שמחתי לקרוא בכמה מהגיליונות הקודמים את התייחסותו של הרב אליעזרמלמד לזוגות חשוכי ילדים. זהו נושא חשוב ביותר אשר אנו כחברה חייבים לתת עליו אתהדעת, במיוחד לקראת תקופת החגים וסעודות החג המשפחתיות, שכידוע בשביל זוגות כאלה אינןקלות כלל. כמי שמלווה את עמותת אדו"ה התומכת בזוגות מאותגרי פוריות, אני מרגישצורך להשלים זווית שונה וחשובה של הנושא.

ישנם זוגות רבים, ואף ניתן לומר שזהו ציבור שלם של זוגות אשר מספרםרק הולך וגדל, שנמצאים במצב ביניים. הם לא זכו עדיין לילדים, אבל הם גם לא חשוכיילדים שנואשו מלהוליד אלא מאותגרי פוריות. הם עדיין צעירים מלאי מוטיבציה לבנותמשפחה ומצפים לילדים - תקוותם ותקוותנו שאכן יזכו לכך – וב"ה בזכות ההתעקשות שלהםובסיוע רפואה מתקדמת ובעיקר תפילות וסייעתא דשמיא, יש רבים מהם אשר נפקדים. ההתמודדותשלהם עם מצבם, שכולנו מקווים שהוא זמני, מחייבת הסתכלות אחרת.

כידוע אימותינו הקדושות היו עקרות, ובתוכן גם לאה - שזכתה לילדיםבקלות רק בזכות ייסוריה האחרים. כמובן שלא נאמר שבגלל חטאיהן של האימהות או בשל גורלןהמר נגזר עליהן לסבול כך. לעקרות שלהן לא הייתה סיבה,אלא תכלית. ואני סבור שכך ישלהתבונן גם בתופעה ההולכת וגוברת של מאותגרי פוריות בימינו. לא לרחם על מי שמצפים לילדיםאו לנחם אותם, אלא להכיר בגודל תפקידם ולהתבונן בשליחותם.

תכלית ניסיון זה יכולה להיות קריאה לתפילה מעומק הלב, או הבאת הסביבהלהכרה בחסדו הטוב של הבורא כשהוא מעניק לנו את היכולת להביא חיים לעולם, הכרת ערכםשל ילדים ואף הכרת ערכה הגדול של זוגיות.

אך ביסוד הכול ההסתכלות היא קדימה. אין למצב כזה נחמה, משום שזהו חסרגדול ורק מיש שמתנסה בכך יכול לנחם אחרים. אלו  אשרזכו לילדים יכולים לחזק ולהדריך הלאה אל עבר התכלית, ולא לנסות לתת סיבה. על כלזוג שמתנסה בניסיון זה לדעת שהקב"ה בחר בו, ודווקא בו, בגלל מעלתו והמיוחדותשלו. אני באופן אישי, כאשר זכיתילפגוש כמה מהם, ראיתי כמה הם מיוחדים ומופלאים.

במפגש שהנחיתי בנושא ביוזמת עמותת אדו"ה עלה גם הקושי של זוגותמאותגרי פוריות לחשוב תמיד איך להוסיף טובה ושמחה לבני משפחתם וחבריהם, וכמה זה לאפשוט לעשות כך. הקושי גובר במיוחד בעת שיחות בענייני ילדים, שבהן נאמר להם מהסביבהשאינם יכולים להביע דעה כי הם "לא מבינים בילדים". ואפילו לנוכח קושי זהמנסים זוגות כאלה לתעל את הקנאה והצער לשמיים.

זוגות אלה זקוקים פחות לנחמה ויותר להערכה והבנה, ומי ייתן ויזכולזרעא חייא וקיימא בלי ייסורים ועכבות, אמן כן יהי רצון.