נתיב התשובה למהר"ל פרק א' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
נתיב התשובה למהר"ל

קטגוריה משנית

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל דהאן זצ"ל

1231

3 דק' קריאה

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

קריאת החכמה
בְּסֵפֶר מִשְׁלֵי [א, כ-כה]: "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה• בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ: בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת• תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר: עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת: תָּשׁוּבוּ לְתוֹכַחְתִּי הִנֵּה אַבִּיעָה לָכֶם רוּחִי אוֹדִיעָה דְבָרַי אֶתְכֶם: יַעַן קָרָאתִי וַתְּמָאֵנוּ נָטִיתִי יָדִי וְאֵין מַקְשִׁיב: וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם" וגו'.
שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ רָצָה לוֹמַר כִּי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא הַחָכְמָה, וּלְכָךְ לֹא כְּתִיב 'חָכְמָה'• רַק 'חָכְמוֹת', שֶׁהִיא חָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה• שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ דָּבָר, וְהַחָכְמָה הַזֹּאת הִיא "בַּחוּץ תָּרֹנָּה", כְּלוֹמַר שֶׁמִּתְחַיֵּב דָּבָר זֶה מִן הַחָכְמָה שֶׁל תּוֹרָה אֶל כָּל בְּנֵי אָדָם•, וְזֶהוּ: "בַּחוּץ תָּרֹנָּה".
וְאָמַר: "בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ", רָצָה לוֹמַר, הַדָּבָר הַזֶּה• שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב מִן הַתּוֹרָה, אַל תֹּאמַר שֶׁהַחִיּוּב הַזֶּה אֵינוֹ רַק• לַחֲכָמִים גְּדוֹלִים מְאֹד, אֲבָל חִיּוּב זֶה בָּרְחוֹבוֹת, שֶׁשָּׁם רַבִּים בְּנֵי אָדָם, וְיָתֵר מִזֶּה עַד שֶׁתִּקְרָא בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת – שֶׁשָּׁם קִבּוּץ בְּנֵי אָדָם, דְּהַיְנוּ שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה מְחֻיָּב אֵצֶל בְּנֵי אָדָם בֵּינוֹנִים, וְיוֹתֵר מִזֶּה בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים – שֶׁשָּׁם נִכְנָסִים הַכֹּל עַד שֶׁהַגְּזֵרָה• הַזֹּאת מְחֻיֶּבֶת אֵצֶל כָּל בְּנֵי אָדָם, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁנֶּעֱלַם זֶה• מִן אָדָם אֶחָד, וּמַה הוּא הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי הָאָדָם יֵשׁ לוֹ לַחְשֹׁב עַל דְּרָכָיו•.
וְאָמַר: "עַד מָתַי" וגו', כְּלוֹמַר, וְכִי אֵין אַתֶּם יְרֵאִים כִּי תֵלְכוּ מִן הָעוֹלָם בְּלֹא תְשׁוּבָה*? וּלְכָךְ יֵשׁ לָכֶם לְהִתְחָרֵט עַל מַעֲשֵׂיכֶם.
___________________________

תָּרֹנָּה - תזעקנה. הֹמִיּוֹת - מקום המון בני-אדם. לֹא כְּתִיב 'חָכְמָה' - לא כתוב בלשון יחיד. חָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה וכו' - הכוללת את החכמות כולם. שֶׁמִּתְחַיֵּב וכו' - מוכרח שהתורה מחמת כללותה ועליונותה פונה לכל בני-אדם. הַדָּבָר הַזֶּה - מה שכתוב בפסוקים הבאים: "עד מתי פתיים" וכו'. רַק - אלא. הַגְּזֵרָה - הציווי. שֶׁנֶּעֱלַם זֶה - שנפטר מחיוב זה. לַחְשֹׁב עַל דְּרָכָיו - לפשפש ולהתבונן במעשיו.

ביאורים
'נתיב התשובה', הוא אחד מתוך ל"ג נתיבים הכלולים בספרי המוסר של המהר"ל, 'נתיבות עולם'. כדרכו, לכל אורך ספרי 'נתיבות עולם', פותח המהר"ל בפסוק בספר משלי. ספר משלי הוא ספר המוסר הקדום ביותר, שאף נכתב ברוח הקודש ולכן הוא נכלל בתנ"ך במסגרת ה'כתובים'. בפתיחה הזו מלמד אותנו המהר"ל, שלימוד מוסר אמתי חייב להתחיל מסֵפר משלי. המוסר עוסק בשלל נושאים ותחומים, ולכולם יש התייחסות יסוד בספר משלי. לימוד מוסר צריך לפתח את הרעיונות וההדרכות שנמצאות בספר ומתוכם להתרחב, להעמיק ולרכוש תובנות חדשות.
הפסוק שבו פותח המהר"ל, עוסק בחובת האדם לערוך חשבון נפש אישי. השאלה המשמעותית ביותר שכל אדם צריך לשאול את עצמו, היא 'מה המטרה שלי בעולם'. כשיש תכלית ברורה לחיים אזי מערכת השיקולים משתנה בהתאם. במקום התמכרות להנאה מיידית שמבטיחה חיים נוחים שאינם כרוכים במאמץ, הוא מעדיף הרגלים של דחיית סיפוקים, שמעניקים לחיים שלו אתגר ומשמעות. הוא לא שקוע בהווה החולף, אלא נועץ את מבטו לעבר העתיד הנצחי. התביעה הזו לתשומת לב, להשלטת השכל על הרגש צומחת באופן טבעי מהתורה. התורה היא הדרכה אלוקית, שמגלה לנו את מטרת הבריאה, וגם מנסחת עבורנו קוד התנהגות מפורט בהתאמה. מצוות התורה מרסנות את היצרים הטבעיים של האדם, וסוללות לאדם את הדרך כיצד לערוך בהם שימוש מושכל. ה' לא נתן את התורה רק לצדיקים או לחכמים מיוחדים. התורה שייכת לכל אדם מישראל ומתאימה לו והיא אינה מוותרת על אף אדם. כולם, ללא יוצא מן הכלל, מחויבים לסדר את החיים שלהם על פיה. אין 'אנשים פשוטים' חסרי משמעות בעולם, ולכן לכל אדם שנברא יש תפקיד וייעוד שהוא אינו רשאי לוותר עליו.
הרגל נעשה טבע, וכשהאדם מתקבע באורח חיים קלוקל, הוא כבר לא מבחין בבעייתיות שלו. דברי המוסר באים לנער אותו, לטלטל את הנפש, להזכיר לאדם בשביל מה הוא נמצא כאן. גם אם הוא מעד וסטה מהדרך, דבר אינו אבוד. ניתן לשנות, לתקן ולהחזיר את החיים למסלולם הנכון על ידי התשובה.

הרחבות
* תשובה לפני שהאדם עוזב את העולם
וְכִי אֵין אַתֶּם יְרֵאִים כִּי תֵלְכוּ מִן הָעוֹלָם בְּלֹא תְשׁוּבָה. בכמה מקומות בדברי חז"ל אנו רואים שחכמינו הדגישו את החשיבות של החזרה בתשובה דווקא לפני שהאדם משיב נשמתו ליוצרה.
בדבריו שהובאו בגמרא, מדגיש רבי אליעזר את החשיבות שיש בתשובת האדם לפני מיתתו: "רבי אליעזר אומר: שוב יום אחד לפני מיתתך . שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות? - אמר להן: וכל שכן, ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה" [שבת קנג:].
לרמתו הרוחנית של האדם ברגע עזיבתו את העולם יש השפעה מכרעת על דינו בבית דין של מעלה: "רבי שמעון בן יוחי אומר: אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה – איבד את הראשונות... ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה – אין מזכירים לו שוב רשעו..." [קידושין מ:].
אחד ההסברים לדבר זה הוא שהשעה בה משיב האדם את נשמתו ליוצרה, היא השעה בה הוא משיב את פיקדון החיים שהופקד בידו, וממילא האדם נידון לפי השעה שבה הוא משיב את הפיקדון ליוצרו, וכדברי בעל ספר אורחות צדיקים : "[ויחשוב]: הנשמה היא פקדון בידו, ואינו יודע מתי יבוא בעל הפקדון ויתבע פקדונו, [הלא צריך] שימהר לנקות את הפקדון, שישיבהו נקי כאשר בא לידו" [אורחות צדיקים שער הזכירה].

שאלות לדיון
א. מהי החכמה הכל כך גדולה שיש בתורה?
ב. למה מחשבה וחרטה קשורים דווקא לתורה? לכאורה באופן טבעי כל אדם צריך לחשוב על מעשיו ולהפיק מהם לקחים.