" [שם]. לפי דבריו אכן יש נזק שעשוי לצאת למתקלל על ידי המקלל: "ועל כן ידענו ונראה תמיד כי לפי חשיבות נפש האדם ודבקותה בעליונים כנפש הצדיקים והחסידים, ימהרו דבריהם לפעול בכל מה שידברו עליו, וזה דבר ידוע ומפורסם בין יודעי דעת ומביני מדע". עוד מוסיף טעם אחר: "ואפשר לומר עוד, כי העניין להשבית ריב בין בני אדם ולהיות ביניהם שלום, כי עוף השמים יוליך את הקול ואולי יבואו דברי המקלל באזני מי שקילל".
ומסכם את שתי השיטות: "וכל דברי רבנו נקבל, עם היות לבנו נאחז במה שכתבנו יותר"

שאלות לדיון
א. משתמע מהרמב"ם שהבעייתיות בהסתכלות בעריות היא רק מצד זה שבהסתכלות כזו טמונה ההתחלה של החטא. האם יש בעיות נוספות בחטא זה?
ב. "המתחבר לרשע". האם יש מצב שבו מותר או אפילו כדאי להתחבר לרשע?

הלכות תשובה (טקסט, ביאורי מילים וכותרות) ניתנו באדיבות 'מפעל משנה תורה'.