נתיב התשובה למהר"ל פרק א' חלק ו | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
נתיב התשובה למהר"ל

קטגוריה משנית

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הילדה יוכבד בת ר' אברהם

1790

4 דק' קריאה

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

חטאים תרדוף רעה
אֲבָל יֵשׁ בָּזֶה חָכְמָה מְאֹד שֶׁהַחָכְמָה אוֹמֶרֶת: "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה", רָמְזוּ כָּאן עִנְיַן בַּעַל הַתְּשׁוּבָה, וְזֶה כִּי מִצַּד הַחָכְמָה כַּאֲשֶׁר יֶחֱטָא הָאָדָם אֵין סָפֵק כִּי דָבָר זֶה הוּא רַע מִצַּד הַחָכְמָה, לְכָךְ אוֹמֶרֶת: "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה", כִּי הַחֵטְא בְּעַצְמוֹ הוּא חִסָּרוֹן, כְּמוֹ שֶׁהוּא לְשׁוֹן 'חֵטְא' כְּמוֹ: "אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה" (בראשית לא, לט); "וְהָיָה אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים"• (מלכים א' א, כא), וְכָל חִסָּרוֹן הוּא הָרַע, וּמִפְּנֵי שֶׁהָרַע נִמְשָׁךְ אַחַר דָּבָר שֶׁהוּא חָסֵר – אוֹמֶרֶת הַחָכְמָה: "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה".

הנבואה במידת הדין
אֲבָל הַנְּבוּאָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַחָכְמָה, הִיא גּוֹזֶרֶת דִּין עַל הַחוֹטֵא, כִּי הַנְּבוּאָה הִיא בְּמִדַּת הַדִּין, וְדִין הַחוֹטֵא הוּא הַמִּיתָה, וְזֶה מִשְׁפַּט הַחוֹטֵא בְּוַדַּאי שֶׁה' יִתְבָּרַךְ גּוֹזֵר עָלָיו הַמִּיתָה. וּלְפִיכָךְ הַחָכְמָה אָמְרָה: "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה", כִּי אֵין הַחָכְמָה מִשְׁפַּט הַחוֹטֵא•, רַק כִּי הָרַע שֶׁהוּא בָּעוֹלָם יְרַדֵּף אֶת הַחוֹטֵא, אֲבָל הַנְּבוּאָה שֶׁהִיא מִצַּד מִדַּת הַדִּין אָמְרָה: "נֶפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת".
קרבן הוא השיבה אל ה'
אָמְנָם כַּאֲשֶׁר שָׁאֲלוּ הַתּוֹרָה: חוֹטֵא מַה יַּעֲשֶׂה? הֵשִׁיבָה הַתּוֹרָה כִּי יֵשׁ תִּקּוּן אֶל הַחוֹטֵא לִהְיוֹת מִסְתַּלֵּק מִן הַחֵטְא עַל יְדֵי קָרְבָּן, כִּי הַקָּרְבָּן הוּא הֲשָׁבָה גַּם כֵּן אֶל ה' יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהֲרֵי נִקְרָא קָרְבָּן•, כִּי מִי שֶׁמֵּבִיא קָרְבָּן אֶל אֶחָד הוּא שָׁב אֵלָיו לְהִדַּבֵּק בּוֹ* מִצַּד שֶׁהוּא מַקְרִיב אֵלָיו קָרְבָּן, וְכַאֲשֶׁר הוּא שָׁב אֶל ה' יִתְבָּרַךְ אַחַר שֶׁהָיָה מִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי חֵטְא – יֵשׁ כָּאן כַּפָּרָה וְסִלּוּק עָווֹן.

היבדלות מהגשמיות
וְדָבָר זֶה מִצַּד הַתּוֹרָה, כִּי מִצַּד הַתּוֹרָה יֵשׁ לָאָדָם סִלּוּק מִן הַחֵטְא, מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה הִיא שֵׂכֶל נִבְדָּל• מִן הַגַּשְׁמִי, וְכָל חֵטְא בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה נִמְשָׁךְ אַחַר הַגַּשְׁמִי, וּלְפִיכָךְ מִצַּד הַתּוֹרָה הַשִּׂכְלִית יֵשׁ תַּקָּנָה אֶל הַחוֹטֵא לָצֵאת לָאָדָם מִן הַחֵטְא הַדָּבֵק בָּאָדָם מִצַּד הַגַּשְׁמִי, וּלְפִיכָךְ אָמְרָה תוֹרָה: יָבִיא אָשָׁם וְיִתְכַּפֵּר, כִּי כַּאֲשֶׁר מַקְרִיב הָאָדָם קָרְבָּן – מַקְרִיב עַצְמוֹ אֶל ה' יִתְבָּרַךְ כְּפִי אֲשֶׁר נִתְרַחֵק מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וּלְפִיכָךְ בִּקְצָת קָרְבָּנוֹת כְּתִיב: "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב מִנְחָה" (ויקרא ב, א), וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כְּאִלּוּ הִקְרִיב אֶת נַפְשׁוֹ* (מנחות קד, ב), וּלְפִיכָךְ עַל יְדֵי קָרְבָּן מַקְרִיב עַצְמוֹ אֶל ה' יִתְבָּרַךְ כְּפִי הָרִחוּק שֶׁנִּתְרַחֵק מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי הַחֵטְא, וּלְכָךְ הַתּוֹרָה שֶׁהִיא שֵׂכֶל נִבְדָּל לְגַמְרֵי, יֵשׁ לָאָדָם תַּקָּנָה לְהִסְתַּלֵּק מִן הַחֵטְא.
___________________________

אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים - אם לא יתמנה שלמה למלך נהיה חסרים. אֵין הַחָכְמָה מִשְׁפַּט הַחוֹטֵא - החכמה אינה גוזרת עונש אלא מתארת תהליכים בחוקי המציאות. נִקְרָא קָרְבָּן - לשון התקרבות. הַתּוֹרָה הִיא שֵׂכֶל נִבְדָּל - התורה היא רוחנית נשמתית.

ביאורים
החכמה מסמלת את הכרת החוקים הרוחניים שעליהם מושתת העולם. היא יודעת אילו מעשים הם רעים כיוון שאינם עולים בקנה אחד עם רצון ה' ועם ההרמוניה הרוחנית שמאחדת את כל חלקי הבריאה. הרע נקרא 'חטא' מלשון חיסרון, כמו שאדם מחטיא את המטרה. החטא הוא חיסרון בשלמות הרוחנית, ובאופן טבעי הוא גורם חיסרון גם בשלמות הגופנית. לכן, לפי החכמה, חיי האדם החוטא אמורים להיפגע ולהינזק.
הנבואה מסמלת את המבט האלוהי על העולם, ולכן היא לא רק מכירה בפחיתות של המעשים הרעים, אלא גם יודעת לשער את מהות הנזק שהם גורמים. הנבואה מבטאת את מידת הדין, שנחשבת כאמת המוחלטת שתובעת שלמות בלתי מתפשרת מהאדם. לכן לפי הנבואה, האדם החוטא ראוי לכליה, כיוון שאין זכות קיום למי שחורג מרצון ה' שמעניק חיים לעולם ומקיים אותו.
התורה מסמלת את הפנייה של רצון ה' אל האדם. היא יודעת שהאדם מועד לחטוא, ואין ציפייה שהוא יעמוד תמיד בכל הדרישות, ולכן היא מכירה ביכולת של האדם לתקן. החטא הרחיק את האדם מה', בכך שהוא המרה את רצונו. על ידי הקרבן, האדם מתקרב אל ה' בחזרה, כדרך טבעו של האדם שהנתינה לאחֵר יוצרת חיבור וקרבה. האדם מתקן את שורש הקלקול של החטאים שהם הריחוק מה', על ידי הדביקות המחודשת בה' וההתבטלות אליו וכך יש כפרה לאדם על חטאיו.
התורה מתייחסת אל העולם, אבל היא לא נחשבת כחלק ממנו. מצוות התורה לא תלויות בהבנה של האדם, ואינן מושפעות ממנו. התורה מגישה לאדם את רצון ה' הנבדל שבא לידי ביטוי במצוות, והן נועדו לרומם את האדם הנתון בגוף ובעולם גשמי למדרגה רוחנית עילאית. דווקא משום שהתורה מסתכלת על העולם 'מלמעלה', היא מאפשרת את התיקון והכפרה על החטא. מבחינת התורה, יש הבדלה מוחלטת בין עולם הרוח לעולם החומר, ולכן היא מכירה בניגודיות שיש ביניהם. החטא נובע מהפער ומההתמודדות שבין העולמות. החטא נובע מהכפיפות של האדם בפני החלק הגשמי שבו, ולכן יש מקום לתשובה מצד הכרת האמת בחלק הרוחני שלו.

הרחבות
* הקרבת הקרבן כמביאה לדבקות בקב"ה
מִי שֶׁמֵּבִיא קָרְבָּן אֶל אֶחָד הוּא שָׁב אֵלָיו לְהִדַּבֵּק בּוֹ. במקום אחר הרחיב המהר"ל בעניין זה: "אף שאין דבר זה (הקרבן) לתועלת השם יתברך מכל מקום האדם מוסר עצמו אל השם יתברך, ואף אם אין מוסר נפשו אליו רק ממון שלו שמקריב אליו קרבן, מכל מקום גם זה נקרא שמוסר עצמו אל השם יתברך כאשר מקריב אליו ממון שלו . ונקרא זה עבודה כי העבד קנוי לרבו והוא וממון שלו הכל לאדון שלו, ולכך כאשר מביא קרבן אליו מורה שהוא שלו כמו העבד שהוא קנוי לרבו" [נתיב העבודה, פרק א].
* המקריב קרבן כאילו הקריב נפשו
כְּאִלּוּ הִקְרִיב אֶת נַפְשׁוֹ. הרב יהושע הרטמן , בהערותיו למהר"ל, הקשה על דברי המהר"ל הללו: "מה הראיה ממה שנאמר 'ונפש כי תקריב' הרי שם חכמים הדגישו שמדובר דוקא במנחה של עני וכלשונם שם: "מפני מה נשתנית מנחה שנאמר בה 'נפש', אמר הקב"ה מי דרכו להביא מנחה – עני. מעלה אני עליו כאילו הקריב את נפשו לפנַי'. ומנין לומר שלימוד זה כוחו יפה אף לגבי שאר קרבנות" [מנחות קד:].
ותירץ (על פי ה' משך חכמה ' לשמות יב, כא): "שתיבת 'נפש' האמורה במנחה לרבותא נקט לה שאף על פי שאין במנחה נפש כמו בהמה ועוף מכל מקום הקב"ה מחשיב הדבר לנפש מפאת הממון שהופרש עבור המנחה וקל וחומר הוא לקרבנות בהמה ועופות שיש בהם דין נפש וכמו שנתבאר, ולכך שפיר ניתן ללמוד מהפסוק של מנחה אף לשאר קרבנות" [הערה 128].

שאלות לדיון
א. בחוויה האישית שלנו - כשאנו מתייחסים לחטא שחטאנו, איך אנו נוטים להתייחס אליו – כמו החכמה או כמו הנבואה? אנו חושבים עליו כשגיאה או כרע?
ב. איזו תגובה גוררת כל התייחסות? האם התגובה תהיה תסכול על אי היכולת להחזיר את הגלגל לאחור? האם לימוד משגיאות העבר או שמא תהליך פנימי של הטהרות מן הרע?

לע"נ הילדה יוכבד בת ר' אברהם