פרק א' חלק א' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
מסילת ישרים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

1814

4 דק' קריאה

פֶּרֶק א – בְּבֵאוּר כְּלַל חוֹבַת הָאָדָם בְּעוֹלָמוֹ

ראשית עבודת ה': בירור חובת האדם ותכליתו
יְסוֹד* הַחֲסִידוּת וְשֹׁרֶשׁ הָעֲבוֹדָה הַתְּמִימָה הוּא – שֶׁיִּתְבָּרֵר וְיִתְאַמֵּת אֵצֶל הָאָדָם מַה חוֹבָתוֹ בְּעוֹלָמוֹ, וּלְמַה צָּרִיךְ שֶׁיָּשִׂים מַבָּטוֹ וּמְגַמָּתוֹ בְכָל אֲשֶׁר הוּא עָמֵל כָּל יְמֵי חַיָּיו.
וְהִנֵּה, מַה שֶּׁהוֹרוּנוּ הַחֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוּא,

בריאת האדם - כדי להתענג על ה' בעולם הבא
שֶׁהָאָדָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְהִתְעַנֵּג עַל ה' וְלֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ, שֶׁזֶּהוּ הַתַּעֲנוּג הָאֲמִתִּי וְהָעִדּוּן הַגָּדוֹל מִכָּל הָעִדּוּנִים שֶׁיְּכוֹלִים לִימָּצֵא. וּמְקוֹם הָעִדּוּן הַזֶּה בֶּאֱמֶת הוּא הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי הוּא הַנִּבְרָא בַּהֲכָנָה הַמִּצְטָרֶכֶת* לַדָּבָר הַזֶּה, אַךְ הַדֶּרֶךְ כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל מְחוֹז חֶפְצֵנוּ זֶה, הוּא זֶה הָעוֹלָם. וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ד, טז), "הָעוֹלָם הַזֶּה דוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא".

האמצעים לכך רק בעוה"ז הם המצוות
וְהָאֶמְצָעִים הַמַּגִּיעִים* אֶת הָאָדָם לַתַּכְלִית הַזֶּה, הֵם הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר צִוָּנוּ עֲלֵיהֶן הָאֵל יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּמְקוֹם עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת הוּא רַק הָעוֹלָם הַזֶּה. עַל כֵּן הוּשַׂם הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם בַּתְּחִלָּה, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי הָאֶמְצָעִים הָאֵלֶּה הַמִּזְדַּמְּנִים לוֹ כָּאן יוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּכַן לוֹ, שֶׁהוּא הָעוֹלָם הַבָּא, לִרְווֹת שָׁם בַּטּוֹב אֲשֶׁר קָנָה לוֹ עַל יְדֵי אֶמְצָעִים אֵלֶּה. וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין כב ע"א), "הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם (דברים ז, יא) וּמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם".

השלמות - רק הדבקות בה'
וּכְשֶׁתִּסְתַּכֵּל עוֹד בַּדָּבָר תִּרְאֶה, כִּי הַשְּׁלֵמוּת הָאֲמִתִּי הוּא רַק הַדְּבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא מַה שֶּׁהָיָה דָוִד הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר (תהלים עג, כח), "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב", וְאוֹמֵר (שם כז, ד), "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ, שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי" וְכוּ'. כִּי רַק זֶה הוּא הַטּוֹב, וְכָל זוּלַת זֶה* שֶׁיַּחְשְׁבוּהוּ בְּנֵי הָאָדָם לְטוֹב אֵינוֹ אֶלָּא הֶבֶל וְשָׁוְא נִתְעֶה. אָמְנָם לְשֶׁיִּזְכֶּה הָאָדָם לַטּוֹבָה הַזֹּאת, רָאוּי שֶׁיַּעֲמֹל רִאשׁוֹנָה וְיִשְׁתַּדֵּל בִּיגִיעוֹ לִקְנוֹתָהּ, וְהַיְנוּ, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִדָּבֵק בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכֹחַ מַעֲשִׂים שֶׁתּוֹלַּדְתָּם זֶה הָעִנְיָן,* וְהֵם הֵם הַמִּצְווֹת.

עמל האדם ועמידה בניסיונות העוה"ז
וְהִנֵּה שָׂמוֹ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לָאָדָם בְּמָקוֹם שֶׁרַבִּים בּוֹ הַמַּרְחִיקִים אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְהֵם הֵם הַתַּאֲווֹת הַחָמְרִיּוֹת, אֲשֶׁר אִם יִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵיהֶן הִנֵּה הוּא מִתְרַחֵק וְהוֹלֵךְ מִן הַטּוֹב הָאֲמִתִּי, וְנִמְצָא שֶׁהוּא מוּשָׂם בֶּאֱמֶת בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה, כִּי כָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם, בֵּין לְטוֹב בֵּין לְמוּטָב, הִנֵּה הֵם נִסְיוֹנוֹת לָאָדָם. הָעֹנִי מִצַּד אֶחָד וְהָעֹשֶׁר מִצַּד אֶחָד, כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה (משלי ל, ט), "פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה', וּפֶן אִוָּרֵשׁ* וְגָנַבְתִּי" וְגוֹ', הַשַּׁלְוָה מִצַּד אֶחָד וְהַיִּסּוּרִין מִצַּד אֶחָד, עַד שֶׁנִּמְצֵאת הַמִּלְחָמָה אֵלָיו פָּנִים וְאָחוֹר.

השגת השלמות לפי מידת העמידה בניסיון
וְאִם יִהְיֶה לְבֶן חַיִל וִינַצַּח הַמִּלְחָמָה מִכָּל הַצְּדָדִין, הוּא יִהְיֶה הָאָדָם הַשָּׁלֵם אֲשֶׁר יִזְכֶּה לִדָּבֵק בְּבוֹרְאוֹ וְיֵצֵא מִן הַפְּרוֹזְדוֹר הַזֶּה וְיִכָּנֵס בַּטְּרַקְלִין לֵיאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים, וּכְפִי הַשִּׁעוּר אֲשֶׁר כָּבַשׁ אֶת יִצְרוֹ וְתַאֲווֹתָיו וְנִתְרַחֵק מִן הַמַּרְחִיקִים אוֹתוֹ מֵהַטּוֹב וְנִשְׁתַּדֵּל לִדָּבֵק בּוֹ – כֵּן יַשִּׂיגֵהוּ וְיִשְׂמַח בּוֹ.

_____________________________________
יְסוֹד – הבסיס. בַּהֲכָנָה הַמִּצְטָרֶכֶת – בצורה שמתאימה. הַמַּגִּיעִים – המביאים. זוּלַת זֶה – דבר אחר. שֶׁתּוֹלַדְתָּם זֶה הָעִנְיָן – שמביאים לידי הדבקות. וּפֶן אִוָּרֵשׁ – פן אהיה רש.

ביאורים
מדוע יסוד החסידות ושורש העבודה הוא לדעת מהי מגמת החיים שלי?
לכל מעשה שאנחנו עושים יש רצון שעומד מאחוריו. הרצונות שלנו הם אלה שגורמים לנו לקום בבוקר (או לא לקום) והם אלה שיניעו אותנו לטוב ולרע. תפקיד האדם הוא לרומם את הרצון שלו. להתנתק מהרצונות הנמוכים של תאוות וכבוד ולהתחבר לרצונות טהורים וזכים החפצים בעשיית טוב בעולם. ככל שהאדם ירומם את רצונו, כך כל מעשיו יתרוממו. הוא יעשה יותר מעשים טובים, והם יהיו בדרגה אחרת לגמרי – אם אדם לומד תורה כדי למצוא חן בעיני אחרים, זה ממש לא כמו לימוד תורה לשמה.
יסוד החסידות ושורש העבודה הוא להתחבר לרצון האמיתי שלנו. למגמה של חיינו.
מהי המגמה שלנו? להתדבק בבורא עולם. להיות קרובים אליו וליהנות מזיו שכינתו. כשאנחנו זוכרים שזוהי המגמה שלנו, כל מעשה שאנו עושים מקבל אור אחר. בנתינת צדקה לעני איננו רק עוזרים לאדם מסכן, אנחנו מגיעים לדבר שהוא הרבה יותר מכך – לדבקות בשכינה.
כשנתחבר לרצון האמיתי שלנו, נבין שהדבר שאותו אנחנו באמת רוצים הוא דבקות בבורא עולם, בטוב האין-סופי. נבין שכל דבר אחר שאולי חשבנו שהוא טוב, הוא כלל לא טוב.
אמנם לדבקות הזאת נגיע בצורה מלאה רק בעתיד, בעולם הבא. אך העתיד משפיע על ההווה. כשאנחנו עושים מעשה שעתיד להביא אותנו לדבקות, הוא מביא אותנו לדבקות בבורא עולם כבר בעת העשייה וכבר אז אנחנו חיים בעולם טוב יותר. כבר אז אנחנו כביכול חיים קצת בעולם הבא.
זוהי בעצם כל עבודתנו בעולם הזה ¬¬– להתדבק בבורא עולם. תפקיד המצוות, ותפקיד ההתמודדות עם הניסיונות הם דבקות בשכינה, וכדברי הרמח"ל – להיות מואר 'באור החיים'.
הרחבות
•חובת האדם להידבק בה'
וְכָל זוּלַת זֶה שֶׁיַּחְשְׁבוּהוּ בְּנֵי הָאָדָם לְטוֹב אֵינוֹ אֶלָּא הֶבֶל וְשָׁוְא נִתְעֶה. הרמח"ל בונה בדבריו כמה קומות להבנת חובת האדם בעולם: ההתענגות על ה', הדבקות בו יתברך בכל מה שהוא טוב ולקיחת כל ענייני העולם לטובה לצורך העולם הבא. בעניין הדבקות מבואר כי רק הדבקות בה' היא הטוב האמיתי, וממילא רק על ידיה האדם יכול להתענג באמת, וכל היֶתר אינו אלא 'הבל ושווא נתעה'.
הרב קוק מבין מכך שכדי לזכות לדבקות האלוהית העליונה שעליה מדבר הרמח"ל צריך שני דברים: א. "שהדבקות האלהית הזאת בעצמה תהיה משוערת (נתפסת) בקרבנו בצורתה הטהורה מכל שמץ איגואיסמוס (אגואיזם) נשפל". כלומר הדבקות פונה אל הבורא ולא חלילה לטובת האדם. ב. לרומם את תפיסתו של האדם מראיית טוב אנושי אל טוב אלוהי "צריך שיעלה את כל מה שחשבוהו בני אדם לטוב שיהיה באמת טוב" [אורות הקודש ג, עמ' קסז].

לרפואת חיים בן זוהרה הי"ו