עבודת ה' חלק ה' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
חובת הלבבות

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

4 דק' קריאה

גדר העבודה
פֶּרֶק שְׁלִישִׁי
אַךְ גֶּדֶר* הָעֲבוֹדָה וּבֵאוּר חֲלָקֶיהָ וּמַעֲלוֹת כָּל חֵלֶק מֵחֲלָקֶיהָ הוּא, שֶׁגֶּדֶר הָעֲבוֹדָה כְּנִיעַת מִי שֶׁמְּטִיבִין לוֹ לַמֵּטִיב, בְּטוֹבָה שֶׁיִּגְמְלֵהוּ עַל טוֹבָתוֹ כְּפִי יְכָלְתּוֹ.

סוגי הכניעות
וְהַכְּנִיעָה נֶחֱלֶקֶת לִשְׁנֵי חֲלָקִים: הָאֶחָד, כְּנִיעַת רְהוּת וְיִחוּל* בְּהֶכְרֵחַ וְחָזְקָה. וְהַשֵּׁנִי, כְּנִיעַת חוֹבָה וְדִין*, לְגַדֵּל וּלְרוֹמֵם לְמִי שֶׁנִּכְנָעִין לוֹ. אַךְ הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן הוּא, הַכְּנִיעָה לָאֵל שֶׁתִּהְיֶה מִצַּד הַהֶעָרָה הַקְּנוּיָה* אֲשֶׁר זָכַרְנוּ, שֶׁחִיּוּבָהּ מִדֶּרֶךְ הַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל הַחֵלֶק הַשֵּׁנִּי הוּא, הַכְּנִיעָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה מִצַּד הַהֶעָרָה הַתְּקוּעָה בַּשֵּׂכֶל, וְהַנּוֹצֶרֶת בְּטֶבַע הָאָדָם בְּהִקָּשֵׁר נַפְשׁוֹ עִם גּוּפוֹ.

חובת הלבבות (109)

בשביל הנשמה

26 - עבודת ה' חלק ד'

27 - עבודת ה' חלק ה'

28 - עבודת ה' חלק ו'

טען עוד

עדיפות הכניעה שבאה מהערת השכל
וּשְׁתֵּי הַכְּנִיעוֹת מְשֻׁבָּחוֹת, מְבִיאוֹת אֶל דֶּרֶךְ הַהַצָּלָה בְּעוֹלַם הַמְּנוּחָה*, אֶלָּא שֶׁאַחַת מֵהֵנָּה גוֹרֶמֶת לַחֲבֶרְתָּהּ*, וּמַעֲלָה שֶׁעוֹלִים מִמֶּנָּה אֵלֶיהָ, וְהִיא הֶעָרַת הַתּוֹרָה. וְהַכְּנִיעָה שֶׁתִּהְיֶה מֵחֲמַת הֶעָרַת הַשֵּׂכֶל וְדֶרֶךְ הָרְאָיָה קְרוֹבָה אֶל הָאֱלֹהִים וּרְצוּיָה יוֹתֵר לְשִׁבְעָה פָנִים*.

בעבודה אין זיוף
אֶחָד מֵהֶם, שֶׁהָעֲבוֹדָה שֶׁתִּהְיֶה מֵהֶעָרַת הַתּוֹרָה, אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מְכַוֵּן בָּהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה כַוָּנָתוֹ לַחֲנוּפָה וּלְשֶׁבַח בְּנֵי אָדָם* וּכְבוֹדָם בַּעֲבוּרָהּ, כִּי שָׁרְשָׁהּ מְיֻסָּד עַל הַתּוֹחֶלֶת וְהָרְהוּת*. אַךְ הָעֲבוֹדָה שֶׁהִיא מִצַּד הֶעָרַת הַשֵּׂכֶל לֹא תִהְיֶה כִּי אִם מְיֻחֶדֶת לְשֵׁם שָׁמָיִם, לֹא יִתְעָרֵב בָּהּ שׁוּם חֹנֶף וְלֹא זִיּוּף מִצַּד שֶׁיִּתְפָּאֵר בָּהּ, כִּי אֵינָהּ מְיֻסֶּדֶת עַל תּוֹחֶלֶת וְעַל הָרְהוּת, אַךְ הִיא מִצַּד הַחָכְמָה וְהַיְדִיעָה בְּמַה שֶּׁהַנִּבְרָא חַיָּב לַבּוֹרֵא מִן הָעֲבוֹדָה.

הכניעה אינה באה מציפייה לגמול
וְהַשֵּׁנִי, כִּי עֲבוֹדָה, שֶׁהִיא מֵהֶעָרַת הַתּוֹרָה, לֹא תִהְיֶה אֶלָּא אַחַר הַיִּחוּל בַּגְּמוּל וְהָרְהוּת בָּעֹנֶשׁ. וַאֲשֶׁר תִּהְיֶה מֵהֶעָרַת הַשֵּׂכֶל, לֹא תִהְיֶה כִּי אִם לִנְדִיבוּת הַנֶּפֶשׁ וּרְצוֹנָהּ לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל יְכָלְתָּהּ בַּעֲבוֹדַת אֱלֹהִים לִשְׁמוֹ, אַחַר יְדִיעָה וַהֲבָנָה, כִּי הַנֶּפֶשׁ לֹא תִתְנַדֵּב בְּמַה שֶּׁיֶּשׁ לָהּ*, אֶלָּא אַחַר שֶׁיִּתְבָּרֵר לָהּ שֶׁהַתְּמוּרָה עוֹדֶפֶת עָלָיו, וְהוּא רְצוֹת הָאֵל אוֹתָהּ.

העבודה משפיעה על הלב
וְהַשְּׁלִישִׁי, כִּי הָעֲבוֹדָה שֶׁהִיא מִן הַתּוֹרָה בִּלְבָד, יִהְיֶה הַנִּרְאֶה מִמֶּנָּה עַל הָאֲבָרִים מִן הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהוּא צָפוּן בַּלֵּב מֵעֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים. וְהָעֲבוֹדָה שֶׁתִּהְיֶה מִן הַשֵּׂכֶל הַצָּפוּן בַּלֵּב כִּפְלַיִם מִמַּה שֶּׁנִּרְאֶה מִמֶּנָּה עַל הָאֲבָרִים, וְהֵם חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת.

העבודה מן התורה מביאה לעבודת השכל
וְהָרְבִיעִי, כִּי הָעֲבוֹדָה שֶׁהִיא מִן הַתּוֹרָה כְּמָבוֹא אֶל הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר הִיא מִן הַשֵּׂכֶל, וְהִיא כַגַּרְגִּיר הַזָּרוּעַ, וְהַתּוֹרָה לָהּ כָּעֲבוֹדָה לָאֲדָמָה וַחֲרִישָׁתָהּ וְנַקּוֹתָהּ, וְהָעֵזֶר שֶׁהוּא מִן הָאֱלֹהִים כַּמָּטָר הַמַּשְׁקֶה אוֹתָהּ, וּמַה שֶּׁהִיא מַמְצִיאָה וּמַצְמַחַת כְּמַה שֶּׁיִּתְקַיֵּם בַּלְּבָבוֹת מֵעֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים לִשְׁמוֹ, לֹא לְיִחוּל וְלֹא לִרְהוּת, כְּמוֹ שֶׁהִזְהִירוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עָלָיו (אָבוֹת א, ג): "אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם".
___________________________________
גֶּדֶר – הגדרת, הסברת הענין. כְּנִיעַת רְהוּת וְיִחוּל - כניעה הנובעת מאיום וחשש מעונש. כְּנִיעַת חוֹבָה וְדִין – כניעה כתוצאה מהכרה שזו חובת האדם וכך ראוי לו. הַהֶעָרָה הַקְּנוּיָה – הדרכת התורה (שהיא התעוררות חיצונית לאדם). בְּעוֹלַם הַמְּנוּחָה – עולם הבא. שֶׁאַחַת מֵהֵנָּה גוֹרֶמֶת לַחֲבֶרְתָּהּ – הערת התורה מביאה לידי הערה שכלית טבעית. לְשִׁבְעָה פָנִים – משבע סיבות. וּלְשֶׁבַח בְּנֵי אָדָם וכו' – כדי שישבחוהו על קיום המצווה. שָׁרְשָׁהּ מְיֻסָּד עַל הַתּוֹחֶלֶת וְהָרְהוּת – העבודה מהערת התורה נעשית מאהבת השכר או החשש מעונש. לֹא תִתְנַדֵּב בְּמַה שֶּׁיֶּשׁ לָהּ וכו' – לא תפעיל את כוחותיה.

ביאורים
מהי עבודת ה'? עבודת ה' נובעת מתוך הבנה עמוקה שה' הוא טוב ומטיב אינסופי, אשר כל רגע ורגע משפיע עלי טוב ללא גבול. מרגע לידתי ועד יום הסתלקותי חיי רצופים בטוב אלוהי מתמשך, כמו שרבנו בחיי הרחיב בשער הבחינה. כשאדם חי בתחושה כזאת, הוא רוצה מאוד 'לשמח' את הקב"ה ולהשיב לו, ואפילו במעט על כל הטוב שנתן לו. האדם המאמין קשוב לרצונו של ה' ומנסה להגשימו בכל כוחו. זוהי עבודת ה'. הרצון לעשות את רצון ה' יכול לנבוע משני מניעים:
א. הרצון לעובדו מתוך חשש מעונש או מתוך צפייה לשכר- רצון זה קיים כאשר התאוות עדיין שולטות על האדם, והוא צריך את עידודה של התורה לוותר על התאוות ולעבוד את ה'. לכן קיימים כאן מושגים של שכר ועונש.
ב. הרצון לעובדו מתוך הבנה עמוקה על כל הטוב שה' גמלנו - רצון זה נובע מהאדם אשר התאוות כבר אינן משפיעות עליו ואינן מסיטות אותו.
שני מניעים אלה לעבודת ה' משובחים, אך הרצון הראשון נמוך יותר והוא מוביל בהמשכו לרצון השני שהיא עבודת ה' מאהבה.
הרצון לעבוד את ה' מהבנה שכלית ומאהבת ה' גדול יותר מעבודת ה' שמונעת מתוך ציווי התורה ומבקשת שכר בגלל שבע סיבות:
א. היא תמיד נעשית מתוך רצון כנה לעבודת ה' ולא מעורבים בה שום צביעות או רצון למצוא חן בעיני אחרים.
ב. היא נובעת מתוך הבנת הנפש בגדול חשיבות העבודה ולכן היא נעשית בשלמות ובדקדוק בפרטי המצוה ובכוונת הלב לשם שמיים.
ג. היא כוללת בקרבה בעיקר את חובות הלבבות , שהם פנימיים ונסתרים מהעין, לעומת עבודת ה' מיראת העונש שבאה לידי ביטוי בעיקר בפן המעשי והחיצוני של עבודת ה'.
ד. היא התוצאה המקווה מעבודת ה' מיראה. רבנו בחיי מביא ממשיל את עבודת ה' לזרע השתול באדמה. כדי שיצמח כראוי - צריך להכשיר את הקרקע ולעבדה. זו תפקידה של התורה. לאחר מכן צריך גשם משמים כדי להפריח את הזרע. זוהי סייעתא דשמיא מהקב"ה שעבודת ה' תצליח. העץ הגדול שנוצר, שמצמיח פירות מתוקים מעצמו, זוהי כבר עבודת ה' מאהבה שהיא מטרת שתילת הזרע.

הרחבות
•יראת העונש ויראה עליונה
הָעֲבוֹדָה שֶׁהִיא מִן הַתּוֹרָה כְּמָבוֹא אֶל הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר הִיא מִן הַשֵּׂכֶל. רבנו בחיי כותב שיראת העונש ואהבת השכר הם הבסיס על גביו נבנית עבודת ה' הרוממה.
הרב קוק כותב באורות הקודש: "בכל פגישה גשמית ורוחנית הננו מוצאים את האור ואת הכלי, את הגוף ואת הנשמה. לפי ערך בהירות השגתו וטוהר רצונו של האדם, ככה מאיר עליו האור... הנשמה מתוך הגוף" [אורות הקודש ד, תכ]. ככל שהאדם מתקדש, הנשמה שלו יכולה להופיע בתוך הגוף בטהרה, וגם יראת העונש הבוסרית שלו מתעמקת וחושפת אט אט את יראת הרוממות שגנוזה בתוכה. דבר זה הכרחי מכיוון שיראת העונש מטהרת את האדם (בגלל הפחד הוא מקיים מצוות ונמנע מעבירות). אחרי שנוצר בסיס יציב זה מופיעה באדם יראת הרוממות [שם, קיט].
במאמר 'יסורים ממרקים' הרב קוק כותב שגם הבנות רוחניות נמוכות, כמו יראת העונש, גם הן חשובות. הוא ממשיל הבנות אלו לבגדי המלך. אף על פי שהם אינם המלך בעצמו, אלא לבוש חיצוני, מכל מקום מי שיזלזל בהם – פוגע במלך. כך גם אין לזלזל גם באמונה שטחית, מכיוון שזוהי דרכו של המון העם לפגוש את אלוהים. [אורות עמ' קכה].

לעילוי נשמת פרידה אספיס בת דב יששכר הלוי ע"ה
לעילוי נשמת ר' לוי בן ר' הלל ליבוביץ ז"ל