יש לנו גולם? | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

טובה בת שרה

102

2 דק' קריאה

שים לב, רעם הקול באזני האיש, הרשימה שאני נותן לך היא חשובה ובעלת משמעות רבה. העבר אותה לצאן מרעיתך בפירוט ובדיוק רב. והנה המשימות – א. תעשו..., ב. תעשו..., ג...
מלא רגש אחריות והתפעמות מגודל המשימה, פסע האיש לאסוף את צאן מרעיתו. בדיוק רב מסר ופירט את כל המשימות באוזני השומעים. אולם, למרבה ההפתעה, שינה בסדר הדברים, המשימה האחרונה ברשימה הוקדמה ונאמרה ראשונה.
האיש הוא, כמובן, משה רבינו המצטווה מפי הגבורה על בניית המשכן. בפרשיות תרומה, תצווה וכי תשא מצטווה משה על המשכן, ובפרשת ויקהל הוא מעביר את הציווי לאוזני העם. והנה, למרבה התמיהה מתרחש בפרשת ויקהל – מהפך!
בפרשת כי תשא, נחתמים ציוויי המשכן במצוות השבת (לא, יב – יז). רש"י במקום מבאר את הסמיכות כהדגשה הלכתית – "אך את שבתותי תשמורו", "כל אכין ורקין מעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן", ש"אף על פי שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן, אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה".
ואכן מבחינה רעיונית, מתאים מאד שהשבת תופיע בסיום מלאכת המשכן. המשכן הוא מקום השראת השכינה והרוחניות בעולמינו, והשבת מבטאת את פסגת הרוחניות בעולם. כך מצאנו בבריאת העולם, שהשבת מופיעה בסיום מעשה בראשית, כי היא מביאה את השלמות וההרמוניה שבמעשי העולם. כך גם בהיסטוריה העולמית, בתום ששת אלפי שנות המעשה בעולם, שובת העולם לאלף שנים (שהם יום אחד של הקב"ה – "כי אלף שנים בעיניך כיום"), המהווים שבת – עולם הבא.
אולם בפרשת ויקהל, כשמשה מעביר לעם את ציווי ה' על המשכן, הוא פותח במצוות השבת. ורש"י במקום מדגיש – "הקדים להם אזהרת השבת לציווי מלאכת המשכן, לומר – שאינו דוחה את השבת". מדוע משה מקדים את השבת, והלא ה' חתם בשבת? וכי לא ידע משה את המשנה באבות (ה, ז), שאחד ממידותיו של החכם לעומת הגולם, ש"אומר על ראשון ראשון, ועל אחרון אחרון"?
התשובה נעוצה בדרכו של משה במקומות רבים בתורה. תפקידו של משה כלפי ישראל הוא לשרטט את הפסגה והכיוון. משה, שמחציו ולמעלה מלאך, תפקידו להגביה את העם ולרוממו. כך, לדוגמא, נוהג הוא בפרשת יתרו. משה שחכם היה, ידע גם הוא את דבריו הפשוטים של יתרו, שאם כל העם יבוא אליו למשפט, סופו וסוף העם ליבול.
אולם, משה גם ידע שהעם בא בשביל מטרה נוספת – "לדרוש אלוקים". עצם המפגש של כל יהודי עם משה, מרומם אותו לקרבת אלוקים, הרבה יותר ממפגש עם כל דיין אחר. אמת, יתרו צודק וזה בלתי אפשרי טכנית, אך משה שואף לרומם את כולם.
וכך בפרשתינו, משה מתחיל מהשבת, לתת לכולנו את השאיפה והכיוון. יש שחושבים שאדם מתקדם כאשר הוא מציב מטרות קטנות, מממש אותם, ורק אחר כך בונה מטרות נוספות. אך האמת היא שכך מגיעים בסוף למקום נמוך. האמת היא, שאמנם מבחינה מעשית עלינו לבנות צעד צעד, אך חשוב בתחילה להציב מטרות ושאיפות גבוהות, וכך נגיע גבוה.
משה יודע את פירוש רבינו יונה למשנה באבות, העוסקת בניגוד שבין החכם והגולם, שמבאר שהחכם לא יפתח בהכרח בראשון, אלא יפתח בנקודה ההכרחית להבנת הנקודות הבאות. אם מבחינת ההבנה, הנקודה האחרונה צריכה להיות הראשונה, הרי באמת היא הראשונה.
ואנו כפרטים וכעם, נלמד ממשה בפרשתינו, לשאוף שאיפות גדולות, ולממשם בעמל נדבך אחר נדבך. בהצלחה!