נתיב התשובה למהר"ל פרק א' חלק ז | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
נתיב התשובה למהר"ל

קטגוריה משנית

1959

3 דק' קריאה

ייחודיות התורה
וְלֹא הָיָה תַּקָּנָה זֹאת אֶל הַחָכְמָה שֶׁהִיא חָכְמָה בִּלְבַד. שֶׁאֵין הַחָכְמָה הַנְהָגָה הַנִּבְדֶּלֶת לְגַמְרֵי מִן הַגַּשְׁמִי כְּמוֹ שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁהִיא שֵׂכֶל נִבְדָּל לְגַמְרֵי, וְכֵן אֵין הַנְּבוּאָה• הַשָּׂגָה נִבְדֶּלֶת מִן הַגַּשְׁמִי, וּלְפִיכָךְ מִצַּד אֵלּוּ שְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת אֵין כָּאן סִלּוּק חֵטְא אֲשֶׁר הוּא הַחֵטְא מַה שֶּׁהָיָה הַחוֹטֵא נִמְשָׁךְ אַחַר הַגַּשְׁמִי, אֲבָל הַתּוֹרָה שֶׁהִיא שֵׂכֶל נִבְדָּל מִן הַגַּשְׁמִי לְגַמְרֵי, לְכָךְ מִצַּד מַדְרֵגוֹת הַתּוֹרָה יֵשׁ כָּאן סִלּוּק חֵטְא אֶל הָאָדָם שֶׁהָיָה נִמְשָׁךְ אַחַר הַגַּשְׁמִי.
וּלְפִיכָךְ הַחָכְמָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת: "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה", כִּי רָאוּי אֶל הַחוֹטֵא הָרַע, כִּי דָּבֵק בּוֹ הָרַע וְרוֹדֵף אַחֲרָיו הָרַע, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא הָיְתָה גּוֹזֶרֶת מִשְׁפָּטָיו לְגַמְרֵי, רַק שֶׁמִּתְחַיֵּב אֶל הַחוֹטֵא הָרַע. אֲבָל הַנְּבוּאָה שֶׁהִיא מִצַּד מִדַּת הַדִּין הָיְתָה מְחַיֶּבֶת מִשְׁפַּט הַחוֹטֵא לְגַמְרֵי מִכֹּל וָכֹל לוֹמַר: "נֶפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת". אֲבָל כַּאֲשֶׁר שָׁאֲלוּ לַתּוֹרָה הַשִּׂכְלִית הַנִּבְדֶּלֶת מִן הַגַּשְׁמִי, הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת: יָבִיא קָרְבָּן וְיִתְכַּפֵּר מֵחֶטְאוֹ, כִּי הַתּוֹרָה מַדְרֵגָה פְּשׁוּטָה הָאָדָם• מִן הַגַּשְׁמִי, וּבָזֶה הוּא סִלּוּק הַחֵטְא* כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר.
הכל שב אל ה'
וְאָמַר: שָׁאֲלוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חוֹטֵא מָה עָנְשׁוֹ? וְהוּא יִתְבָּרַךְ אוֹמֵר: יַעֲשֶׂה תְשׁוּבָה וְיִתְכַּפֵּר. וּבֵאוּר זֶה, שֶׁמִּצַּד כִּי הַנִּמְצָאִים כֻּלָּם תָּלוּי בּוֹ• שָׁבִים אֵלָיו, כִּי כֵן הַנִּמְצָאִים שָׁבִים אֶל ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי אֵין לָהֶם קִיּוּם בְּעַצְמָם כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר, וְזֶה הַחוֹטֵא כַּאֲשֶׁר הוּא פּוֹרֵשׁ מֵחֶטְאוֹ וְשָׁב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ – ה' יִתְבָּרַךְ מְקַבֵּל אוֹתוֹ, כִּי זֶהוּ מִצַּד מִדַּת ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְקַבֵּל כָּל הַנִּמְצָאִים שֶׁהֵם שָׁבִים אֵלָיו, וּלְכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר: יַעֲשֶׂה תְשׁוּבָה וְיִתְכַּפֵּר, כִּי מִצַּד ה' יִתְבָּרַךְ הַחֵטְא מִסְתַּלֵּק, וְיֵשׁ לְךָ לְהָבִין עוֹד בְּעִנְיָן זֶה כִּי אִי אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ יוֹתֵר.
הַנְּבוּאָה - מדרגה פחותה לעומת התורה - נבואת משה רבנו באספקלריא מאירה. פְּשׁוּטָה הָאָדָם - מרחיקה את האדם מהגשמיות אל הרוחני המופשט. תָּלוּי בּוֹ - ה' מחיה את העולם בכל רגע.

ביאורים
התורה מבחינה באופן חד בין הגוף לבין הנשמה. היא מכירה בכך שהחטא נובע מצד כוחות הגוף שגרמו לאדם להשתעבד לתאוות חולפות. לכן התשובה אפשרית מצד הנשמה שיודעת שתכלית החיים היא הדביקות בה'.
לעומת התורה, החכמה והנבואה הן חלק מובנה מהעולם הזה. החכמה מבטאת את השכל האנושי הנעלה והעדין ביותר, והנבואה מבטאת את האישיות הנעלית ביותר שה' מודיע לה את רצונו. החכמה והנבואה מביטות על הגוף והנשמה כמכלול אחד, ולכן מבחינתם החטא הוא חלק בלתי נפרד מהאדם. אין אפשרות להפריד בין חלקי האישיות שלו, ולשייך את החטא רק לכוחות הגוף, אלא החטא מכתים את כל ישותו של האדם. ההסתכלות הזו מחייבת, שלא תהיה אפשרות לאדם להתנתק מהחטא, ואין מנוס אלא מקבלת עונש שמשקף את החיסרון הרוחני שהאדם יצר.
ה' הוא מקור החיים של כל הנבראים, ולכן מבחינתו אין צורך בפעולה ממשית כדי להתקרב אליו, כדוגמת הקרבת הקרבנות שלדעת התורה. די בכך שהאדם יחזור לעצמו, לשורש חייו, ובזה הוא ישוב לה' ויתקרב אליו. כשהאדם יברר לעצמו מדוע הוא נמצא בעולם, ומה תפקידו, הוא יחשוף את הנקודה הפנימית שמעניקה לו חיים, וימצא את ה' בקרבו. הצער על החטא, מגלה לאדם את הרצון הטהור שנמצא בתוכו, שמתמזג עם רצון ה'. התשובה - משיבה את האדם אל מקורו ושם הוא כבר דבֵק בה' מאליו.

הרחבות
* התורה כתבלין ליצר הרע ולחטאים
כִּי הַתּוֹרָה מַדְרֵגָה פְּשׁוּטָה הָאָדָם מִן הַגַּשְׁמִי, וּבָזֶה הוּא סִלּוּק הַחֵטְא. חז"ל אמרו שהפתרון למלחמה ביצר הרע יבוא לאדם על ידי לימוד התורה: "ת"ר: 'ושמתם' – סם תם, נמשלה תורה כסם חיים; משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו: בני, כל זמן שהרטיה זו על מכתך, אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא, ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי (אבעבועות); כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין , ואם אתם עוסקים בתורה – אין אתם נמסרים בידו, שנאמר: 'הלא אם תטיב שאת', ואם אין אתם עוסקין בתורה – אתם נמסרים בידו, שנאמר: 'לפתח חטאת רובץ'... תנא דבי ר' ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש , אם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר: 'הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע', אם אבן הוא נימוח; שנאמר: 'הוי כל צמא לכו למים', ואומר 'אבנים שחקו מים'" [קידושין ל:].
לפי דברי המהר"ל , יהיה מובן יותר עומקם של דברי חז"ל הללו. אדם הנמצא בתוך מציאות של עיסוק בתורה (ובפרט אם משך את יצרו לבית המדרש, מקום שכולו לימוד תורה), יכול להתרומם מעל למציאות הגשמית, ומעל יצרו הרע, כך שממילא יצרו הרע "יתפוצץ", ומִדבקות בחטא יעבור האדם לדבקות בדברים רוחניים.

שאלות לדיון
א. "שמצד כי הנמצאים כולם תלוי בו שבים אליו", האם יש תשובה לגוי?
ב. "כי ראוי אל החוטא הרע כי דבק בו הרע", אותו אדם עשה גם מעשים טובים. כיצד ייתכן שהוא דבק גם ברע וגם בטוב?

ר' אברהם בן משה לוי