התשובה חלק ט' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
חובת הלבבות

קטגוריה משנית

4 דק' קריאה

תנאי הקבלה
וּתְנָאֵי הַקַּבָּלָה, שֶׁלֹּא יִשְׁנֶה* לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁהִזְהִיר מִמֶּנּוּ הַבּוֹרֵא, חֲמִשָּׁה כְּמוֹ כֵן. אֶחָד מֵהֶם, שֶׁיִּשְׁקֹל עֲרֵבוּת* מְהִירָה* וְכָלָה*, מְעֻרְבֶּבֶת*, בַּעֲרֵבוּת מִתְאַחֶרֶת*, קַיֶּמֶת, מַתְמֶדֶת, זַכָּה מִבְּלִי קַדְרוּת וְעִרְבּוּב, וְשֶׁיִּשְׁקֹל צַעַר מַהֵר כָּלֶה*, אֵין לוֹ קַיָּמָא, בְּצַעַר מְאַחֵר מַתְמִיד, אֵין לוֹ הֶפְסֵק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב עַל הָעֲרֵבוּת (יְשַׁעְיָה סו, יד): "וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם", וְאָמַר עַל הַצַּעַר (יְשַׁעְיָה סו, כד): "וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי", וְאָמַר (מַלְאָכִי ג, יט): "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בּוֹעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא", וְאָמַר (מַלְאָכִי ג, כ): "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ". וְכַאֲשֶׁר יִתֵּן הַחוֹטֵא אֶל לִבּוֹ הַדָּבָר הַזֶּה, רָאוּי לוֹ לְקַבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יִשְׁנֶה עַל חֶטְאוֹ. וְהַשֵּׁנִי, שֶׁיִּתֵּן אֶל לִבּוֹ בּוֹא יוֹם הַמִּיתָה, וּבוֹרְאוֹ קָצוּף* עָלָיו עַל מַה שֶּׁקָּדַם לוֹ מִן הַקִּצּוּר בְּחוֹבוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מַלְאָכִי ג, ב): "וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ". וְכַאֲשֶׁר יָשִׁיב זֶה אֶל לִבּוֹ, חַיָּב לִירֹא מֵעָנְשׁוֹ, וּלְהַסְכִּים עִם נַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁנֶה אֶל מַה שֶּׁיַּקְצִיף* אֲדוֹנָיו עָלָיו. וְהַשְּׁלִישִׁי, שֶׁיִּתֵּן אֶל לִבּוֹ הַיָּמִים אֲשֶׁר נָטָה בָּהֶם מֵאַחֲרֵי אֱלֹהָיו, וְלֹא הִשְׁגִּיחַ לַעֲבוֹדָתוֹ, עִם הַתְמָדַת טוֹבוֹתָיו עָלָיו בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יִרְמְיָה ב, כ): "כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ נִתַּקְתִּי מוֹסְרוֹתַיִךְ וַתֹּאמְרִי לֹא אֶעֱבֹר", וּפֵרוּשׁ "לֹא אֶעֱבֹר", לֹא אֲקַבֵּל עֲבוֹדָתְךָ וְלֹא אָבוֹא בִּבְרִיתְךָ, כְּאִלּוּ אָמַר: לֹא אֶעֱבֹר בִּבְרִיתֶךָ, מֵעִנְיַן (דְּבָרִים כט, יא): "לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְיָ אֱלֹהֶיךָ". וְהָרְבִיעִי, שֶׁיָּשִׁיב הַגְּזֵלוֹת וְיִמָּנַע מִן הָעֲבֵרוֹת, וְיֶרֶף* מֵהַזָּקַת כָּל הַבְּרוּאִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְחֶזְקֵאל לג, טו): "חֲבֹל יָשִׁיב רָשָׁע גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם", וְאָמַר (אִיּוֹב יא, יד): "אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה כִּי אָז תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם". וְהַחֲמִישִׁי, שֶׁיִּתֵּן אֶל לִבּוֹ גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה אֲשֶׁר הִמְרָה דְבָרוֹ, וְיָצָא מִקֶּשֶׁר עֲבוֹדָתוֹ וּמַסֹּרֶת תּוֹרָתוֹ, וְיוֹכִיחַ אֶת נַפְשׁוֹ וְיַכְלִימֶנָּה עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים לב, ו): "הַלְיָי תִּגְמְלוּ זֹאת", וְאָמַר (יִרְמְיָה ה, כב): "הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם יְיָ".
וּבָזֶה יִשְׁלְמוּ גִדְרֵי הַתְּשׁוּבָה אֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ.
___________________________________
יִשְׁנֶה – יחזור. עֲרֵבוּת – מתיקות. מְהִירָה – מיידית. וְכָלָה – נגמרת. מְעֻרְבֶּבֶת – מעורבת בצער. ערבות החטא מול ערבות המצוות. מִתְאַחֶרֶת – מגיעה מאוחר. שכר המצוות לעתיד לבוא. צַעַר מַהֵר כָּלֶה – צער זמני שנגמר. צער מעשה המצווה מול עונש העבירה. קָצוּף – כועס. שֶּׁיַּקְצִיף – שיכעיס. וְיֶרֶף – ירפה.

חובת הלבבות (109)

בשביל הנשמה

109 - התשובה חלק ח'

110 - התשובה חלק ט'

111 - התשובה חלק י'

טען עוד

ביאורים
סיום הפרק החמישי נושא בקרבו הרבה תקווה. הוא עוסק בדרך החדשה שאליה יוצא האדם בעת ששב. תהליך הניקוי מהחטא נותן לו הזדמנות חדשה להתחיל דרך טובה יותר, כשהוא נקי מעוון.
כעת, האדם צריך לצאת לדרך עם כלים נכונים להתמודדות, עם כלים לחשיבה אמיתית ונכונה, שתמנע ממנו בעזרת ה' את הנפילות בעתיד. אלה הם חלקי ה'קבלה לעתיד', שאותם מונה כאן רבנו בחיי.
הדבר הראשון שיש לזכור הוא את היחס האמיתי לפיתויו של החטא. העולם שלנו מוגבל מאד, והאדם החי בו זוכה רק לשנִים מועטות של חיים. אולם בדרך כלל האדם בטבעו אינו זוכר זאת, והוא רגיל לשים לב מאד למה שקורה איתו בעולם ולתת לו מקום מאד משמעותי. החשיבה על כך שהחיים בעולם הזה מספקים תענוג כלה וקטן לאין ערוך ממה שזוכים הצדיקים לאחר פטירתם מן העולם, ושהמאמצים הכרוכים בעשיית המצוות קטנים לאין ערוך מהייסורים העלולים לבוא לאדם לאחר מותו, נותנים לנו אפשרות לחיות חיים אחרים, להשתחרר מהשעבוד הגדול לתאוות הכלות של העולם הזה, ולהיות חופשיים ופנויים יותר לדביקות אמיתית בבורא. "והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה" [אבות ב, א]. מתוך כך, האדם זוכר את העובדה שכל אדם נשפט בסוף ימיו ונתבע על כל דבר שלילי שעשה, דבר שיהווה לאדם 'ביטוח' מסוים שאכן הוא צועד בדרך חדשה ולא ישוב עוד ליפול.
יתר על כן, האדם צריך לזכור את גדלות הבורא וכבודו, ואת הטוב הרב שהבורא גומל איתנו גם בימים שבהם אנו רחוקים ממנו, ועד כמה מי שחוטא הוא כפוי טובה. מתוך כך נתרחק מכל עבירה, ונימנע מגרימת צער ונזק לבריות, ואם יש בידינו לתקן במעשה, נתקן ונזכה להיות אנשים חדשים.
הרחבות
•רק ליום אחד
וְהַשֵּׁנִי, שֶׁיִּתֵּן אֶל לִבּוֹ בּוֹא יוֹם הַמִּיתָה. "רבי אליעזר אומר... ושוב יום אחד לפני מיתתך" [אבות ב, י]. בגמרא מובא: "שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן: וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה" [שבת קנג.]. חשש זה שמא ימות מטיל על האדם פחד ומחזק אותו להישמר מן החטא.
הרב קוק מוצא עצה עמוקה במחשבה 'שמא ימות למחר': "השב, צריך לפלס נתיבות עסקיו (ליישר את דרכיו) הגשמיים, שלא יכשל בעבורם בחטא ועון. אמנם, זה הפלס אין צריך שירבה לחשוב על זמן רב, כי אז יגדל עליו העול ויתייאש מתשובה, כי מי יודע ילדי יום. אלא צריך לצייר בעצמו, שצריך להכין עצמו רק ליום אחד , ויום אחד היה נקל לו לעמוד נגד יצרו בנסיונות, אפילו אם הורגל ברע חס ושלום, ואחר כך יתחזק עוד יום אחד, עד שתשוב להרגל אצלו ההליכה בדרך הטובה. על כן אמר: 'שוב יום אחד לפני מיתתך'" [מדבר שור עמ' פח-פט]. המחשבה על דבר קרבת יום המיתה מסוגלת להקל בעיני האדם את עול התשובה. קשה לשנות את אורח החיים לטובה מתוך מחשבה שצריך להחזיק מעמד בכך שנים רבות. אי לכך מייעץ התנא: חשוב שאולי תמות מחר, שהרי לא מובטחות לך שנים רבות. אם כן, עיקר המאמץ הוא להחזיק מעמד ליום אחד, ואם תזכה ליום נוסף, אז תמשיך הלאה באותה הדרך לעוד יום, וכן הלאה.

לעילוי נשמת פפו יוסף בן סניורו ז"ל
לעילוי נשמת יצחק רוז'ה בן מרדכי ז"ל