עם ישראל חלק ב' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
מבוא למשנת הראי"ה

קטגוריה משנית

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שרה בת רבקה שינדל

235

3 דק' קריאה

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

"מִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרוֹבִים אֵלָיו!" (דברים ד, ז) – סְגֻלָּתָהּ* שֶׁל כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל* הִיא, שֶׁהִיא מִסְתַּכֶּלֶת עַל הַהֲוָיָה כֻּלָּהּ בָּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה* שֶׁל קֹדֶשׁ; בְּכָל עֹז-חַיֶּיהָ הִיא מַכֶּרֶת*, שֶׁהַחַיִּים שָׁוִים הֵם אֶת עֶרְכָּם רַק בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁהֵם אֱלֹהִיִּים*, וְחַיִּים שֶׁאֵינָם אֱלֹהִיִּים אֵינָם שָׁוִים לָהּ מְאוּמָה. מהות כנסת ישראל- הסתכלות במבט של קודש
הִיא יוֹדַעַת עוֹד, שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין חַיִּים אֶלָּא אֱלֹהִיִּים, וְחַיִּים שֶׁאֵינָם אֱלֹהִיִּים אֵינָם חַיִּים כְּלָל, וְהַיְדִיעָה הַזֹּאת, הַמֻּנַּחַת בְּעֹמֶק תְּכוּנַת נִשְׁמָתָהּ, מַטְבַּעַת עָלֶיהָ* אֶת חוֹתַם-עֶרְכָּהּ הַמְיֻחָד לָהּ, הַמֻּטְבָּע עַל כָּל יָחִיד וְיָחִיד מִיחִידֶיהָ.
כִּי אוֹרוֹ-וְיִשְׁעוֹ* שֶׁל הַיָּחִיד תְּלוּיִים הֵם בְּמִדַּת יְדִיעָתוֹ אֶת הִתְעַמְּקוּתוֹ וְהִתְלַבְּטוּתוֹ שֶׁל הַחוֹתָם הַכְּלָלִי הַזֶּה, שֶׁל הַכָּרַת עֵרֶךְ הַחַיִּים רַק בֵּאלֹהִיּוּתָם, בְּתוֹךְ עֹמֶק נִשְׁמָתוֹ. הצלחת היחיד תלויה בקישורו למבט האומה
"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ד). הַחַיִּים, עַל פִּי עֵרֶךְ הָאֱלֹהִיּוּת שֶׁבָּהֶם*, אֵינָם מִתְגַּלִּים אֶל הַיָּחִיד, אֶלָּא בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁהוּא מִתְאַמֵּץ לִהְיוֹת נִשְׁאָף* בְּכָל הֲוָיָתוֹ בְּתוֹכִיּוּתָהּ שֶׁל כְּלָלוּת הָאֻמָּה•, לִהְיוֹת מֻזְהָר* מִזֹּהַר נִשְׁמָתָהּ הָעֶלְיוֹנָה, הֶחָיָה וְקַיֶּמֶת בְּהַכָּרַת הַיְקָר הָאֱלֹהִי שֶׁל הַחַיִּים מִתּוֹךְ פְּנִימִיּוּתָהּ הַכְּלָלִית.
(הקדמה לשבת הארץ)
__________________

סְגוּלָתָהּ – מהותה, תכונתה העיקרית. כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל – כללות נשמות עם ישראל לדורותיו. בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה – (ראי מלוטש ובהיר), בראיה בהירה וחדה. הִיא מַכֶּרֵת – כנסת ישראל מכירה ויודעת. בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁהֵם אֱלֹהִיִים – באופן שמבטאים את רצון ה'. מָטְבַּעָת עָלֶיהָ – קובעת בה את התכונות הישראליות. אוֹרוֹ-וְיִשְׁעוֹ – הצלחתו. ע"פ עֵרֶךְ הָאֱלֹהִיוּת שֶׁבָּהֶם – כפי שנזכר לעיל "שבאמת אין חיים אלא אלהיים". לִהְיוֹת נִשְׁאַף וכו' – להתכלל, להצטרף ולהתבטל לכלל ישראל. מֻזְהָר – מואר, מושפע.

ביאורים
כמעט לכל האומות בזמן הקדום היה אלוה, אליל כזה או אחר שבו האמינו. למצרים היה השה, לפלשתים היה את דגון, אבל לא היה קשר בין הפולחן לאליל לבין החיים הלאומיים של האומה. היחס לאליל התבטא בתפילה אליו שלא 'יפריע' להם בחייהם ושלא ינזקו מיחס לא הולם אליו. האלוהים שלהם היה רחוק מהחיים.
לעומת זאת, אצל עם ישראל הדבר היה הפוך לגמרי. אין עוד גוי כמו עם ישראל, אשר האלוהים שלו קרוב אליו. האלוהים נוכח בכל חייו. עם ישראל קשור ומחובר לאלוהים בכל צעד ושעל. התכונה המיוחדת של עם ישראל היא לחיות בתחושה פנימית שאי אפשר לחיות בלי אלוהים. הקשר לאלוהים נותן משמעות נצחית לכל גילויי החיים. האכילה והשתיה, המלחמות והקמת הממלכה, הבאת ילדים לעולם והמלאכה, כל אלו מקבלים ערך נצחי ומשמעות עמוקה רק אם הם מחוברים לאלוהות. עם ישראל חש כי כאשר כל מעשיהם והגילויים השונים של החיים אינם מחוברים לאלוהים, הם תפלים וחסרי טעם, זמניים וחולפים. חיים ללא הקשר הקרוב וההדוק לקב"ה הם ריקים מתוכן וחסרי אידיאלים ומעוף. המבט של עם ישראל הוא שהאלוהים אינו מאיים על החיים של האדם אלא מחייה אותם ונותן להם משמעות. חיים ללא אלוהים לא שווים מאומה.
מבט זה שנמצא בעומק האישיות של עם ישראל, בא לידי ביטוי במהלך חייו במשך כל הדורות ואף מתגלה בחיי כל יחיד ויחיד שבו. רק בעם ישראל האושר של היחיד תלוי בשאלה עד כמה חייו קשורים לאלוהים. רק אדם שדבוק לאלוהים הוא חי חיים הראויים לשם 'חיים'.
יסוד זה חושף את ההבדל הגדול בין הקשר של היחיד לאומתו בעם ישראל לעומת הקשר הזה באומות העולם. אצל עמים אחרים, ככל שהאדם הופך ליותר 'קנאי' לאומתו, הוא הופך למצומצם יותר. הוא נשאר בתפיסה הצרה של אומתו על העולם. לעומת זאת, ככל שאדם מישראל יותר דבק באומתו, בעם ישראל, הוא מתחבר לתפיסת העולם הרחבה שלה. דבר זה הופך אותו לאדם כללי יותר המחובר לאלוהים ולכל המידות הטובות הקיימות בעולם, ולכן חייו האישיים מקבלים משמעות עמוקה וטעם מתוק ואידיאלי מתלווה לחייו.

הרחבות
•כוחו של היחיד מתוך הכלל
הַחַיִּים, עַל פִּי עֵרֶךְ הָאֱלֹהִיּוּת שֶׁבָּהֶם, אֵינָם מִתְגַּלִּים אֶל הַיָּחִיד, אֶלָּא בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁהוּא מִתְאַמֵּץ לִהְיוֹת נִשְׁאָף בְּכָל הֲוָיָתוֹ בְּתוֹכִיּוּתָהּ שֶׁל כְּלָלוּת הָאֻמָּה. דברים דומים כתב הרב קוק באורות התחיה: "אשרי איש שחושב עצמו כשיריים לגבי כנסת ישראל כולה" [כד]. האדם מישראל צריך לראות את עצמו כחלק מכנסת ישראל ולהזדהות עם ערכיה.
אין כוונת דברים אלו שלאדם אין משמעות בפני עצמו ואישיותו הפרטית מחווירה למול כנסת ישראל, אלא שדווקא מתוך החיבור לעם ישראל יבין האדם את תפקידו וידע מהי מטרת חייו. בעולת ראיה מדגיש הרב קוק יסוד זה: "אין היחיד נטבע בים הכלל בתור דבר אבוד במציאות... עולם מלא הוא כל יחיד, עולם מלא הוא בפני עצמו, כלול ועשיר, גדול ונשגב, הוא חלקו הפרטי בהוד הנצח, וגון מיוחד וצבע בהיר וחדש הוא נותן בעוזו על מלא כל. חלק חטוב, חשוב וניכר, יש לכל אחד מיוחד שבישראל בעולם הבא, והחלק הזה, בעשרו וגודל קדשו, עם זה הוא אחוז ואחוד בכללות כל ישראל" [עולת ראיה ב, קנז]. לכל אדם גוון משלו, כוחות וכשרונות המיוחדים רק לו, ולכולם זקוק עם ישראל לצורך צמיחתו. דווקא מתוך החיבור לעם ולמטרותיו, יקבל כל יחיד משמעות גדולה יותר לחייו האישיים.

שאלות לדיון
"וְחַיִּים שֶׁאֵינָם אֱלֹהִיִּים אֵינָם חַיִּים כְּלָל" – מה צריך להיות היחס לאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות?
האם ייחוס תכונות נעלות לגזע מסוים אינו גזענות? מדוע?