ארץ ישראל חלק ב' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
מבוא למשנת הראי"ה

קטגוריה משנית

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שירה קופרמן ז"ל

492

3 דק' קריאה

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

ייחודו של הקשר בין ישראל לארצו
"בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר, כִּמְעַט *, וְגָרִים * בָּהּ" (דברי הימים א טז, יט) – קֶשֶׁר הַקֹּדֶשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל עִם אַרְצוֹ הַקְּדוֹשָׁה אֵינוֹ דּוֹמֶה לְקֶשֶׁר טִבְעִי*, שֶׁכָּל עַם וְלָשׁוֹן מִתְקַשֵּׁר עַל יָדוֹ אֶל אַרְצוֹ.
הַקֶּשֶׁר הַטִּבְעִי הוּא מִתְפַּתֵּחַ רַק בְּמֶשֶׁךְ זְמַן רַב, עַל יְדֵי הֲמוֹן מְאֹרָעוֹת, עַל יְדֵי עַם רַב וְעָצוּם שֶׁמִּתְכַּנֵּס יַחַד לָדוּר בְּאֵיזוֹ אֶרֶץ בְּתוֹר יְשִׁיבַת קֶבַע, וְאָז מַתְחִילָה אֵיזוֹ חִבָּה הִסְתּוֹרִית, הַבָּאָה מִתּוֹךְ הִתְרַגְּלוּת, לְפַעֵם* בְּלִבְבוֹת הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים, וְקֶשֶׁר רוּחָנִי מִתְהַוֶּה בֵּין הָעָם וְהָאָרֶץ.
מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַקֶּשֶׁר הָאֱלֹהִי מִמְּקוֹר הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנִּתְקַשְּׁרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ חֶמְדָּה, שֶׁהִתְחִיל הַחוֹתָם* הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה לִהְיוֹת מַבְלִיט בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר, וּבִזְמַן קָצָר וְתָכוּף, יַחַד עִם הוֹפִיעָם בָּאָרֶץ, וְעוֹד קֹדֶם לִכְנִיסָתָם, עַל יְדֵי הַהֶעָרָה הָאֱלֹהִית* הָעֶלְיוֹנָה, וּבִהְיוֹתָם יוֹשְׁבִים בְּתוֹכָהּ לֹא יְשִׁיבָה קְבוּעָה כִּי אִם בְּתוֹר גֵּרִים, שֶׁשּׁוּם דָּבָר שֶׁיְּסוֹדוֹ בַּטֶּבַע* לֹא עָזַר לַקֶּשֶׁר הַזֶּה•, שֶׁהוֹפִיעַ בְּתוֹר יְצִירָה אֱלֹהִית, בִּדְבַר ד' וּבְרִית קָדְשׁוֹ, בְּחֹק שְׁבוּעַת עוֹלָם, אֲשֶׁר הוּא אָמַר וַיֶּהִי.
בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר, כִּמְעַט, וְגָרִים בָּהּ.
(עולת ראיה א עמ' רג)

מבוא למשנת הראי"ה (128)

בשביל הנשמה

32 - ארץ ישראל חלק א'

33 - ארץ ישראל חלק ב'

34 - ארץ ישראל חלק ג'

טען עוד

___________________________________
מְתֵי מִסְפָּר, כִּמְעַט – האבות ובניהם היו מועטים בשעה שישבו בארץ ישראל. וְגָרִים – בישיבה ארעית. לְקֶשֶׁר טִבְעִי – קשר כל אומה לארצה. כל עם אוהב את ארצו. לְפַעֵם – לזרום, להתפתח. הַחוֹתָם – קביעה אלוהית נצחית. הַהֶעָרָה הָאֱלֹהִית – לאברהם אבינו "לך לך מארצך... אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול". (בראשית יב, א-ב). שֶׁשּׁוּם דָּבָר שֶׁיְּסוֹדוֹ בַּטֶּבַע – גורם טבעי.

ביאורים
הקשר בין כל עם לארצו משקף את הייעוד והגורל של העם. רוב העמים נועדו כדי לפתח את עולם הטבע ולשכלל אותו. הארץ של כל עם מסמנת לו את המסגרת שבו הוא נמצא, כדי שהוא יוכל להתארגן ולפעול ביחד. לכן היווצרות הקשר בין העמים השונים לבין הארצות שלהם היה מקרי. בהתחלה הם חיפשו מקום רק כדי לגור בו, ועם הזמן הם יתרגלו אליו והוא מצא חן בעיניהם, עד שהם הרגישו קשורים אליו באופן מיוחד. אבל אם הם לא היו מתיישבים שם מלכתחילה, הם לא היו מרגישים שום שייכות לארץ הזו.
לעומתם, לעם ישראל יש ייעוד רוחני: להביא את דבר ה' לעולם כדי לרומם אותו. ארץ ישראל מעוצבת בדיוק מירבי למטרה זו, והיא 'תפורה' על המידות של עם ישראל. לכן הקשר בין עם ישראל לארצו לא נוצר בדיעבד, רק לאחר שהוא בחר לשבת בה. עוד בשלב שעם ישראל עדיין לא היה קיים, אלא רק האבות המייסדים שלו, כבר אז נוצרה ברית ביניהם. גם כשהאבות לא היו אזרחים של ממש בארץ ישראל אלא רק גרים ותושבים זמניים, הם כבר נקשרו אליה לנצח נצחים. שום סיבה טבעית לא סייעה לקשר הזה להתרחש, כי הקשר הזה הוא לא טבעי אלא אלוהי.

הרחבות
•סיבוכים בחיי האומה
שּׁוּם דָּבָר שֶׁיְּסוֹדוֹ בַּטֶּבַע לֹא עָזַר לַקֶּשֶׁר הַזֶּה. הרב קוק מסביר שהקשר שנוצר בין עם ישראל לארץ ישראל הוא אלוהי מתחילתו ועד סופו, הטבע לא הועיל ליצירת הקשר, ולפעמים הוא אפילו הקשה. כך אנו מוצאים את האבות סובלים חרפת רעב שגורמת להם לעזוב את הארץ.
הרב צבי יהודה , בשיחותיו, הסביר שהקשיים של עם ישראל בארץ נוצרים מההתנגשות שבין החומר לרוח, בין הקשר האלוהי לקשר הטבעי: "פגישת הרוחני והחומרי היא מלאה סיבוכים... התורה היא המדריכה בתוך כל הסיבוכים" [בראשית עמ' 249, לפרשת ויגש]. הקשר שהתהווה בין ארץ ישראל לעם ישראל הוא יחיד במינו, הוא כולו אלוהי. מהסיבה הזאת החומר מרגיש חסר, "מקופח", וזה גרם לו לנסות "למרוד" כנגד הרוח. זהו מקור כל הצרות שבאו על יושבי הארץ.
הרב צבי יהודה מסביר במקום אחר, שלמלחמה הזו יש גם צד חיובי: "מתוך ריבוי הסיבוכים שבכל הדורות כולם עד הדור האחרון, מתגלה הגילוי הגדול של "גוי אחד בארץ" [שמואל ב, ז, כג]. לריבוי הסיבוכים יש צד שלילי אבל יש גם צד חיובי: הבלטת הספציפיות של כל צד . בסוף מתגלה שכל כוונת הסיבוכים האלה הייתה לגלות ריבוי הגוונים, ריבוי השפע. אוצרות מתגלים ב"גוי אחד בארץ", על ידי תלמידי חכמים שמרבים שלום בעולם. באחרית הימים יתגלה שיא השלום, שיא גדלות התורה על ידי המשיח שבא לעשות שלום. אבל עד אז צריכה להתגלות החשיבות של כל אחד" [בראשית עמ' 269, לפרשת ויצא]. מאבק מביא של כל צד להדגיש את עצמו. דבר זה גורם לכך שנבחין בייחוד ובטוב שיש בכל צד.
שאלות לדיון
הקשר בין ישראל לארצם נוצר באופן מיוחד. מה ניתן ללמוד מכך לגבי הקשר של ישראל לארצם בזמן הגלות?
האם יש קשר בין גוי לארצו? האם נכון שגוי ימסור את נפשו על מולדתו? האם לקנאות לאומית בין הגויים יש ערך מוסרי?

לברכה והצלחה למ.ל. בן ה.פ. הי"ו