הקדמה חלק א' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
נצח ישראל למהר"ל

קטגוריה משנית

4 דק' קריאה

הקדמה - גאולת העתיד יונקת מיציאת מצרים
הזכרת יציאת מצרים בגאולה העתידה

הִנֵּה יָמִים בָּאִים, וְלֹא יֵאַָמֵר חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה, וּמִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁמָּה (ירמיה כג, ז-ח). בְּפֶרֶק קַמָּא דִּבְרָכוֹת (יב, ב): אָמַר לָהֶם בֶּן זוֹמָא לַחֲכָמִים: וְכִי מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וַהֲלֹא כְּתִיב הִנֵּה יָמִים בָּאִים 1וגו'? אָמְרוּ לוֹ: לֹא שֶׁתֵּעָקֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם, אֶלָּא 2שֶׁתְּהֵא שִׁעְבּוּד גָּלֻיּוֹת עִקָּר וִיצִיאַת מִצְרַיִם טָפֵל לָהּ. כַּיּוֹצֵא בּוֹ (בראשית לה, י): לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, לֹא שֶׁיֵּעָקֵר שֵׁם יַעֲקֹב מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה שֵׁם יִשְׂרָאֵל עִקָּר וְיַעֲקֹב טָפֵל. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה מג, יח): אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנָנוּ. אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת, זוֹ שִׁעְבּוּד גָּלֻיּוֹת, קַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנָנוּ, זוֹ יְצִיאַת מִצְרַיִם. הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח (שם שם יט), תָּנֵי רַב יוֹסֵף זוֹ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וּפָגַע בּוֹ זְאֵב וְנִצּוֹל מִמֶּנּוּ, וְהָיָה מְהַלֵּךְ וּמְסַפֵּר מַעֲשֵׂה זְאֵב. פָּגַע בּוֹ אֲרִי וְנִצּוֹל מִמֶּנּוּ, הָיָה הוֹלֵךְ וּמְסַפֵּר מַעֲשֵׂה אֲרִי. פָּגַע בּוֹ נָחָשׁ וְנִצּוֹל מִמֶּנּוּ, שָׁכַח מַעֲשֵׂה שְׁנֵיהֶם, וְהָיָה מְהַלֵּךְ וּמְסַפֵּר מַעֲשֵׂה נָחָשׁ. כָּךְ יִשְׂרָאֵל, צָרוֹת אַחֲרוֹנוֹת מְשַׁכְּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, עַד כָּאן.
___________________________________
ירמיהו הנביא מנבא: הנה ימים באים, ולא יאמר חי ה' אשר העלה את ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה, ומכל הארצות אשר הדחתים שמה. בפרק ראשון של ברכות נחלקו רבי אלעזר בן עזריה וחכמים בדרשת המילה כל בפסוק: למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. לדעת רבי אלעזר בן עזריה המילה כל באה לרבות, שגם בלילות יש מצווה להזכיר את יציאת מצרים. ואילו לדעת חכמים, המילה כל באה לרבות, שגם בימות המשיח יזכירו את יציאת מצרים. אמר להם בן זומא לחכמים, האם יזכירו את יציאת מצרים בימות המשיח, 1והרי ירמיהו מנבא, שבעתיד לא יזכירו את יציאת מצרים אלא את הגאולה האחרונה? אמרו לו חכמים, אין הכוונה שלא יזכירו כלל את יציאת מצרים בעתיד, אלא 2שעיקר ההזכרה תהיה על הגאולה האחרונה, והזכרת יציאת מצרים תהיה טפלה לה. כמו שאמר הקב"ה ליעקב: לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, ואין הכוונה שם שכלל לא יקרא עוד בשם יעקב, אלא שהשם ישראל יהיה עיקר והשם יעקב טפל לו. חכמים מוכיחים שיטתם מפסוק נוסף. בישעיהו נאמר: אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו. אל תזכרו ראשונות זה שעבוד גלויות, קדמוניות אל תתבוננו, זו יציאת מצרים. הנני עושה חדשה עתה תצמח. אמר רב יוסף, זו מלחמת גוג ומגוג. משל למה הדבר דומה? לאדם שהיה הולך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו, והיה הולך ומספר הצלתו מהזאב. פגע בו ארי וניצל ממנו, היה הולך ומספר הצלתו מהארי. פגע בו נחש וניצל ממנו, שכח מעשה הזאב והארי, והיה הולך ומספר הצלתו מהנחש. כך ישראל, צרות אחרונות משכיחות צרות ראשונות.

הקדמה
בתוככי הגלות הקודרת מלווים את ישראל דברי הנביאים על הגאולה העתידה ועל הניסים והנפלאות שיתרחשו במהלכה. נסי נסים מופלאים יתרחשו עד אשר יאפילו בעוצמתם על ניסי יציאת מצרים, שאותם מרבים לספר. למרות זאת, מוסרים לנו חכמים שתמיד נשבח את הקב"ה על ניסיו הגדולים שביציאת מצרים, אף על פי שהם יחווירו לעומת הגאולה העתידה. מדוע חשוב להזכיר שוב ושוב את הניסים הללו גם בשלב שבו עם ישראל יגָאל גאולה שלמה? המהר"ל מותח קו ישיר של צמיחה והתפתחות בין שתי הגאולות. גאולת מצרים, הגאולה בה נולדנו, והגאולה העתידה, בה נגיע לשלמות העליונה.
הספר 'נצח ישראל' עוסק בגלות ובגאולה ויציאת מצרים מהווה את הבסיס להם. לידת האומה היא השורש לירידה כמו גם הבסיס לעליה הגדולה שתהיה בסוף התהליך הארוך.

ביאורים
ויכוח מעניין יש בין חכמים לבן זומא. התורה מצווה שלא לאכול חמץ בכל שבעת ימי הפסח ומנמקת זאת באומרה "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ " (דברים טז ג). מה התורה רצתה ללמדנו בהוספת המילים 'כל ימי חייך'? בן זומא אומר שפירוש הדברים הוא שהתורה ציוותה שנזכור את יציאת מצרים גם ביום וגם בלילה. המשמעות ההלכתית לדבריו היא לומר בפרשיות קריאת שמע, שאנו אומרים לפני תפילת ערבית, את פרשת ציצית, למרות שלילה הוא לא זמן ציצית. הסיבה לכך היא שפרשה זו מזכירה את יציאת מצרים, ויש מצווה, מפסוק זה, להזכיר את יציאת מצרים גם בלילות.
לעומת בן זומא סוברים חכמים שהפסוק אינו בא ללמד על כך שצריך לומר יציאת מצרים בלילה אלא שיש להזכיר את ניסי יציאת מצרים לא רק במצב הנוכחי של הימשכות הגלות אלא גם בגאולה העתידה. 'כל ימי חייך' לפי הסברם אינו מתייחס לחייו של האדם המחולקים ליום ולילה, אלא מתייחסים לחיי האומה ואלה כוללים גלות וגאולה.
בן זומא חולק על חכמים. לפי שיטתו, הניסים של הגאולה יהיו כה גדולים עד שניסי העבר יתגמדו לעומתם ולא יחשבו. כראיה לשיטתו הוא מביא פסוק מפורש בירמיה האומר שיבואו ימים שבהם השבח לקב"ה לא יהיה כמו בימינו, בהם אנו עוסקים בעיקר בהוצאת ישראל ממצרים וגאולתם מידי האימפריה המצרית העצומה, אלא השבחים יעסקו בניסים ובנפלאות שה' עשה כשהוא גאל את ישראל מהגלות הארוכה שבה סבל רבות.
חכמים מבארים שהפסוק אינו בא ללמד שכלל לא יזכירו את ניסי יציאת מצרים אלא שהם יהיו טפלים לניסי הגאולה העתידה. גם חכמים מודים שהניסים הגדולים במצרים יהיו כאין וכאפס לעומת הניסים שה' יחולל בגאולת ישראל העתידה. לטענתם, למרות נסי הגאולה עדיין יזכירו את ניסי העבר.
לפי שיטת חכמים הדבר תמוה. מה הטעם להזכיר לאחר בוא הגאולה השלמה את ניסי גאולת מצרים, והרי ניסי הגאולה יהיו גדולים מהם, ויוכיחו לאין ערוך את כוחו וגדולתו של הבורא יתברך? על שאלה זו יענה המהר"ל בהמשך דבריו.

לעילוי נשמת מרת מרי בת מסודי בן הרוש ע"ה