פרק מ"ח חלק ה | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
תפארת ישראל למהר"ל

קטגוריה משנית

1262

4 דק' קריאה

הקב"ה לא מנע קטרוג השטן כדי שתתגלה התשובה בעולם
וּמַה שֶּׁהֻצְרְכוּ לוֹמַר: כְּדֵי לָתֵת פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְשׁוּבָה, וְלֹא שֶׁהָיָה דָּבָר זֶה מַעֲשֵׂה שָׂטָן, שֶׁהוּא מְגָרֶה בְּמַדְרֵגַת יִשְׂרָאֵל? כִּי דָּבָר זֶה לֹא קַשְׁיָא. שֶׁאִם לֹא הָיָה בִּשְׁבִיל כְּדֵי לָתֵת פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה, הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לָהֶם מִן הַשָּׂטָן, שֶׁהוּא יֵצֶר הָרַע. כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק הֶחָלִיל(סוכה נב, ב) : אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו בְּכָל יוֹם וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ*, שֶׁנֶּאֱמַר(תהלים לז, לג) : ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ, עַד כָּאן. וּבֵאוּר עִנְיָן זֶה, כִּי הַיֵּצֶר הָרַע בָּאָדָם הוּא הַחִסָּרוֹן וְהַהֶעְדֵּר, הַדָּבֵק בַּנִּמְצָאִים1 . וְהֶעְדֵּר זֶה מְבַקֵּשׁ לְהַעֲדִיר וּלְהַחְסִיר הָאָדָם לְגַמְרֵי, אִם לֹא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר הוּא מַעֲמִיד הַנִּמְצָאִים וּמְקַיֵּם אוֹתָם. לְכָךְ לֹא יִתֵּן לְכֹחַ הַהֶעְדֵּר לִשְׁלֹט, וְדָבָר זֶה מְבֹאָר. וְאִם לֹא הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה2 , כְּדֵי לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְשׁוּבָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִמְצָא מַדְרֵגַת הַתְּשׁוּבָה בָּעוֹלָם, לֹא הָיָה כֹּחַ לַשָּׂטָן לִגְמֹר דָּבָר זֶה. וּבִשְׁבִיל מַדְרֵגַת הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁהוּא הֶכְרֵחַ לָעוֹלָם בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר, בִּשְׁבִיל זֶה לֹא עֲזָרָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כִּי הָעֵזֶר בִּשְׁבִיל לְקַיֵּם הַמְּצִיאוּת, וְהַתְּשׁוּבָה הוּא גַּם כֵּן קִיּוּם הַמְּצִיאוּת. וְהִנֵּה הִתְבָּאֵר לְךָ עִנְיַן הַחֵטְא הַזֶּה, שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה בִּשְׁבִיל הַקִּטְרוּג בְּמַדְרֵגַת יִשְׂרָאֵל הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁלֹּא הָיָה כְּדַאי לָעוֹלָם הַזֶּה3 , וּכְמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר בַּפֶּרֶק שֶׁלִּפְנֵי זֶה, שֶׁאִלְמָלֵי לֹא חָטְאוּ הָיוּ חַיִּים לְעוֹלָם. וּלְפִיכָךְ כְּתִיב(שמות לא, יח) : וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים. וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה וגו'. הֲרֵי סָמַךְ הַחֵטְא לִנְתִינַת הַלּוּחוֹת, אֲשֶׁר הֵם מַעֲשֶׂה, שֶׁזֶּהוּ מַדְרֵגַת יִשְׂרָאֵל הָעֶלְיוֹנָה, וּמִזֶּה בָּא עִנְיָן זֶה שֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל.

___________________________________

אמרו חכמים שחטאו ישראל כדי לתת פתחון פה לבעלי תשובה. לכאורה יש לשאול, למה לא אמרו, שחטא ישראל הוא מפאת שהיה היצר הרע מתגרה בהם מפני מעלתם הגבוהה? אך אין זו קושיה, כי אם לא הייתה הסיבה כדי לתת פתחון פה לבעלי תשובה, היה הקב"ה מסייעם להתגבר על גירוי היצר. כך מצאנו בפרק החליל: אמר רבי שמעון בן לקיש: יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזר לו לא יוכל להתגבר עליו, שנאמר: ה' לא יעזבנו בידו. ביאור מאמר זה, היצר הרע באדם הוא החיסרון 1 הנמצא בנבראים, חסרון זה מבקש להחסיר האדם עוד עד אשר לא ימצא האדם כלל, אלא שהקב"ה נותן קיום לנבראים ומעמיד אותם. לכן לא יתן הקב"ה לכח החיסרון לשלוט שלטון מוחלט. 2 אם לא היה חטאם כדי לתת פתחון פה לבעלי תשובה, היינו שתופיע מידת התשובה בעולם, לא היה היצר מצליח להכשילם מפני שהקב"ה היה עוזרם. אבל כדי שתהיה התשובה בעולם, שהרי התשובה הכרחית להיות בעולם, לכן לא עזר להם הקב"ה. העזרה התמידית של הקב"ה כנגד היצר היא כדי שיהיה קיום לעולם, וכאן אדרבא כדי שיהיה קיום לעולם, שתהיה התשובה בעולם, צריכים ישראל להיכשל. הנה התבאר לך שחטא ישראל היה מפני מעלתם הגבוהה בשעת מתן תורה, 3 מעלה שאינה מהעולם הזה, וכמו שהתבאר בפרק הקודם, שאלמלא חטאו היינו חיים לעולם. לכן נאמר: ויתן אל משה ככלותו לדבר איתו בהר סיני שני לוחות העדות, לוחות אבן, כתובים באצבע אלוקים. וירא העם כי בושש משה וגו'. סמכה התורה חטא העגל לנתינת הלוחות כאשר במעשה הנתינה זכו ישראל להגיע אל המעלה העליונה, ומזה נובע חטא העגל.

ביאורים
יצר הרע הוא המוות האמיתי של האדם, ההיפך הגמור מחייו, וכמו שלימדנו ריש לקיש: "אמר ריש לקיש: הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המות" [בבא בתרא טז.].
כשמו של היצר הרע כן הוא – 'רע', הוא נובע מחיסרון הקיים במציאות, ומטרתו להלחם באדם ולבטל את כל מציאותו. מסיבה זאת, כל עוד האדם קיים ובעל מציאות הוא יתגבר ויתחדש, ימצא תואנות ושיטות חדשות - לעיתים יגרור אותו לעסוק בחטאים גדולים ומוכרים, ולעיתים בחטאים שאינם ידועים, לעיתים יכשיל אותו בעבירות שבין אדם למקום ולעיתים בעבירות שבין אדם לחברו, לעיתים יסית אותו להחמיר במקום שצריך להקל, ולעיתים יסית להקל במקום שצריך להחמיר.
מכיוון שכך, מכיוון שבעולם הזה קיים בעולם אותו חסרון, והוא דבֵק באדם, לאדם כשלעצמו אין אפשרות לנצח אותו ולכן מצד עצמו האדם עתיד להיכשל וליפול במלכודת היצר. אולם הקב"ה אינו עוזב את האדם. הקב"ה הוא מקור כל השלמות, ובו לא שייך כלל כל חסרון, והוא חפץ בקיומו ובבניינו של העולם שברא, ולכן כמי שברא את האדם, הוא גם זה שמשמר אותו ומצילו מהחיסרון שבא לבטל את מציאותו.
לפי זה מובן מדוע אמרו חז"ל שישראל עבדו את העגל כדי "לִתן פתחון פה לבעלי תשובה", למרות שלפי דברי המהר"ל סיבת החטא היא אחרת – התנגדותו של השטן למעלתם הנשגבת. באמת החטא נגרם כתוצאה מכך שישראל זכו למעלה כה גדולה שאינה ראויה לעולם הזה, ולכן דבק בהם ההעדר, אלא שעדיין לולי הצורך בחידוש התשובה בעולם, היה הקב"ה מציל אותם מידו של יצר הרע, ורק מכיוון שמטרת ההגנה האלוהית היא לקיים את המציאות, וגילוי כוח התשובה הוא גם כן דבר חשוב ויסודי בקיומה של המציאות, סולקה מהם בשלב זה ההגנה האלוהית כדי שיתגלה כוח התשובה בעולם.

הרחבות
*עזרה אלוהית בכל תחומי עבודת השם
וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ. בלי עזרה מהקב"ה אי אפשר להינצל מהחטא. גם בלימוד תורה ובקיום מצוות מצאנו שצריך סיוע אלוהי, ולא רק בשמירה מעבירות. בענין עשיית המנורה התורה אומרת "מקשה תיעשה המנורה" [שמות כה, לא]. במדרש תנחומא דרשו את המילה "מקשה", מלשון קושי, והמילה "תיעשה", לדברי המדרש, מלמדת אותנו שהמנורה נעשתה מאליה: "כיוון שנתקשה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה טול זהב והשליכהו לאש והוציאהו והיא נעשית מעצמה..." [תנחומא בהעלותך ג].
ה' שפת אמת ' מבאר שבתהליך עשיית המנורה, נחוץ שיהיה רצון ומאמץ אנושי, וסיוע וגמר אלוהי. השפת אמת מוסיף שתהליך זה קיים בכל קיום מצווה: "כן הוא בכל מצווה מכל איש ישראל. כי וודאי אין בכוח האדם לעשות רצונו יתברך... ועל ידי שרצה לעשות רצונו יתברך רק שהיה למעלה מכוח אדם. לזה נעשה מעצמו" [שפת אמת תרומה תרל"א ד"ה נתקשה]. על פי רעיון זה מסביר השפת אמת בשם סבו בעל חידושי הרי"מ את דברי חז"ל המפורסמים: "יגעתי ומצאתי תאמִן" [מגילה ו:]. לכאורה, המילה "מצאתי" סותרת את המילה "יגעתי", שהרי מציאה באה בהפתעה והיסח הדעת ולא ביגיעה. מפרש הרי"מ: "אך מי יכול למצוא האמת על ידי יגיעתו, ורק שהקב"ה נותן במתנה ודרך מציאה על ידי היגיעה" [שפת אמת שם]. למדנו, אם כן, שבין בשמירה מעבירות, בין בקיום מצוות ובין בלימוד תורה, ישנו ערך גדול למאמץ האנושי, אך ההצלחה באה רק על ידי סיוע אלוהי.

שאלות לדיון
מדוע צריך שמדרגת התשובה תהיה בעולם גם ללא מציאות של חטא?
"וְהַתְּשׁוּבָה הוּא גַּם כֵּן קִיּוּם הַמְּצִיאוּת" – אילו דברים נוספים הכרחיים לקיום המציאות?