פְאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ | הרב שמואל אליהו | בית המדרש

מדורים
קול צופיך - הרב שמואל אליהו

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אברהם צוקרמן זצ"ל

817

13 דק' קריאה

וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה

שידוך ברוח הקודש, חיפוש בעיני בשר ודם
בפרשתנו, פרשת "חיי-שרה", אברהם שולח את אליעזר למצוא אשה ליצחק. הוא לא אומר לו מי היא, אלא שולח אותו לארצו ולמולדתו. "אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק". בסוף פרשת "וירא" מסופר כי הידיעה על לידת שנים-עשר בניו של נחור מגיעה לאוזניו של אברהם בשעה שהוא חוזר מהעקידה. באותה שעה בִשרו הקב"ה לאברהם שנולדה רבקה בת זוגו של יצחק (רש"י).
למרות שאברהם יודע ברוח הקודש כי רבקה היא בת זוגו של יצחק, הוא שולח את אליעזר לחפש את בעלת המידות הטובות מהמשפחה הטובה שתסכים לבוא לגור בארץ-ישראל. הוא לא מגלה לו מי היא המיועדת, כי הדברים הללו צריכים לבוא בדרך הטבע. לא משדכים על-פי בת-קול, כשם שלא פוסקים הלכה על-פי בת-קול. משתמשים בבת הקול בכדי לדעת שהבחירה שבחרנו מכוונת לאמת.
רק אחרי מציאת רבקה מבין אליעזר שאברהם כיוון לרבקה. פעמיים הוא אומר ללבן ולבתואל כי אברהם אמר לו לקחת אשה מבית אביו ומשפחתו: "אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי". כיוון שרק באותה שעה הוא הבין את המהלך שרקם אברהם אבינו על-פי רוח הקודש ("שפתי כהן" על התורה).

קול צופיך - הרב שמואל אליהו (658)

הרב שמואל אליהו

171 - וְשַׂבַּע אֶת הָעולָם כֻּלּו מִטּוּבָךְ

172 - פְאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ

173 - וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים... וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק

טען עוד

שערי ברכה בזכות פקידת שרה
באותו סיפור של לידת בניו של נחור, התורה מספרת על שנים-עשר הבנים שנולדו לו. הרמב"ן מביא בשם המדרש כי נחור היה זקן כשנולדו בניו, וזה היה נס כמו זה של אברהם ושרה. שהרי כשאברהם יצא מחרן בגיל שבעים וחמש עדיין לא נולדו לנחור ילדים, ונחור היה מבוגר מאברהם, וגם אשתו מלכה לא הייתה צעירה באותה עת. עם זאת הם זוכים להיפקד בבנים לעת זקנותם, כשם שנפקדו אברהם שרה שהיו באים בימים (רמב"ן בשם ילק"ש רמז תשסו).
הפקידה שלהם היא חלק מברכה גדולה שבאה לעולם בעקבות הפקידה של שרה. אצל שרה נאמר: "כל השומע יצחק לי". חכמינו אומרים שהרבה שערי ברכה נפתחו בזכותה. קיום הבטחת ה' לאברהם "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". חכמינו אמרו שכשנולד יצחק בא הרבה צחוק לעולם. "הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חולים נתרפאו בו ביום, הרבה תפלות נענו עמה, ורב שחוק היה בעולם". פקידת נחור ואשתו הייתה חלק מאותה ברכת אברהם.

הפרי והקליפה צמודים זה לזו
מברכה זו נולדו לנחור שמונה בנים מאשתו וארבעה בנים מפילגשו. בין הצאצאים של נחור נמצאים בתואל ובנו לבן. חז"ל אמרו על לבן בהגדה של פסח שהוא היה גרוע מפרעה. שפרעה גזר רק על הזכרים, ולבן ביקש לעקור את הכול. גם לבן נולד בעקבות לידתו של יצחק.
אברהם שולח את אליעזר לבית לבן שרצה לעקור את הכול כדי שימצא אשה לבנו. והלא אמרו חכמינו: הרוצה לישא אשה יבדוק באחיה. ואחיה הוא כל כך גרוע. אפשר לסנגר על אברהם ולומר שהוא לא ידע עד כמה לבן גרוע, אבל איך יצחק ורבקה שולחים לשם את יעקב לקחת אשה? הפלא הגדול הוא איך בסופו של דבר יוצאות מהבית הזה גם רבקה אמנו, גם רחל ולאה אמותינו וגם בלהה וזלפה, שביחד בנו ארבעתן את בית ישראל.

הפרי מביא את הקליפה
יש כאן סוד גדול שמלמדנו "אור החיים" הקדוש, שיש לו שייכות גדולה גם לימינו אנו. "דע כי כשתתנוצץ נפש צדיק מופלאת בעולם הזה, או צדקת כרבקה – אֵם כל זרע הקדושה, לצד מה שקדם מהתערובת מבחינת הרע מסיבת חטא אדם הראשון אשר דבק בו רע וטוב, בעונות ימצאון בשכונתה נפשות גדולות מחלק הקליפה, ובעומדה – יעמודו עמה, ובצאתה לעולם – יצאו כולם בשכונתה".
בגלל חטא אדם הראשון נתערבו הטוב והרע בעולם. לכן כשנוצר בעולם טוב גדול – נוצרת אתו קליפה רעה גדולה. ככל שהטוב גדל – גדלה הקליפה, בחינת "כל הגדול מחברו – יצרו גדול ממנו". הקליפה הזאת קודמת לפרי, שהרי י"ב הבנים של נחור קדמו לי"ב הבנים של יעקב בכמה שנים. בבחינת "ואלו המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל".

כשהפרי נחלש, הקליפה נחלשת עמו
כיוון שכל כוחה של הקליפה בא מהפרי – כשנחלש הפרי נחלשת גם היא. זה מה שקרה בעת בניית בית המקדש השני שהיה חסר חמישה דברים: א] אָרוֹן, כַּפֹּרֶת, וּכְרוּבִים, ב] אֵשׁ, ג] וּשְׁכִינָה, ד] וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, ה] אוּרִים וְתֻמִּים (יומא כא). במקביל נחלש גם כוח עבודה זרה וכמעט שבטל גם יצר העריות, עד שראו חכמים כי העולם לא יכול להתקיים בלעדיו וכחלו את עיניו.
הגמרא (חגיגה) מספרת כי שכנפטר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא לא ידעו חכמים מי יעמוד להם בוויכוחים עם הקיסר וחכמי אומות העולם. שכל זמן שהיה קיים רבי יהושע בן חנניה הוא היה משיב להם, ומי ישיב אחרי פטירתו? הרגיע אותם רבי יהושע בן חנניא ואמר להם כי יש פסוק שאומר: "אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים – נִסְרְחָה חָכְמָתָם" (ירמיה מט), ופירושו כי כֵּיוָן דְּאַבְדָה עֵצָה שֶׁל בָּנִים – נִסְרְחָה חָכְמָתָם שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים".
המדרש (רבה ויקרא כג ה) אומר שזו תופעה היסטורית. הוא מביא את דברי הנביא ירמיהו שמקונן במגילת איכה כי תמיד הצוררים הגדולים היו צמודים אלינו. "צִוָּה ה' לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו" (איכה א) "כגון חלמיש לנוה, יריחו לנערן, סוסיתא לטבריא, גסטרא לחיפא, לוד לאונו" (מדרש רבה ויקרא כג ה). ממש כמו קליפה שצמודה לפרי.
גם עכשיו בארץ-ישראל רואים בחוש את הקשר בין התחזקות היהודים להתחזקות הקליפה. כי קודם שבאו יהודים להתיישב בארץ-ישראל כמעט שלא ישבו בה ערבים. אם ישבו בה – הם היו מעטים, דלים ואביונים. כשבאו היהודים להתיישב בארץ – הגיעו ערבים והם צרים לנו. ככל שאנו מתחזקים – הם מתרבים.
לפי הסוד שגילה לנו רבי חיים בן עטר אנו מבינים שטבעה של הקליפה לגדול עם הפרי. היא יונקת ממה שמשקים את העץ בשביל הפרי, ומקבלת צבע יפה במיוחד כאשר הפרי בשל, עד שהיא נראית הרבה יותר נוצצת ממנו. אבל כל חקלאי פיקח יודע שהעיקר הוא הפרי. תפקיד הקליפה לשמור על הפרי עד שיבשיל וימלא תפקידו המועיל. כשהפרי ממלא את תפקידו – מורידים את הקליפה ושמים אותה במקום המיועד לה.

וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ

זהירות בקניית תפילין
בעל הבן איש חי, גאון עוזנו ותפארתנו, עוסק בפרשות השבוע האלו בהלכות תפילין, ולכן נעסוק בהן גם אנחנו. כיוון שרוב ההלכות האלה מוכרות, שהרי אנו מקפידים עליהן יום-יום, נדבר בכמה הלכות תפילין שאפשר כי יהיו חדשות לחלק מאתנו.
ב"שולחן ערוך" (אורח חיים סימן לט סעיף ח) כתוב שקונים תפילין רק ממומחה שבקי בחסרות ויתרות. ואם קנה ממי שאינו מומחה – צריך לבדוק שאין בהן מילים חסרות או יתירות. ואם בבדיקה התברר שהכול כתוב כתיקנו – התפילין כשרות.
כל זאת למרות שאם כתב את התפילין או השתתף בעשייתן נוכרי או אפיקורוס, הן לא כשרות. במיוחד בתפילין ומזוזות שצריכות להיכתב כסדרן. דהיינו, שאם אחרי שכתבו את התפילין או המזוזה התברר שחסרה אות או מילה, או שנכתבה שלא כדין ותיקנו – הרי הן פסולות. עם כל זה, אם אדם קנה תפילין ומזוזות ממי שאינו מומחה ובדק ומצא שכל האותיות כתובות כתקנן – התפילין והמזוזות כשרות.
הסביר ה"משנה ברורה", שטעם הדבר הוא שהנוכרים לא יודעים לכתוב תפילין, גם האפיקורסים לא עוסקים בכך להכשיל. כל זה בימיהם. בימינו, עם התחזקות הקדושה מתחזקת גם הקליפה שכנגדה, ויש אנשים שעוסקים בכתיבת תפילין ומזוזות שלא כדין. חלקם אף כותבים בשבתות ובימים טובים. חלקם מצלמים על קלף. נדרשת זהירות גדולה במיוחד בבתים של תפילין, כי חלק גדול מבתי התפילין שמוכרים הם מודבקים, הכתב פסול לכתחילה וחלק ספק כשרים. לכן בימינו צריך להקפיד יותר לקנות רק מן המומחה. ואם קנה שלא מן המומחה – ישאל שאלת חכם.

בין קשר התפילין לקשר עם הקב"ה
המילה תפילין פירושה קשר הדוק, כמו המילים "צמיד פתיל" שמשמעתו קשר הדוק (עיין רש"י בראשית ל' בפירושו על השם נפתלי). על כן יש חשיבות גדולה לקשר שעושים התפילין ולקשר של התפילין הנעשה על-ידי הרצועות. כולם עושים קשר בינינו לבין הקב"ה. ולכן יש חשיבות לא להסיח את הדעת ואת הלב מהקב"ה במיוחד בעת שמניחים תפילין.
הרשב"ם (יג, ט) מסביר שהדוד מבקש מהרעיה בשיר השירים: "שִׂימִנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךְ" (שימו לב לניקוד – לִבֶּךְ), והוא אומר להם את זה במילים "והיה לאות על ידך". יש כאן בקשה של הקב"ה מעם ישראל לשים על לבו את התפילין לזכור את ה' תמיד. גם כנסת ישראל מבקשת מהקב"ה: "שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה".
שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ
בקשת הקב"ה מאתנו מתמלאת כשאנחנו מניחים תפילין כנגד לבנו שכתובים בהן אהבת ה' וזיכרון החסדים שהוא עושה אתנו מיציאת מצרים ועד היום הזה. בקשת עם ישראל מהקב"ה לזכור אותנו תמיד מתמלאת בכך שהקב"ה מניח תפילין שכתובים בהן פסוקי אהבת ישראל. בבית הראשון כתוב: "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹקִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו: וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם" (דברים ד). בבית השני כתוב: "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ"; "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד".
בבית השלישי כתוב: "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹקִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלֹקֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ" (דברים ד, לד-לה). בבית הרביעי כתוב: "וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַה' אֱלֹקֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר" (דברים כו, יט. עיין בספר "צפונות בתורה" מאת הרב שמואל יניב שליט"א, שמסביר כי יש קשר בין התפילין שלנו לתפילין של הקב"ה. שבתפילין של הקב"ה יש 403 אותיות, וזה בדיוק מספר המילים שיש בתפילין שלנו).

קשר תפילין הראה לעניו
בגמרא (מנחות לה ע"ב) "'וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךְ' (דברים כח). תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר, אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. (שמות לג) 'וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי, וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ', אָמַר רַב חַנָּא בַּר בִּיזְנָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ לְמֹשֶׁה קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין".
לכן נקבעה ההלכה שקשר תפילין של ראש צריך להיות במקום גבוה ולא על העורף: "אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא כְּלַפֵּי פְּנִים, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפָנִים וְלֹא לְאָחוֹר". כך נפסק ב"שולחן ערוך" (כז י): "צריך שיהיה הקשר מאחורי הראש למעלה בעורף". גם יהיה הקשר "באמצע העורף ולא יטה לכאן או לכאן". הכול כדי שעם ישראל יהיה למעלה ולא למטה.

הַתְּפִלִּין עֹז הֵם לְיִשְׂרָאֵל
על מנת להבין את הדברים הללו יש לשים לב למילים שכתובות בפרשת "קדש" – "והיה כי יביאך". שם כתוב הטעם למצוות תפילין שנאמרה לעם ישראל באמצע יציאת מצרים. הטעם הוא "כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם". מדובר אפוא בחוזק ידו של ה', ואיך זה קשור לקשירת תפילין על היד שלנו?
צריך להבין כי באמצעות התפילין הקב"ה נותן לנו את חוזק היד שלו. שנאמר "ה' עז לעמו יתן" באמצעות התפילין. "וּמִנַּיִן שֶׁהַתְּפִלִּין עֹז הֵם לְיִשְׂרָאֵל? דִּכְתִיב 'וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ' (דברים כח). וְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר, אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ".

שם ה' כתוב על התפילין
שם ה' כתוב על התפילין. אות "ש" נמצאת מובלטת על תפילין של ראש. אות "ד" בקשר אחורי של תפילין של ראש, ואות "י" נמצאת בקשר תפילין של יד, שנדבר עליו בהמשך. הגמרא (שבת י"ב ע"א וביומא ז' ע"ב) אומרת שצריך לזכור את שם ה' שנמצא בתוך התפילין. "חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בַּתְּפִילִין כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה – קַל וָחוֹמֶר מִצִּיץ, מַה צִיץ שְׁאֵין בּוֹ אֶלָא אַזְכָּרָה אַחַת, אָמְרָה תּוֹרָה (שמות כּח) 'וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד' – שֶׁלֹּא יָסִּיח דַּעֲתוֹ מִמֶּנוּ, תְּפִלִּין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אַזְכָּרוֹת הַרְבֵּה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה".
הרמב"ם (הלכות תפילין פ"ד הי"ד) כתב: "חייב אדם למשמש בתפיליו כל זמן שהם עליו שלא יסיח דעתו מהם אפילו רגע אחד שקדושתן גדולה מקדושת הציץ, שהציץ אין בו אלא שם אחד ואלו יש בהם אחד ועשרים שם של יו"ד ה"א בשל ראש וכמותן בשל יד". (הרב שמואל יניב כתב על דרך הרמז, כי בסך הכול יש בתפילין 42 פעמים שם הויה, שהגימטרייה שלו 26. אם נכפיל 26 ב-42 נקבל 1092. זו בדיוק הגימטרייה של הפסוק "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד").
אם אנו מעלים את שם ה' וקושרים אותו אלינו, וגם שמים אותו למעלה בתפילין של ראש ובתפילין של יד – גם ה' מעלה אותנו למעלה למעלה. זה בדיוק מה שנאמר בגמרא: "קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא כְּלַפֵּי פְּנִים, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפָנִים וְלֹא לְאָחוֹר". ואז מתקיים בהם: "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ".

מקום תפילין של יד

תפילין – בגובה היד בפנים
ה"בית יוסף" (כז) הביא את הגמרא במנחות (לז ע"ב) שדורשת את הפסוק הנאמר בתפילין "והיה לאות על ידך" – "זו גובה שביד. או אינו אלא על יד ממש (בכף היד)? אמרה תורה הנח תפילין ביד והנח תפילין בראש. מה להלן בגובה שבראש אף כאן בגובה שביד. רבי אליעזר אומר: אינו צריך (את הלימוד הזה על מנת לדעת שתפילין יהיו למעלה) הרי הוא אומר 'והיה לך לאות' – לך לאות ולא לאחרים לאות".
הסביר רש"י כי אם התפילין היו מונחים בכף היד זה היה נראה לכולם. אבל כשהתפילין של יד נמצאים בגובה היד – הדבר ניכר רק למניח התפילין לבדו. אם התפילין נסתרות, מדוע יש חשיבות לכך שיהיו בגובה היד? אלא צריך לומר שזה כלפי האדם עצמו, שיכיר במעלתן של התפילין כלפיו. שיבין כי הן צריכים להיות בגובה.
ומהו הגובה? א] החלק העליון של היד, בזרוע ולא במרפק. ב] שיהיה בחלק המוגבה של הזרוע, דהיינו על השריר. אמנם בשונה מתפילין של ראש, אם חלק מונח על השריר וחלק נמוך ממנו הרי זה נקרא בגובה היד, שהרי אמרה הגמרא (עירובין צה ע"ב) מקום יש בזרוע להניח שתי תפילין.
הגמרא מספרת על רב אשי שלמד תורה לפני אמימר והייתה חולצתו קרועה ונראו התפילין של יד מבעד לחולצתו הקרועה. שאל אותו אמימר: והרי כתוב "לך לאות" – ודרשו חכמים לך ולא לאחרים. אמר לו רב אשי: העיקר שיהיה במקום מוסתר, אבל אם התפילין ניכרות בחוץ בגלל הקרע בחולצה אין בכך כלום.

תפילין של לב
רבי חייא בר אבין היה מכוון ומניח את התפילין לכיוון לבו. בגמרא (לה ע"ב) כתוב שגם הקשר של התפילין צריך להיות כלפי פנים. ופירש ב"נמוקי יוסף" כדי שיהיה כנגד הלב. ומהר"י אבוהב כתב בשם רב האי גאון כי מה שנאמר בגמרא על קשר של תפילין "צריך שיהא למעלה ולא למטה לפנים ולא לאחור", נאמר גם על תפילין של יד. והביא ה"בית יוסף" בשם "הארי הגדול הרב ר' יצחק די ליאון ז"ל" המנהג שנוהגים בו עתה, שקשר תפילין של יד צמוד לתפילין מבפנים לכיוון הלב. וכתב הרמב"ם (תפילין פ"ד ה"ב) שכשעושה כך מקיים "והיו הדברים האלה על לבבך" (דברים ו ו).

קשר תפילין קשור לתפילין
כתב ה"בית יוסף" (סימן כז) בשם ספר הזוהר בפרשת פינחס (רלו:) על הפסוק "שמע ישראל" – "יו"ד איצטריך די לא יעדא כלל מגו תפלה של יד דלא יעביד פרודא". היו"ד של קשר התפילין לא תזוז מהתפילין של יד. שלא ייעשה פירוד. והאריך בזוהר בטעם הדבר ובסוף כתב "דמאן דרחיק ליה ירחקון ליה מעידונא דלעילא" – מי שמרחיק את קשר הרצועה שהוא בצורת אות יו"ד מהתפילין של יד, ירחיקו אותו מעידונים של מעלה. ועל דא כתיב (שמואל א ב ל) "כי מכבדי אכבד, ובוזי יקלו". כי הקשר הזה הוא חלק משמו של הקב"ה שכתוב על התפילין.
לכן יקפיד כל אדם שהיו"ד העשויה מקשר הרצועה בתפילין של יד תהיה צמודה לתפילין כל זמן שמניח אותן. ויש קושרים אותה בגידים. ואם היא רופפת צריך לקשור אותה ברצועה של התפילין אחרי שקשר את התפילין לידו.

קשירת תפילין של יד
כתב הבן איש חי בספרו "עוד יוסף חי" (פרשת וירא כא) בשם החיד"א בספרו "ברכי יוסף", שהעיד בנו של המהרח"ו זצ"ל כשהיה עובר הרצועה בזרועו היה מהדק היטב וקושר היו"ד עם התפלה וממשיך הרצועה אצל הזרוע ולעשות הכריכות, אבל בקבורת לא עשה שום כריכה כלל, ואמר מהרח"ו שכך נהג רבינו האר"י זצ"ל. ומהר"י צמח הוכיח כן מדברי הפוסקים ומדברי קבלה, וכך נהגנו.

מקום תפילין של ראש

תפילין בגובהו של הראש
ראינו לעיל שתפילין של ראש צריכות להיות בגובהו של הראש. ומתפילין של ראש למדה תורה על תפילין של יד שצריכות להיות בשריר של החלק העליון של היד. וצריך לשים לב מאוד שכל התפילין יהיו במקום צמיחת השיער, לא על המצח אלא בגובהו של ראש. ומי שאין לו שיער יניח את התפילין במקום שאמור להיות שיער.
"מקום הנחת תש"ר הוא ממקום התחלת השער עד מקום שמוחו של תינוק רופס, דהיינו שיהיה קצה התחתון במקום שער, ולא סגי להיות המעברתא בלבד במקום שער, שעיקר התפלה תהיה חוץ למקומה, דכי גמרינן ג"ש דבין עיניכם על עיקר התפלה גמרינן ולא על המעברתא" (עוד יוסף חי, פרשת וירא כ). גדולה מזו כתבו הפוסקים שגם הקשר – אם מניחו למטה מצמיחת השיער על הצוואר לא עשה כלום, אלא צריך שיהיה למעלה בעורף, שהוא סוף הגולגולת והוא נגד הפנים.

הידוק הרצועה – חלק מהקשירה
במשנה ברורה (סימן כז ס"ק לה) כותב לשים לב להדק את הרצועות שזה חלק מקשירת התפילין. "ולכן יש ליזהר שתהיה הרצועה המקפת הראש מצומצמת ומהודקת סביב ראשו ולא יהיה הקף הרצועה גדול מהקף הראש דאז איכא תרתי לריעותא חדא דצריכים הידוק ממש דבעינן וקשרתם לאות וגו' וההידוק היא הקשירה. שנית דאם הם רפוים סביב היקף ראשו יפול הקציצה לפניו על מצחו או יפול הקשר לאחריו למטה בצוארו ולא יהיו במקומן הראוי להן".

נוי התפילין
על הגמרא (מנחות לה ע"ב) שאומרת בשם רב נחמן על הרצועות "ונוייהן לבר" – פירש רש"י שני פירושים. או שמדובר על הקשר של דל"ת בתפילין של ראש, שיהיה ישר ולא הפוך. "לשון אחר נוייהן של רצועות שהן חלוקות מצד אחד וצבועות שחורות והוא נוייהן". ממשיכה הגמרא ומספרת על רב אשי שישב לפני רב זוטרא והתהפכה לו הרצועה של התפילין. שאל אותו רב זוטרא על כך ואמר לו שלא שם לב.
הגמרא במסכת מועד קטן מספרת על מעלתו של רַב הוּנָא, שגם הוא היה ממרביצי התורה בישראל והיה מהדר במצוות תפילין. בשעת פטירתו הזכירו כי פעם אחת התהפכה לו הרצועה של התפילין "וִיתֵיב עֲלֵיהּ אַרְבְּעִין תַּעֲנִיתָא", ישב על כך ארבעים תעניות. ולמה זה כל כך חשוב? כי הצבע השחור של הרצועות הוא נוי התפילין. ואם נראה העור הלא צבוע, זה פוגם ביופיין של התפילין וזה חסרון בקיום המצווה שנאמר בה: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".
לרב הונא היה חשוב שהתורה תיראה באופן מכובד לפני כל העולם. הגמרא מספרת עליו (כתובות קו ע"א) כי הוא היה מלמד תורה ברבים, והיה נעשה נס מיוחד שיהיה ניכר למרחוק כוח לימוד תורה זו. שהיו לומדים לפני רב הונא 800 חכמים, ו-13 אמוראים היו מסבירים את דבריו.
כשהיו חכמים קמים מלפניו אחרי הלימוד והיו מנערים גלימותיהם מהאבק, "הֲוָה סָלִיק אַבְקָא וְכַסִּי לֵיהּ לְיוֹמָא". היה עולה ענן של אבק והיה מכסה את אור היום. והיה נעשה נס והענן הזה היה נראה עד ארץ-ישראל. "וְאַמְרֵי בְמַעֲרָבָא, קָמוּ לֵיהּ מִמְּתִיבְתָּא דְּרַב הוּנָא בַּבְלָאָה", והיו חכמי ארץ ישראל אומרים: סיימו כעת את הלימוד אצל רב הונא בבבל.
ויהי רצון שיתקיים בנו "יְקִימְךָ ה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹקֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו: וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ". אמן ואמן.

תפילין של ראש
מספר אסף אהרוני, עוזר הרב זצ"ל: בבוקר אותו היום שבו הרב זצ"ל עבר אירוע מוחי והועבר לבית חולים "הדסה", הוא פנה אלי אחרי התפילה ואמר לי: תשמור את התפילין שלי אצלך.
לא הבנתי למה הרב התכוון. אבל בצהריים, כשקרה האירוע המוחי והעבירו את הרב מבית החולים "שערי צדק" לבית החולים "הדסה", נזכרתי בדברים של הרב ולקחתי את התפילין אתי.
האמת היא שבאותו רגע זה היה מאוד משונה. כשהעבירו את הרב הוא היה בלי הכרה, והסיכוי שהוא יוכל להניח למחרת תפילין היה אפסי. אבל חזקה עלי מצוותו של הרב ולקחתי אתי את התפילין.
הרב עבר טיפול מורכב מאוד, אולי המורכב ביותר שקיים בעולם הרפואה – צנתור תוך-מוחי בוורידים היותר דקים של המוח. הרופא שטיפל בו, ד"ר חוסה כהן , אמר לנו אחרי הטיפול כי מימיו הוא לא נתקל בטיפול כל כך פלאי כמו הטיפול ברב אליהו. הוא אמר לנו שאם הוא יספר לחבריו הרופאים כיצד התנהל הטיפול ברב – הם לא יאמינו לו ויאמרו שהוא בודה דברים מלבו.
הרב יצא מהטיפול הזה כשהוא מורדם, והרופאים אמרו שצריך לחכות לפחות עד השעה 09:00 בבוקר כדי שהרב יוכל להתעורר מההרדמה המיוחדת שעשו לו לקראת הצנתור המוחי.
כולם היו בלחץ וחיכו לראות האם הרב יתעורר מהטיפול המסוכן הזה. הרופאים שהיו צמודים לרב הסתכלו כל הזמן על המסכים שהחוו את המצב הרפואי של הרב, והכול התנהל במתח גדול.
בסביבות השעה 05:30, מיד כשהגיע זמן הנץ החמה, הרב פקח את עיניו, התעורר וסימן לי: "איפה התפילין שלי?" לאחר שהראיתי לו אותן, הוא שאל באמצעות רמז: "האם הגיע זמן הנחת תפילין?"
אמרנו לו שהגיע הזמן. נטלנו לו ידיים והנחנו לו תפילין. הוא התפלל תפילת שחרית ולאחריה חזר לנוח. כשהרופאים שמעו מה שקרה הם נתנו הוראה שאפשר להחזיר את הרב ל"שערי צדק" להמשך הטיפול הרגיל.
(מתוך הספר "בשער המלך")

אנחנו מניחים תפילין כנגד לבנו שכתובים בהן אהבת ה' וזיכרון החסדים שהוא עושה אתנו מיציאת מצרים ועד היום הזה, והקב"ה מניח תפילין שכתובים בהן פסוקי אהבת ישראל

טועמיה חיים זכו . האם נכון שיש היתר לנשים לטעום משהו לפני הקידוש בשבת בבוקר, אם הן מתכוונות להתפלל אחר כך?
אם רגילות להתפלל בשבת שחרית, יכולות לטעום ללא קידוש. אם אינן רגילות להתפלל צריכות קידוש.

אין כבוד לצלב . האם הסמל של מכונית מסוג שברולט נחשב כצלב?
הלכתית הוא לא נחשב כצלב. אבל זה לא כבוד לנסוע כל הזמן עם סימן דומה לצלב, ולכן ראוי לכסות את הסמל הנמצא בחזית.

סודות זוהרים . אני רוצה בעז"ה לנסות ללמוד "חוק לישראל". האם יש מניעה לנשים לקרוא זוהר עם תרגום?
מצווה גדולה, רק לזכור שכל דברי הזוהר הם סודות נפלאים ואינם כפשוטם.

שירים שליליים . האם מותר לשמוע שירי אהבה?
רצוי שלא, והכול לפי האדם. אם השיר מעורר אותו לדברים שליליים – להתרחק. ואם יש ביטויי אהבה פיזיים – ממש אסור.