התשובה חלק ד' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
חובת הלבבות

קטגוריה משנית

4 דק' קריאה

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי
שבע ידיעות לתשובה
אֲבָל בַּמֶה תִהְיֶה* הַתְּשׁוּבָה מֵהָאָדָם, אֹמַר בָּזֶה, כִּי תִתָּכֵן לוֹ אַחַר הַקְדָּמַת יְדִיעָתוֹ בְּשִׁבְעָה דְבָרִים.
גנות מעשהו
הָרִאשׁוֹן, שֶׁיֵּדַע גְּנוּת מַעֲשֵׂהוּ* יְדִיעָה בְּרוּרָה. כִּי אִם לֹא יִתְבָּרֵר לוֹ זֶה, וְיִהְיֶה מִסְתַּפֵּק* אוֹ שׁוֹגֵג בִּלְתִּי מֵזִיד, לֹא תִתָּכֵן הַחֲרָטָה מִמֶּנּוּ עָלָיו, וּבַקָּשַׁת הַמְּחִילָה בוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים נא, ה): "כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד".
אופן רוע מעשהו וגנותו
וְהַשֵּׁנִי, שֶׁיֵּדַע אֹפֶן רֹעַ מַעֲשֵׂהוּ וּגְנוּתוֹ*. כִּי אִם לֹא יִתְבָּרֵר אֶצְלוֹ כִּי מַעֲשֵׂהוּ רַע וּמִפְעָלוֹ* אֵינוֹ טוֹב, לֹא יִתְחָרֵט עָלָיו, וְלֹא יְקַבֵּל תְּנַאי הַתְּשׁוּבָה מִמֶּנּוּ, וְדִינוֹ בּוֹ כְּדִין הַשּׁוֹגֵג, וַאֲמַתְלָאָתוֹ רְחָבָה*, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים יט, יג): "שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי".
חיוב הגמול
וְהַשְּׁלִישִׁי, שֶׁיֵּדַע בְּחִיּוּב הַגְּמוּל* עַל מַעֲשֵׂהוּ. כִּי אִם לֹא יֵדַע זֶה, אֵין הַצֹּרֶךְ מְבִיאוֹ אֶל הַחֲרָטָה עָלָיו. וּכְשֶׁיִּתְבָּרֵר אֶצְלוֹ כִּי הוּא עָנוּשׁ עָלָיו, יִתְחָרֵט אַחַר כָּךְ וִיבַקֵּשׁ הַמְּחִילָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יִרְמְיָה לא, יח): "כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי", וְאָמַר (תְּהִלִּים קיט, קכ): "סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי".
לקב"ה אין מציאות של שכחה
וְהָרְבִיעִי, שֶׁיֵּדַע שֶׁהוּא שָׁמוּר עָלָיו* וְנִכְתָּב בְּסֵפֶר עֲוֹנוֹתָיו, וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו הֶעְלֵם וְלֹא שִׁכְחָה וְלֹא הַנָּחָה*, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים לב, לד): "הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתֻם בְּאוֹצְרֹתָי", וְאָמַר (אִיּוֹב לז, ז): "בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ". כִּי אִם יַחְשֹׁב כִּי הוּא מֻפְקָר וְאֵינֶנּוּ שָׁמוּר עָלָיו, לֹא יִתְחָרֵט וְלֹא יְבַקֵּשׁ הַמְּחִילָה בוֹ, מִפְּנֵי אִחוּר עָנְשׁוֹ* עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קֹהֶלֶת ח, יא): "אֲשֶׁר אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָּם מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה עַל כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע".
התשובה היא רפואתו
וְהַחֲמִישִׁי, שֶׁיֵּדַע בֶּאֱמֶת כִּי הַתְּשׁוּבָה אֹפֶן רְפוּאַת מַדְוֵהוּ, וְהַדֶּרֶךְ אֶל הָאֲרוּכָה* מֵרֹעַ מַעֲשֵׂהוּ וּגְנוּת מִפְעָלוֹ, וְשֶׁבָּהּ יְתַקֵּן טָעוּתוֹ וְיָשִׁיב אֲבֵדָתוֹ. כִּי אִם לֹא יִתְבָּרֵר אֶצְלוֹ זֶה, יִתְיָאֵשׁ מִכַּפָּרַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וּמֵרַחֲמָיו, וְלֹא יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַמְּחִילָה עַל מַה שֶּׁקָּדַם לוֹ מֵרֹעַ מִפְעָלוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (יְחֶזְקֵאל לג, י): "כֵּן אֲמַרְתֶּם לֵאמֹר כִּי פְשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ עָלֵינוּ וּבָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים וְאֵיךְ נִחְיֶה", וְהָיְתָה הַתְּשׁוּבָה עַל זֶה מֵהַבּוֹרֵא עַל יְדֵי נְבִיאוֹ (יְחֶזְקֵאל לג, יא): "חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה".
חישוב הפסד כנגד שכר
וְהַשִּׁשִּׁי, שֶׁיְּחַשֵּׁב עִם נַפְשׁוֹ בְּמַה שֶּׁקָּדַם לַבּוֹרֵא עָלָיו מִן הַטּוֹבוֹת*, וּמַה שֶּׁקָּדַם לוֹ מֵהַמְרוֹתוֹ תְּמוּרַת הַהוֹדָאָה עֲלֵיהֶן, וְשֶׁיִּשְׁקֹל עָנְשֵׁי הָעֲבֵרָה עִם עֲרֵבוּתָהּ, וַעֲרֵבוּת גְּמוּל הַצְּדָקָה* עִם צַעֲרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אָבוֹת ב, א): "הֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ".
חוזק סבלו
וְהַשְּׁבִיעִי, חֹזֶק סִבְלוֹ* לְהִמָּנַע מִן הָרַע אֲשֶׁר הִרְגִּיל בּוֹ, וְהַסְכָּמָתוֹ לָסוּר מִמֶּנּוּ בְּלִבּוֹ וּבְמַצְפּוּנוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יוֹאֵל ב, יג): "וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם".
וּבְהִתְקַדֵּם בֵּרוּר אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה דְבָרִים בְּדַעַת הַחוֹטֵא תִּתָּכֵן מִמֶּנּוּ הַתְּשׁוּבָה מֵעֲוֹנוֹתָיו.
___________________________________
בַּמֶה תִהְיֶה וכו' – איך האדם מגיע לעשות תשובה. שֶׁיֵּדַע גְּנוּת מַעֲשֵׂהוּ – שידע שעשה מעשה עבירה בבירור. וְיִהְיֶה מִסְתַּפֵּק וכו' – מסופק אם עשאה בכלל או שסבור שעשאה בשוגג ולא במתכוון. שֶׁיֵּדַע אֹפֶן רֹעַ מַעֲשֵׂהוּ וּגְנוּתוֹ – שיבין שמעשהו רע ומכוער. וּמִפְעָלוֹ – מעשהו. וַאֲמַתְלָאָתוֹ רְחָבָה – יכולת ההצטדקות שלו רבה. בְּחִיּוּב הַגְּמוּל – שהוא חייב עונש על מעשהו. שֶׁהוּא שָׁמוּר עָלָיו – החטא. וְלֹא הַנָּחָה – אין ויתור. מִפְּנֵי אִחוּר עָנְשׁוֹ – בגלל שהעונש אינו מיידי עלול האדם לחשוב כך. הָאֲרוּכָה – רפואה. בְּמַה שֶּׁקָּדַם לַבּוֹרֵא עָלָיו מִן הַטּוֹבוֹת – כמה טובות היטיב לו הבורא מעודו עד היום הזה. וַעֲרֵבוּת גְּמוּל הַצְּדָקָה – מתיקות השכר על מעשה החסד בעוה"ב מול צער העשייה בעוה"ז. חֹזֶק סִבְלוֹ – יתחזק מאוד לסבול ולהימנע מהרע. וּבְהִתְקַדֵּם – אם קדמו דברים אלו.

ביאורים
ההתמודדות של האדם עם החטא מתחלקת לשני מישורים – המישור הראשון עסוק בחטא וביחס האדם אליו, והשני בתשובה והיחס אליה. תשובה היא תהליך של ניקוי מסיגי החטא ופתיחת דרך חדשה לאורה של דרך הישר והטוב. שבעת היסודות שמונֶה לפנינו רבנו בחיי, נועדו לגרום לאדם להכיר את הפרטים של שני המישורים, שכולם חשובים ויסודיים מאוד בתהליך התשובה, ובאמצעותם עליו 'לרוץ' קדימה במעלה התשובה.
המישור הראשון , העוסק בחטא , כולל לראשונה הכרה בעצם עשיית החטא וברוע שבו (היסוד הראשון והשני). לאחר שהכיר האדם בחטאו עליו גם להכיר בנזק שהותיר החטא, ושאם הוא לא יתנקה ממנו לא יחול עליו שום 'חוק התיישנות' (היסוד הרביעי). עצם ההישארות במצב של חטא גורמת לאדם סבל והרגשה רעה ומהווה סיבה לעונשים קשים שעלולים לבוא עליו (היסוד השלישי).
המישור השני , העוסק בתשובה , עוסק בראש ובראשונה באמון במציאות התשובה וביכולתה להוות יסוד מרפא ומנקה עבור האדם ולגאול אותו מיסורי החטא (היסוד החמישי). האדם צריך להכיר בכך שבורא עולם מחכה ומייחל לשיבת האדם אליו, והוא ברחמיו מקבל אותו בזרועות פתוחות ומנקה ומטהר אותו. מכאן עובר רבנו בחיי להכרה עד כמה התשובה הכרחית, ועד כמה חוב גדול על האדם לעסוק בה, הן בגלל כפיות הטובה שבחטא כלפי הבורא המיטיב עימנו, והן בגלל גודל העונש המגיע לחוטא (היסוד השישי).
מתוך שני המישורים הללו, האדם שב בתשובה, שב לחסות תחת כנפי השכינה. זאת ועוד, האדם צריך לקבל על עצמו בקבלה חזקה להתאמץ ולהתגבר על יצרו, לדבוק בבורא ובהנהגתו (היסוד השביעי).

הרחבות
•לא קשה לחזור בתשובה
כִּי אִם לֹא יִתְבָּרֵר אֶצְלוֹ זֶה, יִתְיָאֵשׁ מִכַּפָּרַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וּמֵרַחֲמָיו. על פי רעיון זה פירש רבי אברהם אבן עזרא את הפסוק "כי עמך הסליחה למען תִּוָּרֵא" [תהילים קל, ד] "הטעם, כאשר תסלח לעווני ישמעו חטאים וישובו גם הם יניחו חטאם, ואם לא תסלח - לא ייראוך, ויעשו חפצם ככל אַוַּת נפשם" [ראב"ע שם]. ולא רק שחשוב לדעת שניתן לתקן את המעוות על ידי חזרה בתשובה, אלא גם חשוב לדעת שזה לא קשה. התורה אומרת: "כי המצוה הזאת אשר אנכי מְצַוְךָ היום, לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא... כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשתו" [דברים ל, יא-יד]. הרמב"ן מפרש שדברים אלה נאמרו על מצוות התשובה, שהיא בהישג ידו של האדם ואיננה רחוקה. [רמב"ן ל, יא].
הרב קוק מחזק את חשיבות הידיעה הזאת על קלות התשובה ואומר: "עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של תשובה" [אורות התשובה יד, ד1]. למדנו מכאן עד כמה חשובה האמונה בכוחה של תשובה ובכך שאנחנו מסוגלים לכך, ואין זה מעבר לכוחותינו.