נתיב התשובה למהר"ל פרק א' חלק ג

הלכה מחשבה ומוסר
נתיב התשובה למהר"ל

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

משה בן יצחק ז"ל

404

4 דק' קריאה

שייכות התשובה
וְאָמַר: "תָּשׁוּבוּ לְתוֹכַחְתִּי", רָצָה לוֹמַר כִּי מִצְוַת הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת לַחוֹטְאִים שֶׁיָּשׁוּבוּ לְקַיֵּם וְלִשְׁמֹר מִצְווֹת הַתּוֹרָה, אַף שֶׁחָטְאוּ מִתְחַיֵּב לָהֶם שֶׁיָּשׁוּבוּ, וְכַאֲשֶׁר יָשׁוּבוּ הַחוֹטְאִים אֶל ה' יִתְבָּרַךְ מְקַבְּלָם בִּתְשׁוּבָה. וְאַף אִם הָיוּ חוֹטְאִים בְּמֵזִיד הָיָה מִתְחַיֵּב מִן הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם תְּשׁוּבָה, כִּי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא שִׂכְלִית• לְגַמְרֵי וְהָאָדָם אֵינוֹ שִׂכְלִי רַק• הוּא בַּעַל גּוּף, וְאִלּוּ הָיָה הָאָדָם בַּעַל שֵׂכֶל לְגַמְרֵי וְחָטָא – אֵין הַתְּשׁוּבָה מוֹעִילָה לוֹ, כִּי הַתְּשׁוּבָה בִּשְׁבִיל שֶׁיֹּאמַר חָטָאתִי וְהוּא מִתְחָרֵט עַל מַעֲשָׂיו, וְהַחֲרָטָה שַׁיֶּכֶת לָאָדָם בְּמַה שֶּׁאֵין כָּל מַעֲשָׂיו שִׂכְלִיִּים•, וּלְכָךְ לֹא הָיָה שַׁיָּךְ תְּשׁוּבָה כְּלָל אִם הָיָה הָאָדָם שִׂכְלִי, אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ שִׂכְלִי גָּמוּר – תְּשׁוּבָה וַחֲרָטָה שַׁיָּךְ בּוֹ, וּלְכָךְ הַתּוֹרָה הַשִּׂכְלִית קוֹרֵא לַחוֹטְאִים שֶׁיָּשׁוּבוּ.
אם לא שב
וְאִם לֹא שָׁב בִּתְשׁוּבָה אַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁחָטָא וְהָיָה לוֹ לָשׁוּב מִן חֵטְא, וְזֶה מוֹרֶה שֶׁחֵטְא שֶׁלּוֹ מִצַּד הַשֵּׂכֶל• לֹא מִצַּד שֶׁאֵינוֹ שִׂכְלִי גָּמוּר, וְאָז מִתְחַיֵּב מִן הַתּוֹרָה הַשִּׂכְלִית דָּבָר זֶה: "יַעַן קָרָאתִי וַתְּמָאֵנוּ נָטִיתִי יָדִי וְאֵין מַקְשִׁיב וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם וגו' אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי".
הכבדת לב פרעה
וּבַמִּדְרָשׁ (שמות רבה יג, ג): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִכָּאן פִּתְחוֹן פֶּה לַמִּינִין לוֹמַר לֹא הָיְתָה מִמֶּנּוּ• שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה*, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ" (שמות י, א), אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: יִסָּתֵם פִּיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים, אֶלָּא "אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ" (משלי ג, לד), הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתְרֶה בּוֹ בָּאָדָם פַּעַם רִאשׁוֹנָה שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית וְאֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ וְהוּא נוֹעֵל לִבּוֹ מִן הַתְּשׁוּבָה כְּדֵי לִפְרֹעַ מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁחָטָא, אַף כָּךְ פַּרְעֹה הָרָשָׁע, כֵּיוָן שֶׁשִּׁגֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲמִשָּׁה פְּעָמִים וְלֹא הִשְׁגִּיחַ עַל דְּבָרָיו, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה הִקְשֵׁיתָ עָרְפְּךָ וְהִכְבַּדְתָּ אֶת לִבְּךָ, הֲרֵינִי מוֹסִיף לְךָ טֻמְאָה עַל טֻמְאָתְךָ.
וְכָל זֶה כַּאֲשֶׁר הִתְרָה בּוֹ לָשׁוּב וְלֹא שָׁב, אָז הַחֵטְא הַזֶּה נֶחְשָׁב מִצַּד שִׂכְלוֹ וְשׁוּב אֵין תְּשׁוּבָה לְדָבָר זֶה, וּלְכָךְ אָמַר: "אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה", כִּי כַּאֲשֶׁר מַתְרֶה ה' יִתְבָּרַךְ בָּאָדָם שֶׁיָּשׁוּב וְלֹא שָׁב – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹעֵל לְפָנָיו פֵּתַח תְּשׁוּבָה אַחַר כָּךְ.
___________________________

שִׂכְלִית - רוחנית מופשטת. רַק - אלא. וְהַחֲרָטָה שַׁיֶּכֶת וכו' - החרטה מבטאת שמעשיו הרעים נעשו מחוסר דעת ומחמת המשיכה לתאוות הגוף והחטא אינו קשור מהותית באדם. שֶׁחֵטְא שֶׁלּוֹ מִצַּד הַשֵּׂכֶל - שהאידיאולוגיה שלו תומכת בחטא. לֹא הָיְתָה מִמֶּנּוּ - לפרעה לא היתה אפשרות לשוב והעונש שקיבל אינו מוצדק.

ביאורים
חלק מובנה מהתורה היא התשובה. התורה מדריכה אותנו כיצד להתנהג ומתייחסת גם לאפשרות שלא נעמוד בדרישות. היא מכירה את חולשות האדם, ולכן דואגת גם להושיט לו עזרה, ולתת לו הזדמנות לתקן. ה' ברא את האדם בשילוב של גוף ונשמה, והמורכבות הזו יוצרת מתח מתמיד ביניהם. הנשמה מקרינה על הכוח השכלי, שמבטא את החלק הרוחני שבאדם. בעזרת השכל, האדם שופט ומכריע כיצד עליו לנהוג על פי מערכת שיקולים ערכית. הגוף מקרין על המידות והרגשות, שמבטאות את החלק הטבעי שבאדם. ללא בקרה ועיבוד מכוונים, הגוף דוחף את האדם לנהוג על פי מידת ההנאה האישית והסיפוק המיידי. מקומה של התשובה הוא בפער שבין הגוף והנשמה. אדם הנקרע בין הדרכת השכל להתלהבות הרגש, ונכנע להתלהטות היצרים שבוערת בו למרות ידיעת האמת - ראוי לתשובה. ה' מכיר היטב את עוצמת ההתמודדות שהאדם נתון בה, וכמשקל נגד לסחף הטבעי של הגוף הוא מעניק את התשובה. אבן הבוחן לכך שהאדם ראוי לתשובה, היא בכך שהוא בוחר בה. זו עדות לכך, שהחלק הרוחני שבו טהור ותקין, ורק כוחות החיים הגשמיים מכניעים אותו במישור המעשי. לא רק לחוטא בשוגג שנבע משכחה יש תיקון, אלא גם לחוטא במזיד שנעשה בידיעה יש תיקון, כי רק הגוף 'אשם' בנפילה. אבל אם האדם לא מעוניין בתשובה, ונוח לו בשגרת החיים של החטא, סימן שהמעידות שלו אינן רק 'שגיאת מערכת', אלא 'השקפת עולם'. אצלו יש הסכמה גם מצד הכוח השכלי להיות שרוי בחטא, ולנהל אורח חיים קלוקל. במקרה כזה אין לאדם הזכות והיכולת לשוב בתשובה. כל עוד הוא לא יערוך 'טיפול שורש', וישנה את השקפת עולמו מן היסוד, לא ייווצר בחייו פער אמתי שבתוכו התשובה יכולה לפעול ולגשר. זו הסיבה שנשללה מפרעה הבחירה לעשות תשובה. לאחר שה' פותח פתח לשוב ומאפשר לתקן והאדם בוחר להתעלם, הוא מגלה שישנה התאמה בין הנשמה לגוף בכל מה שקשור לקלקול מוסרי. כשהאישיות שקועה בחטא בכל כוחותיה, היא לא נותנת מקום לתשובה לחלחל ונועלת את הדלת בפניה.

הרחבות
* כיצד ייתכן שהקב"ה סילק מפרעה בחירה חופשית
מִכָּאן פִּתְחוֹן פֶּה לַמִּינִין לוֹמַר לֹא הָיְתָה מִמֶּנּוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה. הפרשנים האריכו לדון בעניין זה, כיצד ייתכן שהבחירה החופשית נשללה מפרעה, ובכל זאת הוא נענש. המלבי"ם , הביא את דברי הרמב"ם (בהקדמה לפירושו לאבות, פרק ח, ועוד), שהלך בדרכו של המדרש, ואחר כך הוסיף: "והרב יצחק אברבנאל יאמר שפרעה חטא בעונות שבין אדם לחברו ... ועל עונות שבין אדם לחברו אין מועיל תשובה, ויאמר עוד שתרופת התשובה היא מצד חסדי ה' להעם המאמינים בו ושבים אליו בכל לב לא להכופרים באלהותו ועובדים עבודה זרה , ועוד יאמר שקשוי לבו היה שה' הטה את לבבו שיחשוב שהמכות באו במקרה או מפאת המערכה שע"י שסרו המכות בכל פעם חשב שקצרה יד ה' מהכותו במכה אחרת וילאה להכותו עוד".
לאחר שהביא המלבי"ם את ההסברים הללו, הוא בחר להסביר באופן אחר: "ולדעתי... ה' הבוחן לבב ידע רוע לב פרעה ורשעתו שלא יתן אותם להלוך, ולא שה' יכריחהו לזה ביד חזקה שיהיה בזה משולל הבחירה, כי יעשה זה מצד בחירתו, רק שלפי הטבע הגם שמצד בחירתו לא יתן אותם להלוך, היה ראוי שישלחם מפני הכרח המכות והיסורים, ובזה היה השלוח שלא מצד בחירתו רק מצד ההכרח, וה' רצה שהשלוח לא יהיה ע"י הכרח... וע"כ חזק ה' את לבו שלא ירך לבבו מפני היסורים ונשאר על בחירתו כאלו אינו סובל מכות ומוסר אכזרי , ומה שלא שלחם תחלה וכן מה ששלחם בסוף הכל היה מתיחס לבחירתו החפשית" [פירוש המלבי"ם לשמות ד, כב-כג].

שאלות לדיון
א. אם התורה שכלית והאדם אינו שכלי, אז לכאורה התורה אינה מתאימה לאדם. כיצד ייתכן הדבר?
ב. המהר"ל מתאר מצב של אדם שחוטא מצד השכל ולא מעוניין לעשות תשובה, אבל בסופו של דבר הוא קורא אל ה'. כיצד ייתכן?