ליל הסדר של האבות | הרב שמואל אליהו | בית המדרש

מדורים
קול צופיך - הרב שמואל אליהו

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצ"ל

1815

15 דק' קריאה

שנה של שימורים
בשעה שעם ישראל יוצא ממצרים אומרת התורה: "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". רש"י מזכיר לנו כי משעה שירד יעקב למצרים ועד היציאה עברו רק 210 שנים. ולמה התורה כותבת פעמיים 430 שנה?
מסביר רש"י כי 430 זה מספר השנים שעברו מברית בין הבתרים עד היציאה ממצרים. חכמינו אומרים כי ברית בין הבתרים הייתה בליל ט"ו בניסן. באותו לילה אמר אלוקים לאברהם: "בלילה הזה אני גואל את בניך". (מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה יד).
התורה קוראת ללילה הזה: "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יב' מ"ב). שהיה הקב"ה שומר ומצפה מברית בין הבתרים לקיים לאברהם את הבטחתו להוציא את ישראל ממצרים ולהביא את ישראל לתעודתו (במדרש רבה שמות פרשה יח פסקה יב ועוד).

ברית בין הבתרים – לדורי דורות

קול צופיך - הרב שמואל אליהו (658)

הרב שמואל אליהו

187 - וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּון בְּרִנָּה

188 - ליל הסדר של האבות

189 - וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם

טען עוד

בברית בין הבתרים מתחיל הכול. שם נאמר לאברהם כי בשביל ליצור "עם גדול" בניו חייבים לרדת למצרים. הדברים הגדולים באמת נקנים בייסורים. אלוקים מבטיח לאברהם באותו מעמד שבניו יצאו משם ברכוש פיסי וברכוש רוחני גדול, ועם הרכוש הזה הם יקימו את העם הגדול. הם יירשו את ארץ הבחירה, ויתחילו למלא את תפקידם העיקרי, להביא ברכה לכל משפחות האדמה.
ההבטחה היא גדולה, ואולם ההתקדמות היא בשלבים. יציאת מצרים, הקמת המשכן והכניסה לארץ – כולן היו שלבים וכולן היו בחודש ניסן. ההתגשמות המלאה תארך אלפי שנים ותתקיים בימות המשיח כשינהרו כל הגויים לירושלים לדרוש את ה'. על ההבטחה הזאת שמחוזקת בברית נאמר בהגדה: "בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְרָאֵל".

430 שנה של שמירה
ההבטחה הגדולה לעם ישראל גררה אחריה גם קנאה גדולה. המצרים אומרים: "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ". רב ועצום בכמות ובאיכות. תחשבו רק על החכמה והיופי של יוסף, איך זה נראה במצרים וכמה קנאה זה גורר עד שהמצרים לא יכולים לאכול אתו לחם. לכן הם כל כך מתנכלים לו.
בגלל כל זה נדרשים ישראל להבטחה מיוחדת השומרת עלינו במצרים ובשאר הגלויות: "וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ. שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם". ובליל השימורים אנחנו נזכרים בשמירה הזאת, שמלווה אותנו כל הדורות.

ט"ו בניסן – ליל החזיונות הגדולות
"מעשה אבות סימן לבנים". אפשר לראות את הכלל הזה פועל על גאולת מצרים, שדברים רבים שקורים לאבות הקדושים, קורים גם לבניהם. אברהם זוכה לגילוי שכינה גדול. "הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה" – במראות הנבואה (רש"י טו א). גם בניו זוכים לגילוי שכינה גדול באותו לילה. כך פירשו חכמים את הפסוק: "וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדוֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים". "וּבְמוֹרָא גָּדוֹל – זוֹ גִּלּוּי שְׁכִינָה. כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר, 'אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹקִים לָבֹא לָקַחַת לוֹ גּוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסּוֹת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדוֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָֹה לָכֶם ה' אֱלֹקֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ' ". מוראים שנאמר עליהם פסוק אחד אחר כך: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" (דברים ד).
גם לעתיד יהיה ליל הסדר מיועד לגילוי שכינה לכל ישראל. "בליליא ההוא אתגליין נבואן לנביאן וחלמין לחלמי חזויא" (תרגום יונתן על מגילת אסתר ו, א) – בלילה הזה יתגלו נבואות לנביאים וחלומות לחולמי חזיונות. צריך להתכונן טוב לליל הסדר.

ליל ט"ו בניסן – אוכלים מצות מימות אברהם
חכמינו אמרו שחייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. הלכה זאת קיימת גם למי שחי קודם יציאת מצרים. אברהם אבינו אופה מצות ואוכלן בליל הסדר יותר מארבע-מאות שנה קודם ליציאה. לא זו בלבד שהוא אוכל מצות, אלא הוא גם מספר לבניו ולבני ביתו, והם למדים ממנו לאכול מצות בליל הסדר הרבה לפני שבצקם של אבותינו לא מספיק להחמיץ (רבינו בחיי על התורה שם).
אפילו לוט, שעזב את בית אברהם ובחר בסדום, לא שוכח את המנהג הזה של בית אברהם. הוא זוכר ונוהג להכניס אורחים למרות המנהג הסדומי. לאורחים שבאו לבקרו בסדום הוא אופה מצות, כפי שהיה נהוג בבית אברהם. "וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ" (בראשית יט, ג). למה מצות ולא לחם?! מסביר רש"י: ש"פסח היה" .

ליל ט"ו בניסן – הזמן לבשורת הבנים, גם לאברהם וגם ביציאת מצרים
ביום שעתיד להיות חג הפסח, אברהם מתבשר על כך שייוולד לו יצחק ויהיה לו המשך. גם עם ישראל מתבשר על כך באותו יום במצרים. בעת שמצווה משה את בני-ישראל במצרים על קרבן הפסח הוא אומר להם: "וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ" (שמות יב). רש"י מסביר לנו על מה השתחוו העם: "על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם". הנה כי כן גם אברהם אבינו וגם עם ישראל מתבשרים בליל הסדר על הבנים שיהיו להם. וכך זה גם אתנו.

ליל ט"ו בניסן – הזמן לחינוך הבנים, גם לאברהם וגם ביציאת מצרים
באותו מעמד אומר אלוקים על אברהם כי הוא עתיד להשקיע בחינוך הילדים שלו: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח, יט). ארבע פעמים אומרת לנו התורה בהקשר של ליל הסדר להשקיע בחינוך הילדים. להסביר להם בכל רמה שהם נמצאים – חכם, רשע, תם או שאינו יודע לשאול – בדרכו של אברהם.

ליל ט"ו בניסן – קבלת אורחים, גם לאברהם וגם ביציאת מצרים
הכנסת האורחים של אברהם אבינו בליל הסדר ההוא הייתה מיוחדת – "וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה" (בראשית יח) – והיא מוצאת לה מקום בליל הסדר, ואנחנו אומרים אחריו: "כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל. כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח". גם בזה אנו משתדלים להמשיך את דרכו של אברהם אבינו. זו גם הסיבה שבגללה אנו כל כך משתדלים בקמחא דפסחא בערב פסח, להמשיך את דרך הצדקה של אברהם אבינו.

ליל ט"ו בניסן – ביעור הרע מהעולם, גם לאברהם וגם ביציאת מצרים
גם השמדת סדום ועמורה שהייתה בפסח מיד אחרי הביקור של המלאכים בבית אברהם אבינו היא בגדר "מעשה אבות סימן לבנים". שהרי בפסח אלוקים נפרע ממצרים – "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי", וכך גם לדורי דורות. המן נתלה בפסח. צבא סנחריב הוכחד בליל פסח בעת שצר על ירושלים. ממש כמו טביעת מצרים בשביעי של פסח. זמן שבו מבערים את החמץ מהעולם.

הפסח של יצחק אבינו
לידת יצחק – ט"ו בניסן
הגמרא במסכת ראש השנה (י ע"ב) מביאה מחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע מתי נברא עולם ומתי תהיה הגאולה העתידה. בתאריך לידת יצחק אין מחלוקת בניהם. "בְּפֶסַח נוֹלָד יִצְחָק". שלושים שנה אחרי ברית בית הבתרים. לידת יצחק היא התחלת הקיום בפועל של הבטחות ה' לאברהם על בשורת הבנים. לא רק ההבטחה בניסן, גם תחילת הקיום בניסן. לידת יצחק היא התחלת קיום הברית של אלוקים לאברהם.
מרגע לידתו מתחילה הספירה של אותן ארבע-מאות שנה שעליהן אלוקים אמר לאברהם בברית בן הבתרים כי זרעו יהיה גֵר בארץ לא לו אותו מספר שנים. "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו יג).

פסח, שמחה כוללת – גם בלידת יצחק וגם ביציאת מצרים
לידת יצחק מביאה הרבה שמחה לעולם. כמו שאמרו חכמינו על הפסוק "וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצֲחַק לִי" (בראשית כא). רש"י מביא: "ומדרש אגדה: הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חולים נתרפאו בו ביום, הרבה תפלות נענו עמה, ורב שחוק היה בעולם". כל זה היה גם בפסח בעת יציאת מצרים. הרבה שמחה הייתה בעולם. הכלבים עזי הנפש שמחו על היציאה ולא חרצו את לשונם, אפילו לא נבחו.
גם החמורים שמחו לסייע (רש"י שמות יג יג). גם הצפרדעים מסרו את נפשם ונכנסו לתנורים בשביל להוציא את ישראל ממצרים. גם הכינים והחגבים וגם כל בעלי-החיים הטורפים שמחו לסייע ובאו במכת ערוב לתרום את חלקם לגאולה של ישראל ממצרים. גם השמש והירח במכת חושך. גם הים שראה ונס וגם ההרים והגבעות שרקדו בשמחה "כִּבְנֵי צֹאן".

שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם
עד כמה שזה נשמע מוזר, גם המצרים שמחו בשמחת ישראל ביציאת מצרים. כבר בסנה הקב"ה מספר למשה את הפלא ואומר לו כי אחרי שהמצרים יקבלו בגללם עשר מכות, הם ימצאו חן בעיניהם: "וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם" (שמות פרק ג כא). לחן הזה יהיה ביטוי: "וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם". תקבלו כלי כסף, כלי זהב ושמלות מהמצרים מרוב חן שתישאו בעיניהם.
שלוש פעמים התורה מספרת על החן הזה. בפעם השנייה היא מוסיפה גם כבוד: "גַּם הָאִישׁ משֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם" (שמות יא). בפעם השלישית התורה מספרת לנו על התנדבות המצרים, "וַיַּשְׁאִלוּם". מסביר שם רש"י: "אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם, אתה אומר אחד? טול שנים ולך!" (שמות יב).
אפשר לומר שזה מתוך פחד בלבד. "שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם" (תהילים קה לח). אבל הרמב"ן הסביר כי לא רק הפחד פעל. " שלא היו אנשי מצרים שונאים אותם על המכות, אבל מוסיפין בהם אהבה ונושאים חן בעיניהם, לאמר, אנחנו הרשעים גם עושים חמס, וראוי הוא שיחונן אתכם האלקים ". "כי נתגדל מאד בעיניהם בראותם כי נאמן הוא לנביא לה'" (יא ג).

אין שמחה – אין פסח
כיוון שפסח צריך להיעשות בשמחה, היו אומרים הלל לפני ליל הסדר בעת הקרבת קרבן הפסח עם נגינת הלוויים בשמחה רבה מאוד. אחר כך היו ישראל אומרים את ההלל עוד שלוש פעמים באותו יום בשמחה, גם בתפילה בערב, גם בהגדה, וגם בבוקר עם ברכה. אין דבר כזה בכל השנה כולה.
לעומת זאת, באותן ארבעים שנה שבהם היו ישראל נזופים במדבר הם לא עשו את הפסח. "כָּל אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, לֹא נָשְׁבָה לָהֶם רוּחַ צְפוֹנִית. מַאי טַעְמָא? אִי בָעִית אֵימָא, מִשּׁוּם דִּנְזוּפֵי הֲווּ, וְאִי בָעִית אֵימָא, דְּלָא נְבַדְּרוּ עֲנָנֵי כָבוֹד" (יבמות עא). אין שמחה – אין פסח.
כשחזקיהו מקריב קרבן פסח לעם ישראל, הוא עושה אותו בשמחה כל כך גדולה שמוסיפים עוד שבעה ימים להכיל את השמחה. "וַיִּשְׂמְחוּ כָּל קְהַל יְהוּדָה וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הַקָּהָל הַבָּאִים מִיִּשְׂרָאֵל וְהַגֵּרִים הַבָּאִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַיּוֹשְׁבִים בִּיהוּדָה: וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלִָם כִּי מִימֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֹא כָזֹאת בִּירוּשָׁלִָם".
כך גם בימי עזרא הסופר כשהם עולים לישראל כתוב עליהם שהיה שם שמחה גדולה. "וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה כִּי שִׂמְּחָם ה' וְהֵסֵב לֵב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲלֵיהֶם לְחַזֵּק יְדֵיהֶם בִּמְלֶאכֶת בֵּית הָאֱלֹקִים אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל" (עזרא ו).

שמחה כוללת בגאולה העתידה
כל זה הוא מעין מה שיקרה בגאולה העתידה, שם אנחנו מתבשרים שהעולם יתמלא שמחה. "כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף" (תהילים מז ב). גם ה"נהרות יִמְחֲאוּ כָף, יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ" (תהילים צח). "עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף". "הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה" (ישעיה נה). דוד המלך מתאר בתהילים (צו) את המעמד הגדול הזה במילים "יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ: יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר".
כל זאת, למרות שחלק מהאומות מקבלות את עונשן בגאולת ישראל. "אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו: הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָרֶץ" (צז). עם זאת הם מבינים את הצדק ומקבלים את הדין בשמחה: "הָרִיעוּ לה' כָּל הָאָרֶץ: עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהילים ק). כמו יציאת מצרים.

הפסח של יעקב אבינו
הברכות ליעקב – בט"ו בניסן
קרבן פסח – גם בברכות ליעקב וגם ביציאת מצרים
מכאן נבין יותר לעומק את הסיפור של יצחק והברכות. כשרבקה מבינה שעשיו עתיד לקבל את הברכות מיצחק היא אומרת ליעקב: "לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב". מקשים חכמינו: "וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק? אלא פסח היה, האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים" (רש"י משם פרקי דר"א). גם יצחק, כאביו אברהם, אוכל קרבן פסח הרבה שנים לפני שהקב"ה פוסח על בתי בני-ישראל. בלילה הזה המיועד לגאולה מתכוון יצחק לברך את בנו הבכור על המשך הברכה והברית של אברהם אבינו.

איבוד הבכורה לעשיו ולמצרים – בט"ו בניסן
בלילה הזה מתברר ליצחק שעשיו הוא לא הבכור האמיתי, לא לו מגיעה הברכה, והוא מעביר אותה ליעקב. באותו לילה בדיוק מאבדים המצרים את הבכורה שלהם וכל הבכורות שלהם מתים. באותו לילה מצטווים ישראל "קדש לי כל בכור" כי באותו לילה נקבע "בני בכורי ישראל". הם מקבלים את הבכורה של מצרים. כשם שיעקב לוקח בלילה הזה את הבכורה של עשיו.

לילה של צעקה גדולה – גם לעשיו וגם למצרים
כשמתברר לעשיו כי הוא איבד את הבכורה ואת הברכה, הוא צועק צעקה גדולה )בראשית פרק כז לד) "כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד". ממש כמו שהמצרים באותו לילה צועקים על אותו עניין ממש של איבוד הבכורה לבניו של יעקב. "וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף" (שמות יא ו).

לקיחת הבגדים – גם בברכות וגם ביציאת מצרים
הדמיון ליציאת מצרים הוא לא רק בצעקה של עשיו ושל המצרים ובבכורה שעם ישראל מקבל בשעה זו משניהם. גם לקיחת הלבושים היא אותו דבר. כדי לקבל את הברכות צריך יעקב ללבוש את בגדי עשיו. ובני-ישראל נדרשים לקחת את הבגדים של המצרים (שמות ג כב): "וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם".

ארבע כוסות – גם בברכות ליעקב וגם ביציאת מצרים
אם הסעודה של יצחק היא סעודת פסח, ניתן להבין גם את עניין היין: "וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ". ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו "פרי צדיק" (בראשית פרשת תולדות) כותב כי היין הזה הוא רמז לארבע הכוסות שתיקנו חכמים לשתות בליל הסדר )ראה זוהר כרך א בראשית פרשת תולדות דף קמב עמוד א ש"בההוא זמנא ערב פסח הוה ובעי יצר הרע לאתבערא ולשלטאה סיהרא רזא דמהימנותא, ועל דא עבדת תרי תבשילין".(

הכרת הגויים בכוח הברכה לישראל – גם בברכות וגם ביציאת מצרים
גם הכרת הגויים בכוח הברכה של ישראל הוא עניין שחוזר גם שם וגם פה. אחת המעלות הגדולות של אברהם ושל בניו היא כוח הברכה הגדול שיש בהם. את זאת יודעים גם פרעה וגם אבימלך. אפילו לבן הרשע מבין מאיפה מגיעה הברכה לעולם. לכן עשיו מבקש ברכות מיצחק בלילה הזה. וגם פרעה ברוב חוצפתו מבקש ברכה ממשה בלילה הזה: "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי" (שמות יב לב). זה שנאמר לאברהם (בראשית יב ג) "וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה".

מהלכות הגעלה
עקרונות הגעלת כלים
כשחזרו בני-ישראל ממלחמת מדיין עם שלל רב הם היו צריכים להכשיר את הכלים מבליעת איסור שהייתה בהם. "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה: אך את הזהב ואת הכסף את הנחשת את הברזל את הבדיל ואת העפרת: כל דבר אשר יבא באש - תעבירו באש, וטהר. אך במי נדה יתחטא".
מדברי הרא"ש (פ"ה ע"ז הלכה ל"ה) משמע שהגעלה במים היא הפלטת החמץ מהכלי החוצה לתוך המים. ולכן הוא כותב להוציא את הכלי מהמים החמים במהרה כדי שלא יבלע מהחמץ חזרה. בפועל איננו פוסקים כמותו, כיוון שאנו משתדלים שיהיה במים פי שישים מהכלי, והחמץ הנפלט מתבטל במים. או שהכלי לא יהיה בן יומו והחמץ שנפלט ממנו הוא כבר פגום ולא ראוי לאכילה. או שבמים יהיה מעט סבון, ואם יחזור הכלי ויבלע חמץ הוא יהיה פגום (ועיין תוס' חולין ק' ע"א וע"ב ד"ה בשקדם ושו"ת הרשב"א ח"א סי' תצ"ה ופר"ח בסי' תנ"ב ס"ק א' וט"ז שם סק"ה בדין זה. וזבח"צ יו"ד סי' ס"ט ס"ק ק"מ).
אמנם ה"בית יוסף" כתב שאין לחוש לכל זה כיוון שהאוכל הנפלט מהדופן הוא רק נתינת טעם ולא ממשות. וכשחוזר הטעם ונבלע בדופן שנית הרי זה "נותן טעם בן נותן טעם", שידוע בקיצור נ"ט בר נ"ט, ובמקרה שמדובר בהכשרה מהיתר, אין איסור בנתינת טעם קלושה כל כך (תוספות עבודה זרה דף עו. ד"ה מכאן).
לפי זה אם מכשיר מאיסור, כגון שמכשיר מחמץ בחול המועד או בערב פסח אחרי שעה חמישית, או כשמכשיר טרף בכל השנה כולה, צריך להיזהר: 1] שלא יגעיל כלים בני יומם. 2] שתהיה כמות מים גדולה יותר משישים מהכלי. 3] שלא יגעיל כלי שבליעתו מועטת עם כלי שהבליעה מרובה. 4] שיגעיל ומיד יוציא. 5] שלא יגעיל כשהמים נחו מרתיחתם. 6] שהכלי שמגעיל בו יהיה כשר (עיין שו"ע תנ"ב א'). המג"א (ס"ק ו') הב"ח (תנ"ב בסופו) ושו"ע הרב (ס"ק ט"ו) כתבו להחמיר תמיד בכל החומרות כולן אפילו לפני שעת איסור – השעה החמישית בערב פסח.
מי אפר
אם במים יהיה מעט סבון אין צריך להיזהר בכל זה כיוון שאם יחזור הכלי ויבלע חמץ או טרף הוא יהיה פגום מטעם הסבון ואינו אוסר. אך צריך להיזהר לא לשים הרבה אפר או סבון כי אז אין המים ראויים להכשרה. כי אם הגעיל הרבה כלים עד שנעכרו המים כעין ציר, אין מגעילין עוד בהם (רמ"א תנ"ב סע' ה').
סירים, סכו"ם וסירי חמין
סתם סירים או סכו"ם מכשירים בהגעלה. דהיינו ממלאים את הסיר במים ושמים בתוכו את כל הסכו"ם הנקי, נותנים לו לרתוח על הגז והרי זה מוכשר. אלה שמקפידים כי החמין שלהם יהיה תמיד יבש, סיר החמין שלהם נחשב כמו תנור ולא כמו בישול. סיר שכזה צריך ליבון ולא הגעלה, כיוון שהבישול בו נחשב אפייה ולא בישול רגיל. ובמיוחד אם זה סיר שמיועד לחמין וזה רוב תשמישו, ותמיד מקפידים שהחמין יהיה יבש. ובעניין זה רצוי להיזהר בסירי טפלון, כי לפעמים מבשלים בהם ללא נוזלים.

פלטה לאפייה
יש שני מנהגים בשימוש בפלטה. יש נוהגים להניח עליה סירים בערב שבת ומורידים אותם ביום שבת לשימוש. ובאלה ההכשרה היא על-ידי כך שמנקים במים קרים להוציא הלכלוך, שופכים עליה מים חמים בהיותה מנותקת מהחשמל ושמים עליה נייר כסף.
יש מניחים על הפלטה לחם או חלות וכד' בשבת או בחול. ומלבד כל הבעיות הכרוכות בזה מבחינת השבת, יש עליהם חובה להכשיר את הפלטה בליבון, כיוון שהיא כמו כל בישול ביבש שלא מועילה לו הגעלה אלא ליבון חמור. הבעיה היא שאי-אפשר ללבן פלטה ואי-אפשר לחמם אותה שתהיה בוערת באש.

הכשר כיור או שיש
סיפר הרב זצ"ל: פעם לימדתי בשיעור כי אם נופלת קציצה בשרית או חמץ על השיש וכד' טוב לשפוך עליו מים רותחין כדי שבפסח אם ייפול עליו שנית משהו שלא יהיה חמץ. הבעל בא וסיפר לאשתו והיא נזעקה ואמרה שלמדה מאימא שלה שאסור לשפוך מים רותחים על הרצפה. ואם שופך יאמר "אחי ורעי השדים אל תקפידו עלי". בא אלי ואמרתי לו שזה היה נכון בחו"ל, אבל בארץ-ישראל אין שדים. ואין לחשוש מהשדים במיוחד כשעושים מצווה. ומעיקר הדין אין לחשוש בזה.
ובאמת הכשר השיש הוא בניקוי ולא צריך להכשיר אותו עם אבן מלובנת ודי בשטיפה ברותחים. ואם בלע חמץ בכל השנה ממרק אטריות רותח וכדומה שנשפך עליו ישירות, כבר נפגם טעמו. ובכל מקרה לא יניח על השיש שלו אוכל רותח, כגון מצה חמה מן התנור או תפוח אדמה לוהט. ויש כאלו שמכסים את השיש או את הכיור ותבוא עליהם ברכה. אמנם אין חובה בכיסוי זה.

מיחם מים
במיחם המים החמים יש לחשוש לחמץ אם לפעמים מניחים עליו לחם או פיתות וכדו' להפשירם או לחממם, ואי אפשר להימנע מפירור אחד של חמץ שנפל לתוכו ונבלע בתוך האבנית המצויה בשולי המיחם. ולכן, הטוב ביותר הוא להחזיק מיחם מיוחד לפסח. או שינקה את המיחם היטב באופן שיסיר את האבנית והחול לגמרי. כמו כן יש לנקות את ברז המיחם ולכסות את המכסה שלו בנייר כסף, כיוון שבלע ישירות מחמץ. ואם לא מניחים על המיחם חמץ, אין לחשוש בכל זה.
אומרים בשם האר"י כי מי שנזהר בחמץ בפסח ניצל מיצר הרע כל השנה כולה. ויהי רצון שנזכה כי יתקיים בנו "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

כל דכפין ייתי וייכול
סיפר הרב: שנה אחת בערב חג הפסח גמרו בבית את כל ההכנות לחג, ערכו את שולחן הסדר והלכו בני הבית לנוח לקראת הלילה. הרב נשאר ער וישב ללמוד תורה. בא יהודי ודפק על הדלת. הרב פתח, והאיש מבקש מהרב אוכל לחג. הלך הרב למטבח לארגן בעצמו ולארוז ליהודי עופות ותבשילים לחג. פנה היהודי ואמר לרב: מצות אני רוצה, ומצביע לרב על המצות שעל השולחן. הרב מסביר לו: אלה מצות מיוחדות שאפינו עכשיו אחרי חצות, והאיש אומר לרב, כן כאלה אני רוצה, ממה שאפה הרב היום אחרי הצהריים, ממה שעל השולחן! הרי הרב יאמר עוד מעט "כל דכפין ייתי וייכול"! הרב הלך הביא לו מאותן מצות מצווה שאפה ובחר לעצמו לליל הסדר! והיה מספר הרב, שבתפילת שחרית בהנץ החמה של אותו חג הפסח ניגש לרב יהודי עשיר וסיפר לו שחיפש לעצמו בערב החג מלון להתארח בו לליל הסדר, ובחיפושיו מצאו אדם שהזמינו לביתו לליל הסדר ושכנע אותו לבוא אליו, כי יש לו מצות של חכם מרדכי אליהו. באתי והתארחתי אצלו, אומנם אין שם הרבה כסף בבית והצבע מתקלף מהקירות, אבל נהניתי, שמחתי והתפעלתי מאוד מכל היופי ודברי התורה שנאמרו על-ידי האבא והילדים עם המצות של חכם מרדכי. הרב היה מספר סיפור זה בתור דוגמה ליופי של ליל הסדר, איך צריך להיראות כאשר נאמרים בו דברי תורה, שאלות ותירוצים בהגדה. אחרי כל חוצפתו של האיש כלפי הרב, הרב בטובו מספר בשבחו...

המלבישכם שני עם עדנים
סיפר רבי אבנר מתתיהו שיחיה, שפעם אחת לפני ארגון ה"קמחא דפסחא" השנתי, אמר לו הרב: אוכל ומוצרי מזון לפסח כולם מחלקים, ובעזרת ה' יהיה לכולם, אבל תחשוב על הנשים של האברכים, מי ידאג להן לבגד לחג? בוא תעשה מבצע "קמחא דפסחא", כל אברך שיקנה לאשתו בגד לחג ויביא לך קבלה, תן לו 50% מהמחיר. בנות ישראל אל שאול בכינה, המלבישכם שני עם עדנים!

זכרתי לך חסד נעורייך
פעם עשה ר' אסף שיחיה סדר בבית הרב, ומצא קערת פח ושאל מה לעשות אתה. הרב והרבנית מסתכלים ומחייכים זה לזה, ושואל הרב את הרבנית: האם לספר לאסף את הסיפור על קערת הפח? כשהרב קיבל רשות, סיפר: כשהיו הרב והרבנית זוג צעיר, הגיע חג הפסח, קערה לליל הסדר אין, וגם כסף לקנות לא היה בנמצא. הלך הרב לפחח וקנה ממנו חתיכת פח בצורת אליפסה וישב כמה שעות בערב הפסח, חימם את הפח על אש, ועם צבת בידו עשה קמטים וריקועים על הפח סביב סביב, כדי שיהיה כלי נאה לקערת הסדר. כשמונה הרב לדיין וקיבל משכורת ראשונה, תיכף הלך לקנות קערה ראויה ומשובחת לליל הסדר.

(מתוך "באור פניך", הרב חיים בן שושן)

בברית בין הבתרים נאמר לאברהם כי בשביל ליצור "עם גדול" בניו חייבים לרדת למצרים. הם יצאו משם ברכוש פיסי וברכוש רוחני גדול, ויתחילו למלא את תפקידם העיקרי, להביא ברכה לכל משפחות האדמה

חג שמח? זמן החגים ביהדות הוא זמן שמחה. אבל מטבע הדברים הוא גם זמן ששמים בו דגש על המשפחתיות. יש לא מעט אנשים שדווקא הדגש הזה גורם להם כאב, מסיבות שונות. זוגות ללא ילדים, אלמנים או אחרים שיושבים בליל הסדר, גם אם יש בו עשרות אנשים, ומרגישים לבד. האם הרב יכול לתת עצה לאנשים האלה איך ישמחו בכל זאת?
כמה חלקים לתשובה. א] עיקר החובה היא על אחרים שצריכים לשמח אותם. ב] חלק מהחובה היא עליהם לשמוח בטוב שמצפה להם, כשם שידע רבי עקיבא לצחוק למרות החורבן, בזכות העתיד. גם הם צריכים לדעת כי מצפה להם טוב ולשמוח על החשבון. ג] לצדיקים שבהם הייתי אומר גם לשמוח בשמחתם של אחרים.

מוצֵא טוב . אדם שעושה לעצמו בדיקת חמץ ואין אחרים בבית – האם יש עניין שיחביא עשרה פתיתים?
כן, יש בזה גם טעמים פנימיים.

קרבן במועד ב . אם חלילה לא יגיע משיח לפני הפסח ויגיע בין פסח ראשון לפסח שני, האם יקריבו קרבן פסח?
ע"פ כללי ההלכה לכאורה לא יקריבו פסח שני. הרב אליהו זצ"ל היה רגיל לומר בשם רבו שיש אפשרות כן להקריב.

מינימום אפיקומן . הרופא אסר עלי לשתות יין ולאכול מצה. מה המינימום שאפשר כדי לצאת ידי חובה בליל הסדר?
רוב רביעית של כוס קידוש ומצה אחת שיברך עליה "מוציא מצה" ויסיים אותה באפיקומן.

במה מדליקין . האם ניתן לכתחילה להשתמש בשמן זית ללא כשרות לפסח לצורך הדלקת נרות?
מותר.

חצי שמורות . האם אפשר לצאת ידי מצוות אכילת מצה בליל הסדר עם מצות רגילות, שאמורות להיות שמורות משעת טחינה?
אם אין אחרות, מותר.

קנו לה קנולה . השנה לא ייצרו מרגרינה משמן דקלים לפסח. האם מרגרינה משמן קנולה או משמן אחר מותרת לאשכנזים?
מרגרינה משמן קנולה מותרת.